קולנוע

דיסני-טופיה או: "ילד, אתה לעולם לא תגיע לארץ המחר" רשימות ומאמרים

דיסני-טופיה או: "ילד, אתה לעולם לא תגיע לארץ המחר" / יוני שלמון

על דיסני - האדם והתאגיד ועל החלום שיצר ושברו דרך הסרט "בחזרה למחר"

אם השראה היא רמאות? הרי דיסני אומר לנו: "אם תבקשו משאלה היא תתגשם" ו"עם אבקת פיות תוכלו לעוף" ו"עם מדע ויצירתיות אפשר לתקן את העולם" ואז אנחנו גדלים ואנחנו כועסים על העולם שמתגלה לנו. ואז אנחנו רואים שהדמויות המחייכות ששרות "זה עולם קטן" הן לא רק רובוטים אלא הן גם (אבוי!) חלק מתאגיד משומן שמוכר חלומות!

קליל מבחוץ וקשה מבפנים רשימות ומאמרים

קליל מבחוץ וקשה מבפנים / סיון דוידוב

רשימה על הסרט החדש של אולפני פיקסאר, "הקול בראש"

ב"פיקסאר" חששו שהסרט יהיה מורכב מדי עבור רמת ההבנה של קהל היעד שלהם - הילדים. לפני שנה הם ערכו הקרנת מבחן כדי לבחון את זה. הילדים הבינו. השילוב של נושא עמוק ומעניין עם סיפור מרגש שכל ילד או מבוגר יכולים להזדהות אתו, ושל עבודת אנימציה מרהיבה וחוויה בידורית מהנה מאין כמוה - הביאו את הסרט למעמדו הבכיר בעולם סרטי הילדים, ועושה רושם כי מקומו בפנתאון סרטי הילדים של כל הזמנים כבר מובטח.

למפות את הטריטוריות הנעלמות במה ומסך

למפות את הטריטוריות הנעלמות / נעה מנהיים

מסע בהיסטוריה של הרגשות בעקבות הסרט "הקול בראש"

לאחרונה התגייסו אולפני "פיקסאר" למשימה, ולאחר שהוכיחו כי לצעצועים יש רגשות ("צעצוע של סיפור"), לדגים יש רגשות ("מוצאים את נמו") ולמכוניות יש רגשות ("מכוניות"), הם מתפנים לגלות כי גם לרגשות יש רגשות. "הקול בראש", סרטו החדש של הבמאי פיט דוקטר, שנולד מניסיונותיו להבין מה לעזאזל מתרחש במוחה של בתו הצעירה, מתבסס באופן הדוק על מחקרים עדכניים בתחום המוח, ועוסק בחמישה רגשות בסיסיים, וסצנת הסיום שלו מבהירה כי הם משותפים לכל בני משפחת היונקים, כולל כלבי בית וחתולי מחמד: שמחה ועצב, גועל, כעס ופחד.

תשע הערות על הסרט שנעשה על פי הספר "הסיפור שאינו נגמר" רשימות ומאמרים

תשע הערות על הסרט שנעשה על פי הספר "הסיפור שאינו נגמר" / מיכאל אנדה

בלעדי - דברים שאמר מיכאל אנדה על הסרט המפורסם שנעשה על פי ספרו הקלאסי

בעיזבונו של מיכאל אנדה (Typoskript aus dem Nachlass des Autors) נמצאו דברים שאמר על הסרט המפורסם שנעשה על פי ספרו הידוע, "הסיפור שאינו נגמר". תמליל זה תורגם לעברית על ידי חנה לבנת, שגם תרגמה מחדש את הספר, שראה אור לאחרונה בסדרת "מרגנית" של הוצאת "כנרת זמורה ביתן". הערותיו של אנדה מאפשרות לבחון את היצירה הקולנועית באור חדש ומרתק משום הביקורת המעמיקה והנחרצת של אנדה. יחד עם זאת, ההערות הללו הן בגדר הצצה נדירה לנפשו של סופר ולמהלכים הפילוסופיים והאמנותיים שביצע ביצירתו ואשר בוטלו או סולפו במעבר למדיה אחרת.

