מאמרים

כשמציירים אותיות איור

כשמציירים אותיות / ערן שחר

רשימת געגועים לאיניציאלים

כשלושים שנים עברו מאז, אך הזיכרון חי בי לגמרי: כיצד שכבתי במיטתי כשעל ברכי הכפופות תחת השמיכה נשען הספר "סיפורי התנ"ך עם ציורים צבעוניים". מעבר לסיפורי המקרא שהִלְכוּ עלי קסם, מעבר לאיורים מלאי החיוּת בצבעוניותם העזה, מעבר לאלה היה שם עוד משהו - היו האותיות עצמן שצייר פ. שרגני: האותיות הגדולות המצוירות שפתחו פרק. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. מדוע בעצם האיניציאלים כמעט שנכחדו מספרות הילדים והנוער? האם משיקולים כלכליים ורצון לחסוך בהוצאות איור? האם מתוך תפיסה אסתטית שמושכת לקו מודרני יותר? האם האיניציאלים נתפסים היום כאסתטיקה אנכרוניסטית? האם למגבלות טכניות של פרופורציות בין האיניציאל המנוקד לשאר אותיות השורה יש יד בדבר?

ימי התום - המאיירת אוה איצקוביץ ו"ספריית עופר" איור

ימי התום - המאיירת אוה איצקוביץ ו"ספריית עופר" / אורנה גרנות

טקסט המלווה את התערוכה "ימי התום", העוסקת באיוריה של אוה איצקוביץ

בחודש ינואר השנה נפתחה בספריית האיור שבאגף הנוער והחינוך של מוזיאון ישראל תערוכה בשם "ימי התום". בתערוכה מוצגים איוריה של המאיירת אוה איצקוביץ, שנחשפה לראשונה כמאיירת הסיפור "חנה'לה ושמלת השבת". שיתוף הפעולה של איצקוביץ ובית ההוצאה "ספריית עופר" לאורך העשורים האחרונים נמצא במרכז התערוכה, אותה אצרה אורנה גרנות. אנו שמחים לפרסם את הטקסט המלווה את חוברת התערוכה, ומספר איורים של איצקוביץ.

הדלת נפתחת איור

הדלת נפתחת / נעמה בנזימן

התבוננות באיורי הספר "מיץ פטל" ובתפקידם ביצירת המשמעות הגלומה בסיפור

בחינת היחסים בין האיור והטקסט במיץ פטל מחייבת בדיקה של הז'אנר אליו משתייך הספר. הספר כרוך בכריכה קשה, מעומד בפונט פרנקריהל מנוקד המותאם לילדים צעירים וכולל איורים בפורמט גדול. מאפיינים אלה משייכים אותו לז'אנר הפיקצ'רבוק, ספר ילדים המסופר בשני ערוצים - ערוץ מילולי (טקסט) וערוץ חזותי (איור). אולם מיץ פטל אינו עונה להגדרות הז'אנר.

בלי לומר מילה איור

בלי לומר מילה / ערן שחר

על ספרים מאוירים ללא טקסט

בהכללה לא כל-כך גסה ניתן לומר שספרים אילמים אינם סיפור הצלחה כלכלי. הם סובלים מנחיתות מעמדית ביחס לספרי הילדים האחרים. סיפור המסופר בציורים בלבד אינו נתפס בד"כ כספר אמתי או רציני דיו. המדיום לא לגמרי מצליח להתאקלם כאן. ההורים מדפדפים בחנויות, מנסים להשלים פערים בגין העמודים עליהם דילגו, מנסים להבין את הפואנטה. זה נחמד בעיניהם, אבל לרוב נתפס כגימיק. הם רוצים שהילד "יקרא", או "ישמע" סיפור, שפה, מילים.

על קוצו של קוד איור

על קוצו של קוד / ערן שחר

דוגמאות לספרים בהם הברקוד הוא חלק מהעיצוב

לפרנסתי אני מנהל חנות ספרים שבה כששת אלפים כותרים של ספרי ילדים. לעתים אני חש שאני מנהל בית יתומים ענק שבו אלפי הילדים מתחרים ביניהם על תשומת ליבם של המשפחות שנכנסות לסוכנות האימוץ שלי. התחרות קשה. כמו בחיים, לתינוקות, לספרים החדשים, קל יותר מאשר לוותיקים. בסופו של דבר הספר אמור למצוא חן, להיבחר, להילקח לקופה ולהימכר.

אורה איל: חמישה בלונים לילדה לבדה איור

אורה איל: חמישה בלונים לילדה לבדה / ד"ר תור גונן

מאפיינים סגנוניים ומקורות השראה ביצירתה של אורה איל

מאמר קצר זה, המתייחס לאורה איל, איננו מקיף את כלל עבודותיה ומתייחס למאפיינים אחדים בלבד באיוריה. איל, ממאיירות "הדור השני" באיור הישראלי, איירה כ-70 ספרים, ביניהם כאלה שכתבו מיטב הסופרים הישראליים ואחדים לטקסטים שהיא עצמה כתבה. הפגישה שאירעה לפני כשלושים שנה בין איל ובין חוקרת וסופרת הילדים הותיקה מרים רות, היוותה עבור איל נקודת מפנה והתוותה את מסלול חייה המקצועיים כמאיירת.

