המהדורה המקוצרת

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "בינק וגולי", "גברת עוד", "פנדה יוצאת למרעה"

החיים בחברה בעלת אוריינטציה צרכנית מספקים אתגרים של איפוק ודחיית סיפוקים עבור ילדים ומבוגרים גם יחד. ועם זאת, מעטים הם ספרי הילדים העוסקים בחוויה הזו של פיתוי וגירוי צרכניים בלתי פוסקים

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / יותם שווימר

על הספרים "מאה ושש דרוריות חביבות", "המלך אמר", "לשיר!"

הגמישות של הדמויות, ו"תנאי השטח" המשתנים ונמתחים מהווים אלמנט משחקי בפני עצמו, וכך יוצרת ברגמן מלאות משחקית בטקסט ובאיור, ומדגישה את החוויה המשעשעת והמהנה שעוברת החבורה.

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "בזמן שלא היית", "אמא, מה זה עושה?", "מר טיגריס מתפרע"

האם ילדים, שכביכול טרם הפנימו את הקודים התרבותיים, באמת קרובים ושואפים לתת דרור להתנהגות "אמתית" או "טבעית" יותר, או שזוהי רומנטיזציה שמבוגרים עושים לתקופת הילדות? ואולי בעצם החוויה של "התפרעות" מוחלטת נושאת בחובה איום עבור ילדים, שהם חסרי שליטה על חייהם, ומידה מסוימת של מסגרות וכללים ברורים נוטעת בהם ביטחון?

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / יותם שווימר

על שלושה ספרים חדשים שעוסקים בחברות: "פינדוס עובר דירה", "ככה-ככה, זוזי שמש", "אני מייקי"

לא מדובר בפגישה עם דמות משנה שגורמת לגיבור להשתנות מתוקף הכלתה אותו; עוז מתוחכמת יותר, ולפיכך קשת מתעמתת עם מייקי, אינה נכונה לכל פעולה שלו, ומבטאת למעשה את האפשרות לדינמיקה אחרת בינו לבין הסביבה.

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "גלגוליו של מעיל", "סיפור על מילה שחסרה לה התחלה", "הצדף"

ספרות ילדים היא תחום שגבולותיו מטושטשים לעתים, שכן רבים המקרים בהם ספר שנועד לילדים שובה את לבם של קוראים בוגרים ומצליח לדבר אל מגוון רחב של גילאים. והרי זהו סוד קסמו של ספר טוב. ובכל זאת, ספרים שנועדו לילדים הם ז'אנר שריר וקיים

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / יותם שווימר

על הספרים "מתגלגלת", "נר השמן של אורי ואוריה", "בובות של נייר" ו"מעיל ושמו שמואל"

המבוגרים האחראיים על חינוכה והתפתחותה של רונה (ההורים, הגננת) מסרבים לאפשר לה להחזיק באותו פריט יקר ערך עבורה, שמסמל את ההיאחזות בילדות. הם נחושים "לבגר" אותה, להצעיד אותה אל עבר מפתן עולם המבוגרים הרציונאלי, הענייני

לרשימות נוספות
המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "האף של וינסנט", "הצבעים חוזרים הביתה" ו-"חמישה ילדים וחיים אחד"

היחסים בין טקסט לאיור הם אחד הנושאים המעניינים ביותר בספרות ילדים, שכן יש בכוחו של האיור להאיר את הטקסט משלל זוויות, להעניק לו מגוון משמעויות ולהפוך ספר לנפלא, או לחלופין - לכישלון.

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דברוקין

על הספרים "זאב! זאב!", "שר הילדים" ו"הלב שלי קופץ וצוחק"

גולדברג מציגה יחסים דיכוטומיים בין עולם הבגרות לעולם הילדות, בהם צד אחד אקטיבי, בעל כוח ויודע כל, בעוד השני פסיבי, תמים ובלתי מודע. ההפרדה החדה הזו בין ילדות לבגרות הופכת את פסקת הסיום, המעודדת את הילדים לשאת אתם את חלומותיהם אל הבגרות לכמעט לגלגנית.

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / יותם שווימר

על הספרים "אילו הייתי אריה", "שושה" ו"איזה יום"

מה בנוגע לספרים שמעבירים מסר ברור לקטנטנים שעליהם לאהוב את עצמם? מה הערך הגלום במעשה הזה, והאם הוא ספרותי או רק פסיכולוגי? ואולי בעצם זו מעין ספרות אגואיסטית שמשתמשת בטקסט ספרותי כדי להעצים את הפעוט?

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "לב היער", "עמית, דלית ושביט בתעלומת המודעות הגנובות" ו"אוליבר והאיים הנודדים"

כולנו אוהבים דברים יפים. הן בשל המשיכה הביולוגית שלנו לכל מה שסימטרי ואסתטי, הן בעקבות הבניות חברתיות שמבהירות לנו היטב מה נחשב יפה. אבל האם יופי הוא אמת המידה היחידה לטוב, לראוי ולמועיל? ואם כן, כיצד יראו חייהם של מי שנתפסים כמכוערים?

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "כמעט שם", "בילי בליינד" ו"הסיפור המעניין על שאול ומפלץ החשמל"

ספרות ילדים היא פרדוקס מובנה, במידה מסוימת. סופר בעל כישרון ודמיון יכול אמנם לכתוב היטב לכל אדם בכל גיל, ובכל זאת, העובדה שמבוגרים כותבים לילדים מתוך פרספקטיבה של זמן, גורמת פעמים רבות לכך שהם אינם מצליחים להתחמק מלהציג תחושות או מחשבות של דמויות ילדים כשהן לוקות בעיבוד יתר שמקורו בפרספקטיבה של שנים שאינה מאפיינת את תקופת הילדות

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על "סופי והפינגווינים", "פעם היינו משפחה" ו"דודה לאה מאת: שומיש"

מה זו משפחה? באיזו מידה קיימת עדיין קטגוריה "טבעית" כזו בעידן שבו ישנן פתיחות והכרה הולכות ומתרחבות בדגמים שונים של המוסד הזה? ועד כמה מרגיש כל אחד מאיתנו שיש לו מקום משמעותי במבנה המשפחתי הפרטי שלו, יהיה אשר יהיה?