על אליטיזם או: מה קורה בין 'רטטוי' ל'משפחת סופר-על' במה ומסך

על אליטיזם או: מה קורה בין 'רטטוי' ל'משפחת סופר-על' / יוני שלמון

על שאלת קריסת האליטות בשני סרטי אנימציה מרכזיים

בסצינה נפלאה ומרכזית בסרט, אנטון טועם את המנה המיוחדת שרמי העכברוש הכין לו, הרטטוי. במבט ראשון אנטון בז לבחירה להגיש לו רטטוי. הרי כיצד ניתן להרשים אותו עם מנה כה כפרית ופשוטה כמו רטטוי? אבל ברגע שהוא טועם אותה נופלת לו העט מהיד והנה בדמיונו הוא שוב ילד מסכן שחזר מבית הספר ומנוחם על ידי קערת רטטוי שאפתה לו אימו. אבל כדי לתת לנו חויה שאינה אודיו-ויזואלית מופשטת אלא מאוד קונקרטית ומרגשת, בראד בירד תאר את החויה הפרטית של אנטון אגו עם חויה שהיא בו בזמן אוניברסלית (ילד מנוחם על ידי אימו בעזרת אוכל) וגם אישית מאוד (זיכרון ילדות ספציפי של דמות ספציפית עם מאכל ספציפי). האם זו הייתה מטאפורה או שאנטון באמת נושא זיכרון ילדות כזה?

אמנות הסיפור כאמנות ההזדהות במה ומסך

אמנות הסיפור כאמנות ההזדהות / סיון דוידוב

מסע בעקבות העיבוד הקולנועי לספר "הסיפור שאינו נגמר"

המקטרגים על עיבוד של ספר לסרט, בייחוד כשמדובר בקהל הילדים, יטענו כי בצפייה הילד נדרש לדמיין פחות מאשר בקריאה. אבל האם קיים סרט הקורא בנחרצות כזו - לילדים בהווה ובעבר, ולמבוגרים שיהיו - לא להפסיק לעולם לדמיין, להביע משאלות, לא לוותר לעולם? כל צפייה בסרט הזה היא תרופה לנפש הילדית, ומרחק השנים לא משנה.

לרשימות נוספות
הגולם מסאן פרנסוקיו במה ומסך

הגולם מסאן פרנסוקיו / יוני שלמון

על הסרט "שישה גיבורים", המעלה שאלות על גוף ונפש והחתירה לרגש אמתי

בזמן ש"הגולם" המיתי מייצג חומר שמחפש רוח, ביימקס נע בכיוון הנגדי ומחפש גוף. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהילד בו הוא מטפל יוצר לו שריון כדי להופכו לגיבור-על. השריון הזה מייצג את המעטה המטאפורי שעוטה הילד כדי להגן על עצמו מכאבי הנפש אבל גם את כמיהתו של ביימקס לגוף, לכלי קיבול של הרוח. הגוף הופך לאמצעי של הרוח להתממש ולהרגיש.

פסטיבל ילדי העולם במה ומסך

פסטיבל ילדי העולם / סיון דוידוב

סקירת פסטיבל תל אביב הבינלאומי העשירי לסרטי ילדים ונוער שהתקיים בסינמטק

צפייה בסרטים במסגרת של פסטיבל היא חוויה מעט שונה מזו של צפייה "שגרתית" בסרט אחד, המנותקת מהקשר רחב. קשה שלא להשוות את סרטי הפסטיבל זה לזה, וקשה שלא להבחין באותו מבנה עלילתי סכמתי החוזר ומופיע ברבים מהם. לא מדובר כאן בפגיעה בחוויה – ההנאה מהסרטים יכולה בהחלט להיות מנותקת מהישנותו של הדגם, והיא למעשה לא תלויה בו. אבל במבט רחב יותר על החוויה הפסטיבלית, ובפרט כשמדובר בצופים ילדים, ערכה של אותה חשיפה אל תרבויות אחרות הוא עצום. זאת הזדמנות מצוינת עבור הילדים לצפות בילדים נוספים בעולם – אחרים מהם, דומים להם או בדיוק כמוהם.

