תיאטרון

תאטרון שמכבד ילדים תאטרון שמכבד ילדים במה ומסך

תאטרון שמכבד ילדים / טלי כוכבי

רשימת ביקורת על ההצגה "ראיתם את הכלב שלי?"

לקחת ילדים להצגה זו פעילות שנחשבת כפעילות אולטימטיבית מבחינתם של הורים וילדים – גם הנאה משותפת, גם פתרון להורים שעסוקים בשאלה "איך למלא את הזמן עם הילדים?" וגם חינוך לתרבות. מקובל לחשוב כך, אבל רבות הצגות הילדים הקיימות בשוק אשר אינן מרגילות את הילדים לצריכת תרבות איכותית אלא ההפך, חושפות אותם לאירוע נוצץ, צעקני (במלוא מובן המילה: נדירות הצגות הילדים בהן השחקנים אינם מעודדים את הילדים לצעוק במקהלה), רדוד ושטחי, אירוע בידורי שבינו לבין חוויית התאטרון המשמעותית אין ולא כלום. דווקא משום כך נהניתי והתרגשתי כל כך לגלות הצגת ילדים שמדברת לקהל שלה בשפה אחרת - אמנותית, עדינה ומכבדת.

ויוה למנגנון! ויוה למנגנון! במה ומסך

ויוה למנגנון! / רוני ברודצקי

רשמים מהפסטיבל הבינלאומי לתאטרון בובות שנערך בירושלים

זו החגיגה של הביצוע, מסיבת יום ההולדת של הידיים העובדות כנגד הלחצנים או הטאץ', ולכן היא מעניינת. יש משהו באמנות הזו שאומר: כאן אין סודות. היא מפגישה את הקהל עם כנות גדולה וישירות. בבסיסה עומד המתח בין הייצוג לבין האמן. לכן צפייה בפסטיבל תאטרון בובות היא תמיד צפייה מודעת, אתה הולך ומתרגש לנוכח גורל הדמויות, ובאותה עת לוחש לאמא: "איך עושים את זה?" ואולי גם מנסה בבית.

מעופפת גבוה מעופפת גבוה במה ומסך

מעופפת גבוה / קרן ארחה-צ'רטקוף

רשימת ביקורת על ההצגה החדשה מבית תיאטרון המדיטק על פי ספרו של אריך קסטנר

כבר בכניסה לאולם, הבמה חשופה ובסיס התפאורה ניגלה לצופים – עמודים וגדר ולפניה נדנדה וסולם, צללי עצים והכל טובל באור כחול של ערב. הילדים נדחפים ימינה שמאלה ומזורזים על ידי המלווים למצוא מקום והאויר מלא פיטפוט אבל הסוד כבר שם, נוכח.

רומן רוסי זעיר רומן רוסי זעיר במה ומסך

רומן רוסי זעיר / מעיין לירון

על מופע תיאטרון הבובות "פטרושקה"

במיניאטורות יש משהו כובש, קצת כמו מה שחשים כשמתבוננים בכף ידו של תינוק; עולם שלם מגולם בתוך דבר זעיר כל-כך, אך עם זאת מדויק וציורי. למיניאטורות יש השפעה גדולה אף יותר - לפחות כך אני סבורה - על ילדים. הן מאפשרות לילד, שחווה את העולם הגדול שסביבו מקוטן קומתו, לחוש את המצב ההפוך מול אביזר המייצג חיים "קטנים" יותר וניתנים לשליטה.

מסע בהצגות לילדים מסע בהצגות לילדים במה ומסך

מסע בהצגות לילדים / ד"ר גתית שמעון

מסע של דו-שיח בעקבות שלושה תאטראות לילדים

אנשים שאיתם שוחחתי מתרגשים באמת ממה שהם עושים. הם אוהבים, מאמינים ומוקירים את עבודתם, למרות שהיא לא תמיד קלה ופעמים רבות בהחלט מאתגרת, לא פחות מדרכו של כל איש מקצוע אחר. החדווה והקסם שכולם מחפשים לשווא באורות נוצצים ובבגדי פאר של הופעות בכורה נמצא כאן, בעבודה אמיתית, יצירתית ורגשית מאוד של אנשים שבחרו לעבוד במשהו שמדבר אליהם באמת.

בלי ילדות עם קוקיות בלי ילדות עם קוקיות במה ומסך

בלי ילדות עם קוקיות / רוני ברודצקי

רשמים מפסטיבל הצגות הילדים חיפה, 2012

אני אוהבת תיאטרון לילדים מאותן סיבות שאני אוהבת תיאטרון למבוגרים, ואני לא אוהבת תיאטרון לילדים מאותן סיבות שאני לא אוהבת תיאטרון למבוגרים. למעשה, אני לא עושה שום אדפטציה במהלך הצפייה. אני לא מוצאת את עצמי חושבת: אוח! כמה נפלא זה לילדים ואילו לי זה אחרת לגמרי. יש איזה שוויון מוחלט בעיני הצופה שבי, בילדה ובמבוגרת שבי.

