א. א. מילן

רימייק לילדות רימייק לילדות כללי

רימייק לילדות / יוני שלמון

"כריסטופר רובין", "מרי פופינס" ו"פיטר פן" כיצד דמויות קלאסיות מתבגרות על מסך הקולנוע

בין הגישות לסיפור מחדש נמצאים סרטים שבמודע פונים למבוגרים, הלוקחים את ילדיהם לקולנוע, ומנכיחים את הפער בין הילד שהיינו כשנחשפנו ליצירה המקורית, לבין המבוגר שאנו כיום. יצירות אלו עוסקות בילדוּת, גיבוריהם הם ילדים וקסם הילדות הוא נושא מרכזי בהם.

כמו שתי צנצנות על המדף כמו שתי צנצנות על המדף ספרות

כמו שתי צנצנות על המדף / גליה עוז

הירהור קצר על שניים שהופרדו בלידתם: יהודה אטלס ופו הדב

שתי הפרסונות האלה – פו ואטלס – מדברות בשפה ילדית אבל רצינית, שפה שיש בה ענווה וביטחון, תום לב ופיכחון, נאיביות לצד סוג מסוים של תחכום חברתי. אחד מהם אוהב דבש והשני מעדיף חמוצים וכל מיני דברים כבושים, אבל בזה, פחות או יותר, מסתכמים ההבדלים ביניהם

בוגרים לגילם - נדב וייסמן בוגרים לגילם - נדב וייסמן ראיונות

בוגרים לגילם - נדב וייסמן

ראיון עם בוגר תקשורת חזותית ב"בצלאל" על פרויקט הגמר שלו - "טיול בוקר", איורים לשירים של א. א. מילן

אני מוקסם מספרי ילדים ישנים, מהדפוס העני הזה של מספר צבעים מצומצם. אני לא יודע אם זה דבר שמאפיין אותי בהכרח, אבל לפרויקט הזה ניגשתי עם רצון לעבוד בצבעוניות מצומצמת. כמו שאמרתי, רציתי להביא משהו מן התקופה שבה הספר יצא לראשונה בארץ, אבל באינטרפרטציה אישית. מה גם שהספר הוא ספר שירים וזה הרגיש לי נכון: יש שקט מסוים בטכניקה הזאת, בלובן של הדף ביחס לכתמי הצבע. זה לא מתלהם, זה לא משתלט על הדף.

ההיגיון שבאי-גיון ההיגיון שבאי-גיון ספרות

ההיגיון שבאי-גיון / חגי ברקת

על שירי אי-גיון; קסמם ויופיים

מה שאני אוהב בשירי איגיון זה ההיגיון שבהם. לא נשמע לכם הגיוני? טוב, אני אנסה להסביר. קחו למשל את השיר הזה... (לא, רגע, אל תיקחו אותו באמת. התכוונתי באופן מטאפורי... הי, לאן אתם הולכים? חכו... הי...)