ליצור פילוסופיה וויזואלית - ראיון עם יונתן ומאשה צור (גלוזמן) במה ומסך

ליצור פילוסופיה וויזואלית - ראיון עם יונתן ומאשה צור (גלוזמן)

על אנימציה בעידן הסובייטי בעקבות סרט תיעודי בנושא

אין ספק שברוסיה, מבחינה היסטורית, זה אכן מה שקרה. שנים של דיכוי גרמו להתפתחות של קבוצות מחתרת אינטלקטואליות, שתחת ידן יצאו יצירות נפלאות, מרתקות וחדשניות. במקרה של האנימציה היתרון שלה היה לא בהחדרת מסרים מחתרתיים סמויים, פוליטיים וחברתיים, אלא ביכולת שלה להתעסק בנושאים שאינם מונחתים מלמעלה, כמו מטריאליזם דיאלקטי ולניניזם-מרקסיזם. בניגוד לקולנוע ולספרות בזמן הסובייטי, הצנזורה לא ייחסה חשיבות רבה למדיום האנימציה, שנחשב כבידור פשוט לילדים.

צלצול הסטירה הגואלת, או: תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר במה ומסך

צלצול הסטירה הגואלת, או: תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר / רחל שלם

על השינוי במגמת מסע הגיבור באמצעות סקירת סרטי אנימציה לילדים

במציאות העכשווית שבה "אם חורגת" קיימת לכל ילד שלישי כיוון שהוריהם בחרו בפרק ב', שהוריהם, כמו התסריטאים של סרטי האנימציה האלו, אינם נבהלים מהמילה פסיכואנליזה, כבר אין חשש מן האמת המכאיבה. אנחנו דור מפוכח לגבי דמות גיבור ילדותנו/ההורה, כבר איננו מקבלים את קלישאות ההצלה וההסתרה שלהם. הצופה יוצא מן הסרטים שהוזכרו לעיל נסער, חבוט, מפוכח ומאמין בעצמו ורק בעצמו כי אין אחר להאמין בו ולו.

מקובלות או לא להיות במה ומסך

מקובלות או לא להיות / סיון דוידוב

רשימת ביקורת על הסרט "מקובלות"

סרטי טלוויזיה ו/או קולנוע (הסרט הוקרן גם בסינמטק תל אביב) עלילתיים לבני הנעורים הם מוצרים ומצרכים נדירים בארץ, במיוחד בכל הקשור להפקות המקור. נראה כי ב"פצעי בגרות", על אף שמו הנדוש והארכאי, יש פוטנציאל למשב רוח מרענן וחדשני, ולהחייאה של ז'אנר קולנועי פופולרי שנשכח אצלנו, עוד אפילו לפני שהתגבש במלואו. אבל התקווה לרעננות מכל סוג שהוא מתנפצת ונעלמת מתחילתו ועד סופו של "מקובלות", כשבזו אחר זו מוצגות לפנינו קלישאות שחוקות של סרטי נעורים פופולריים – כאלה שכבר ראינו ושרלוונטיות בעיקר לשנות השמונים והתשעים בארצות הברית של אמריקה.

מלך הריאליטי במה ומסך

מלך הריאליטי / סיון דוידוב

רשימת ביקורת בעקבות צפייה בסרט "מלך הפינגווינים"

תהיתי למה, אם כן, לא מנוצלת יותר הפלטפורמה המופלאה הזאת של סרטי טבע עבור ילדים. "הנדידה הגדולה" היא דוגמה לסדרה מוערכת ומושקעת, שלא יועדה עבור ילדים במקור. ישנם כמובן הורים שבאופן מיוחד מביאים את ילדיהם לצפייה בסדרה שכזאת ובתכנים כאלה, אך על הצפייה להיות מלווה בהסברים בזמן אמת ובהפשטת התוכן המילולי, הנשען פעמים רבות על מושגים וביטויים שילדים עדיין לא חשופים אליהם. מדוע אין כמעט סרטי טבע לילדים, בהם מותאמים הן הנרטיב והן המראות הנבחרים לגובה עיניים נמוך יותר?