לרשימות נוספות
עַל פִּי אָלֶף-בֵּית כִּמְעַט מֵת עַל פִּי אָלֶף-בֵּית כִּמְעַט מֵת במה ומסך

עַל פִּי אָלֶף-בֵּית כִּמְעַט מֵת / רוני ברודצקי

רשימת ביקורת על ההצגה "הדרך לשמה" מאת קבוצת התאטרון של רות קנר

אני מעריצה את עבודת הקבוצה וחושבת שההצגות שלהן "אצל הים", "גילוי אליהו", "אין נופים אבודים", "האומר כן- האומר לא", ועוד נוספות, הן ההצגות המרתקות ביותר בנוף התאטרון המקומי. הן סקרניות, מקוריות וחכמות.

המפצח האינטראקטיבי המפצח האינטראקטיבי במה ומסך

המפצח האינטראקטיבי / מעיין לירון

רשימת ביקורת על המופע "מפצח האגוזים" ועל הפעלת הקהל במופעי ילדים. האם זה טוב, ולמי?

החלק הזה בודאי מוכר להורים מהצגות רבות אחרות, כשמדביקים את המילה "ילדים" למילה "מופע". בין שתי המילים הללו, נולד חשש שילדים לא באמת יכולים להכיל את אותו מופע, ואז מתחילים לתפור התאמות רבות ומגוונות; "אינטראקטיביות" היא אחת מהן. במופע האינטראקטיבי נמחק הגבול שקיים בדרך כלל, בין הקהל ובין הבמה, והילדים הופכים להיות חלק ממנו.

תאורה בחסות השמש תאורה בחסות השמש במה ומסך

תאורה בחסות השמש / יעל תלם

רשימת ביקורת על ההצגה "מומו וגנבי בזמן" של "פשוט תאטרון יער"

את הספר הקסום הזה של מיכאל אנדה עיבד גדי פור להצגה המתרחשת ביער. גדי יצר את ההצגה לפני כשש שנים עם קבוצה של שחקנים ומוסיקאים, חברים בארגון "שומרי הגן". מאז היא רצה (אם כי נראה שיותר הולכת באיטיות...) ביערות ברחבי הארץ. "אתם חושבים שהגעתם להצגה, אבל למעשה ההצגה התחילה אתמול", אומר גדי בדברי הפתיחה שלו לקהל.

למה אנחנו אוהבים לשנוא את הפסטיגל? למה אנחנו אוהבים לשנוא את הפסטיגל? במה ומסך

למה אנחנו אוהבים לשנוא את הפסטיגל? / דבר העורכים

על כמה סוגיות שמעורר הפסטיגל, לכבוד חג החנוכה המתקרב

כאשר אנו המבוגרים מסתכלים על תרבות הילדים, לא פעם איננו מצליחים לשים בצד את הפן הנוסטלגי ואת החוויה הפרטית שלנו, הנטועה בזמן ומקום קונקרטיים. האם יכול להיות שהטרוניה כלפי הפסטיגל במתכונת של השנים האחרונות – כמופע גרנדיוזי שבו מופיעים הכוכבים הגדולים ביותר – נובעת מתחושת אובדן התמימות הכללית המאפיינת את הגישה המודרנית?

הים שבכיס הים שבכיס במה ומסך

הים שבכיס / רוני ברודצקי

ביקורת על העיבוד התיאטרלי ל"דודי שמחה", וכמה מחשבות על התיאטרון בעידן האייפון

לפני כמה ימים מישהו הראה לי אפליקציה מיוחדת באייפון שלו. על המסך המרכזי חוף ים וכל כמה שניות, לקצבה של רוח וירטואלית, אדוות גלים נושקת לחוף. בתזוזת אצבע קלה מגיעים למים ועם כל מגע אצבע שלי, מתפרשות אדוות ים בזו אחר זו.

הצגה שולטטתתת11!!!! הצגה שולטטתתת11!!!! במה ומסך

הצגה שולטטתתת11!!!! / תמר הוכשטטר

הערות בעקבות פסטיבל הצגות לילדים בחיפה

התיאטרון נמצא במשבר שמתחדד אף יותר בתחום התיאטרון לילדים. שאלות ששואלים עצמם יוצרי תיאטרון מקבלות תוקף משמעות אל מול דור שנולד לתוך מהפכת התקשורת. לתיאטרון אין סיכוי בתחרות במגרש הריאליסטי והיום-יומי, הטלויזיה עושה זאת טוב יותר.