רשימות ומאמרים

הכי רציתי, והייתי וגם לא הייתי / יונתן יבין הכי רציתי, והייתי וגם לא הייתי / יונתן יבין ספרות

הכי רציתי, והייתי וגם לא הייתי / יונתן יבין

"הכי הייתי רוצה להיות..." - ולמעשה כל קריירת ספרות הילדים והנוער שלי שמונה עד כה 12 ספרים - נולד בחטא

הדלתות של תום זיידמן-פרויד / מרית בן ישראל הדלתות של תום זיידמן-פרויד / מרית בן ישראל איור

הדלתות של תום זיידמן-פרויד / מרית בן ישראל

יש פתח בגדר הכלונסאות; "שער", קורא לו הסופר, אבל תום מציירת רק רווח. ושימו לב שעל־פי ממדיו, הספר הוא בדיוק החתיכה החסרה להשלמת הגדר: הספר הוא השער, אומרת תום. ואם חושבים על כך, הספר – כל ספר – הוא למעשה אוסף של דלתות נייר שאנחנו פותחים בזו אחר זו בזמן הקריאה, באופן ליטרלי ומטפורי כאחד.

חיות האור, חיות החושך - פרידה מהסופר אורי אורלב / שרי שביט חיות האור, חיות החושך - פרידה מהסופר אורי אורלב / שרי שביט ספרות

חיות האור, חיות החושך - פרידה מהסופר אורי אורלב / שרי שביט

עצמו עיניים ונסו להיזכר במדף הספרים בחדר הילדות שלכם. ועליו, הספרים שכתב אורי אורלב. סביר להניח שנהגתם לקרוא אותם שוב ושוב, עד שהנייר התפורר באצבעות שלכם. סביר להניח שחלקם נמצא על המדף שלכם גם כיום. בכלל הכותרים שחיבר אורי אורלב עומד מכנה משותף אחד כעמוד שדרה איתן. מחווה ברורה בין החיים לבין המוות. בין הרוע האנושי לטוב האנושי. בין חושך לאור.

התיאטרליות של הכפולה התיאטרליות של הכפולה איור

התיאטרליות של הכפולה / אורנה גרנות

על חשיבותה של הכפולה בפיקצ'רבוק - תצוגה סימולטנית של שני דפים הפונים זה אל זה

להקריא, או יותר נכון לספר פיקצ'רבוק זו הזדמנות תיאטרלית. לכתוב או לנתח פיקצ'רבוק מרגיש לי לפעמים כמו להסביר בדיחה - איך אפשר להסביר בלי להרוס אותה?

למה טיטוס? למה רמברנדט? למה שמעון צבר? למה טיטוס? למה רמברנדט? למה שמעון צבר? איור

למה טיטוס? למה רמברנדט? למה שמעון צבר? / מרית בן ישראל

סקירה מיוחדת של הפיקצ'רבוק מאת שמעון צבר בליווי רישומים של רמברנדט, "בוא הביתה, טיטוס!"

ופתאום, ילד ושמו טיטוס. ילד ככל הילדים. אמו עקרת בית ואביו צייר. צבר לא המציא את השם, אבל גם לא ניסה להעלים או להצניע או להתנצל עליו. הוא חוגג את ההיפוך בכותרת, בקריאה, "בוא הביתה, טיטוס!" ואני זוכרת היטב איך זה סדק והפך את היוצרות. ערבב את השחור בלבן.

מצליבים זנבות מצליבים זנבות איור

מצליבים זנבות / יונה טפר

דבריה של העורכת לרגל הוצאה מחודשת לאסופת שירי הפעוטות "אני וכל מיני חיות"

מראש החלטנו אז לא ליצור אסופה שתכלול שירים מכל הבא ליד, אלא לבחור נושא לאוסף, ולשים בראש כל אסופה את המילה אני, שתצביע על הזיקה של הילד

לרשימות נוספות
פלאי הטבע האינסופי פלאי הטבע האינסופי איור

פלאי הטבע האינסופי / גלית לוי

רשימת ספרי טבע מיוחדים לרגל חג האביב

לכבוד חג האביב קבלו הצצה לספרי טבע חדשים יותר (או פחות) שמתייחדים כולם באסתטיקה משובחת, ומעניקים שיעור בהתבוננות

לא מפחדת לצאת מהקווים לא מפחדת לצאת מהקווים איור

לא מפחדת לצאת מהקווים / איריס ארגמן

רשימת ביקורת על הפיקצ'רבוק הקלאסי "מדלנה" מאת לודוויג במלמן

מדלנה יוצאת אל הרחוב הפריזאי, והרחוב נפתח בפניה, נפרש במלוא הווייתו והדרתו. מדלנה נרעשת ונרגשת מהמראות הללו, וההיפעמות שלה מן המראות מתבטאת באופיים של האיורים - בדינמיות ובצבעוניות המסחררת שלהם.

משבצות הגורל משבצות הגורל איור

משבצות הגורל / מור פוגלמן-דבורקין

סקירה מיוחדת של הפיקצ'רבוק העברי "החופשה" מאת גלעד סופר

סופר לוקח את האפשרות שמספקים יחסי טקסט-איור במדיום הפיקצ'רבוק לכיוון חכם ומרובד, הנוגע באמיתות עמוקות בנפש הילדית, תוך שמירה על מרחב מוגן בו אפשר לבחון אותן מבלי להיפגע ולפגוע באמת.

מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה ספרות

מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה / אמי כהן

טור שלישי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

כן, זעירה, מומינאמא. זעירים המומינים, כולם. אולי מאי וסניף קטנים יותר, אבל חי זנבי, גם שאר יושבי העמק רמשיים למדי.

עץ הספרים של פרנק ל. באום עץ הספרים של פרנק ל. באום ספרות

עץ הספרים של פרנק ל. באום / גילי בר-הלל סמו

אחרית דבר לספר "תיק תק" מאת פרנק ל. באום מהמתרגמת ועורכת הוצאת "עוץ"

פעם אחרי פעם מבעבעת מתוך יצירתו של באום הכמיהה העמוקה לבמת התיאטרון. התיאטרון היה אהבת חייו המקצועיים הראשונה של פרנק באום, והמחזמר שעלה לפי "הקוסם מארץ עוץ" בשנת 1902 היה מההצלחות הגדולות של הקריירה שלו, ובגדר הגשמת חלום אישי עבורו.

“החוקים” – סיפור נולד, חלק ג’ “החוקים” – סיפור נולד, חלק ג’ איור

“החוקים” – סיפור נולד, חלק ג’ / ליאורה גרוסמן

פרק שלישי ביומן עבודה של המאיירת על ספרה החדש, "החוקים"

ביקשתי שהיא תחייך, אבל לא מדי. שהיא תהיה קצת ביישנית וקצת חסרת ביטחון. שתיראה טיפה מבואסת וטיפה חסרת אונים. היא השילה מעצמה את דמותה החזקה ומלאת הביטחון, ולבשה את הדמות החדשה בלי להתבלבל.