אמנות

פנים רבות לפרידה פנים רבות לפרידה ספרות

פנים רבות לפרידה / תמר הוכשטטר

השוואה בין שתי ביוגרפיות מאויירות על פרידה קאלו, ועל משמעות הבחירות בספרים אלה על המסר הפמיניסטי והאמנותי

אם מנסה סדרת "קטנות גדולות" לייצר אג'נדה פמיניסטית ולספר את סיפורן של "ילדות שנחנו באומץ וברצון עז וחתרו למטרה מתוך תשוקה לחולל שינוי" מפתיע ומאכזב שהיוצרות בחרו להציג תמונה של נערה הססנית וביישנית, לכודה וקטנה, אל מול גבר גדול שלוקח בעלות על המבט.

"אמנות מודרנית היא כשלוקחים סתם דברים רגילים ושמים אותם על קופסה הפוכה בצבע לבן" - שיחה עם הילדה קוקית "אמנות מודרנית היא כשלוקחים סתם דברים רגילים ושמים אותם על קופסה הפוכה בצבע לבן" - שיחה עם הילדה קוקית ספרות

"אמנות מודרנית היא כשלוקחים סתם דברים רגילים ושמים אותם על קופסה הפוכה בצבע לבן" - שיחה עם הילדה קוקית

ראיון בלעדי עם גיבורת הספר "מונו הוא לא יצירת אמנות (ואני לא מוכנה שיהיה פריט אספנות)"

הקשר שלי עם מונו הוא לא משהו שאפשר לראות בעיניים, אני מרגישה אותו בתוך הלב. אני בכלל לא צריכה להיות אתו כל הזמן כדי לדעת שהוא החבר הכי טוב שלי.

רחוב רחוב צא החוצה רחוב רחוב צא החוצה במה ומסך

רחוב רחוב צא החוצה / איריס ארגמן

שיטוט בשתי תערוכות המפגישות ילדים עם המרחב העירוני

הילדים לא נעים בחופשיות במרחב האורבני, הם נחשפים לתערוכה בליווי המדריך בלבד. והרי מהותו של הרחוב הוא שיטוט, טיול, גילוי והתבוננות, הרחוב מאפשר לנו להשתהות, לגלות דברים חדשים ומפתיעים, להתבונן ולגלות נקודות תצפית שונות.

לה ג'וקונדה והחיים עצמם לה ג'וקונדה והחיים עצמם במה ומסך

לה ג'וקונדה והחיים עצמם / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה "כאן ואומן"

הצופים-הילדים יושבים מרותקים למסך ומגחכים מפעם לפעם. לשאלתי הם פסקו: זו אחלה סדרה, ואנחנו מבינים הכול. אני לא בטוחה עד כמה בן ה-7 הבין באמת מהי פרספקטיבה, אבל לפחות הוא יודע שיש דבר כזה ולאיזה תחום תוכן הוא קשור. ודאי גם לא יצליח לעכל את עולמו החרדתי של מונק, אבל הוא זוכר את שמו ואופיו האפל, כמכר ותיק.

העולם הוא קטן והמסע - אינסופי העולם הוא קטן והמסע - אינסופי במה ומסך

העולם הוא קטן והמסע - אינסופי / יותם גדרון

ביקורת על שתי תערוכות במוזיאון ישראל: "מסעות" ו"איזה עולם קטן"

במספר עבודות בתערוכה מהדהד אותו מתח בין מסע אשר יוצא מבית, מתקיים ביחס אליו, ומסתיים בו, לבין מסע שהוא חיפוש אחר בית או מסע קיומי בלתי נגמר. האם המסע יכול להכיל בתוכו את האפשרות של בית, או שמא מסע הוא בהכרח תמונת המראה של ההשתייכות, האינטימיות והמקלט הביתי? מהדיון שמייצרות העבודות בתערוכה ברור שבניגוד לאינטואיציה הראשונית, שני המצבים הקיומיים הללו - זה של ההשתייכות וזה של המסע - אינם עומדים זה כנגד זה אלא מתקיימים פעמים רבות במקביל.