לרשימות נוספות
פרח נדיר בנוף המקומי - לזכרה של מרים ברטוב איור

פרח נדיר בנוף המקומי - לזכרה של מרים ברטוב / אורנה גרנות

על סגנונה הייחודי ותרומתה של מרים ברטוב לאיור ספרות הילדים הישראלית

ברטוב זכתה בפרס נשיא המדינה על שם יצחק בן צבי על מפעל חיים בשנת 1986. עבודתה הייחודית עם מגזרות, ושימוש בצבעים חזקים של אדום ושחור, הבליטו את יצירתה בנוף האיור המקומי. אולם ברטוב זכורה בעיקר בשל ספרה "עליקמא הקטן", המתאר את עלילותיו של ילד שחור באפריקה. המילה "כושון", בה תיאר יהודה גבאי את גיבור הסיפור ששבה את ליבם של ילדים רבים, לא היתה בזמן כתיבת הספר מילת גנאי.

איך זה שחזירה אחת מעזה איור

איך זה שחזירה אחת מעזה / נדב וייסמן

רשמים מהחוויה הוויזואלית שמעורר הספר "אוליביה" מאת איאן פלקונר

יום שני, 10:00 בבוקר, שיעור איור מתחיל. המרצה נכנסת עם שני סלים מלאים בספרים – קטנים, גדולים, של היום, של פעם, בעברית, באנגלית, בגרמנית. באחד מאותם שיעורים ראיתי את "אוליביה" מבצבץ בין מחשב מק בצבע לבן ובין "הרוח בערבי הנחל", שבימי הזוהר שלו גם הוא היה לבן. פונט גדול ודקיק צועק: "או-ליב-יה" ומתחתיו איור של חזירזירה לבושה בשמלה, שפת הגוף שלה מבשרת: "אני טרבלמייקרית, אני יודעת, אבל אתה תאהב אותי בכל זאת". התחלתי לדפדף בו, ואז סגרתי אותו, הסתכלתי שוב על הכריכה, והתחלתי לקרוא אותו, מהעמוד הראשון.

לילה חשוך אחד איור

לילה חשוך אחד / שהם סמיט

על הצד האפל ביצירתה של אורה איל

כשהייתי קטנה," כתבה אורה איל בגלויה מאוירת ובה דיוקנה העצמי, "רציתי להיות מרגלת. אחר כך רציתי לאייר עטיפות של שוקולד ושל ממתקים. לבסוף נעשיתי מאיירת של ספרים". המשפט האחד הזה מלמד על סוג ההומור של איל, על האירוניה והמודעות העצמית שאפיינו אותה. אבל זהו יותר מסתם משפט נחמד. למעשה, איל מציגה כאן מפתח לנפשה ולאומנותה.

האיור כיצירת אמנות איור

האיור כיצירת אמנות / יואל כהן

על ארבעה מאיירים חשובים שמוכרחים להכיר

איור הספרים לילדים הוא תחום מופלא ומוסתר בחלקו. מאז ומתמיד, התמיה אותי המרחק בין עוצמת היופי שחשתי מול איורים לא מעטים לבין סוג של אי-הבנה רווח המתייחס לאיורים במקרה הטוב כאל משהו הראוי למבט חטוף, ולמילה אחת - נחמד. ולי ברור; האיור במיטבו הוא הרבה יותר מכך.

תנינה מודדת סגנונות איור

תנינה מודדת סגנונות / תמר הוכשטטר

מסע ויזואלי בעקבות דמותה של תנינה

לכבוד יום הולדת של זרחי, ברצוני להציע מסע ויזואלי מחקרי בחיפוש אחר עולם סגנוני אחר לתנינה. עולם שבו החוקים הויזואלים נושקים לאילו המילוליים, המשחקיים, למעבר החד בין מימדי המציאות השונים. המטרה היא ליצור מן לוח השראה השואב מהטקסט. אבל בניגוד ללוח השראה של מאייר, אני מתחמקת מהחלק הקשה - הביצוע. נו טוב, ברוח התנינאית אני מרשה לעצמי לעשות רק חצי עבודה.

בשמי ערב מאוירים איור

בשמי ערב מאוירים / לוטם פינצ'ובר

השוואה בין איורי ספרי הילדים "ויהי ערב" של חיים האוזמן ו"לילה בלי ירח" של דוד פולונסקי

אחת החוויות המשמעותיות הזכורות לי מילדותי היא זו של האזנה לסיפורים. ייתכן שאף יותר מהמילים, חדרו לליבי התמונות מספרי הילדים, שנחקקו בזכרוני, לפעמים בלי שאוכל לנקוב בשם הספר ממנו הן לקוחות.