איניציאלים

כשמציירים אותיות כשמציירים אותיות איור

כשמציירים אותיות / ערן שחר

רשימת געגועים לאיניציאלים

כשלושים שנים עברו מאז, אך הזיכרון חי בי לגמרי: כיצד שכבתי במיטתי כשעל ברכי הכפופות תחת השמיכה נשען הספר "סיפורי התנ"ך עם ציורים צבעוניים". מעבר לסיפורי המקרא שהִלְכוּ עלי קסם, מעבר לאיורים מלאי החיוּת בצבעוניותם העזה, מעבר לאלה היה שם עוד משהו - היו האותיות עצמן שצייר פ. שרגני: האותיות הגדולות המצוירות שפתחו פרק. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. מדוע בעצם האיניציאלים כמעט שנכחדו מספרות הילדים והנוער? האם משיקולים כלכליים ורצון לחסוך בהוצאות איור? האם מתוך תפיסה אסתטית שמושכת לקו מודרני יותר? האם האיניציאלים נתפסים היום כאסתטיקה אנכרוניסטית? האם למגבלות טכניות של פרופורציות בין האיניציאל המנוקד לשאר אותיות השורה יש יד בדבר?