לקרוא בציור – דימויים של ילדים קוראים (חלק ב') לקרוא בציור – דימויים של ילדים קוראים (חלק ב') במה ומסך

לקרוא בציור – דימויים של ילדים קוראים (חלק ב') / יותם גדרון

על יצירות אמנות המציגות הרגלי קריאה של ועם ילדים לאחר התפתחות ספרות הילדים במאה ה-18

אם הדימויים הקאנוניים של ישוע ומריה הקוראים, כמו גם זה של קופידון, היו מוכרים עוד בימי הביניים ובתקופה הביזנטית, דימויים חילוניים של ילדים קוראים הופיעו רק יותר מאוחר, ואלה יכולים ללמד אותנו לא מעט על הרגלי הקריאה של ילדים בעבר. במאות ה-18-19, החלו לעסוק באופן יותר מובהק בחינוכם של ילדים, וגם ספרות הילדים המודרנית שאנו מכירים כיום התבססה לקראת מחצית המאה ה-18, באנגליה. בהתאמה, דימויים של ילדים קוראים הפכו מקובלים יותר בהקשר חילוני (גם אם עדיין הושפעו מהדימויים הדתיים הקאנוניים), בפורטרטים משפחתיים ותיאורים של חיי היום יום.

לרשימות נוספות
לקרוא בציור - דימויים של ילדים קוראים (חלק א') לקרוא בציור - דימויים של ילדים קוראים (חלק א') במה ומסך

לקרוא בציור - דימויים של ילדים קוראים (חלק א') / יותם גדרון

על דימויים מתולדות האמנות המספקים ראיות על אודות הרגלי הקריאה שהיו נהוגים בעבר, ומלמדים מה ייצגו ילדים קוראים

האם ילדים קוראים מבטאים קדושה ומעורבות אלוהית, או דווקא דאגה הורית? האם הם צאצאים צייתנים וממושמעים, או פורעי סדר שצריך לאלף ולמסד באמצעות חינוך והנחלת ערכים? האם הקריאה היא טקס מעבר לבגרות וביטוי למשמעת או דווקא אפשרות למתן דרור לדמיון ולמחשבה? מה מלמדת קריאת ילדים על עתידם? ומה מלמדים ילדים קוראים על הוריהם? ייצוגים של ילדים קוראים בדימויים מתולדות האמנות מספקים ראיות על אודות הרגלי הקריאה שהיו נהוגים בעבר, אך מעבר לכך, הם מלמדים מה ייצגו ילדים קוראים וכיצד נתפסה קריאתם של ילדים בעיני החברה.

למאטיס יש את האנימציה בבטן למאטיס יש את האנימציה בבטן במה ומסך

למאטיס יש את האנימציה בבטן / יותם גדרון

על התערוכה "שפת ילדים" המוצגת במוזיאון הרצליה

תערוכת הקולנוע הניסיוני "שפת ילדים" המוצגת כעת במוזיאון הרצליה עוסקת בילדות ובעולמם הפנימי של ילדים, אך היא איננה תערוכה שנוצרה בהכרח בעבור ילדים או בעבור מבוגרים. הבחירה ליצור תערוכה אשר מצד אחד איננה מיועדת בהכרח לילדים ולא מוצגת באגף נפרד במוזיאון, ומצד שני עוסקת בנושא הקרוב לליבם של ילדים, היא בחירה שיש בה כדי לערער על התפיסה לפיה אמנות לילדים שונה מהותית מאמנות למבוגרים.

מגומגם, עקום וגאוני מגומגם, עקום וגאוני במה ומסך

מגומגם, עקום וגאוני / תמר הוכשטטר

על ילדים כאמנים, אמנים כילדים ועל התופעה של יצירה משותפת באמת בין ילדים ומבוגרים

"למעשה, כל ילד הוא במידת מה גאון, וכל גאון הוא במידת מה ילד. הקשר שבין השניים מתגלה בעיקרו בתמימות ובחריפות הנשגבה, שהן המאפיין היסודי של גאונים אמיתיים. לפיכך, כל גאון הוא ילד גדול, הואיל והוא מתבונן בעולם כאל משהו זר ומוזר, כאל דרמה, ולפיכך הריהו מביט בעניין אובייקטיבי לחלוטין. בהתאם, ממש בדומה לילד, אין הוא ניחן ברצינות ובכובד של האדם הרגיל..."