הילה חבקין

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / יותם שווימר

על הספרים "מאה ושש דרוריות חביבות", "המלך אמר", "לשיר!"

הגמישות של הדמויות, ו"תנאי השטח" המשתנים ונמתחים מהווים אלמנט משחקי בפני עצמו, וכך יוצרת ברגמן מלאות משחקית בטקסט ובאיור, ומדגישה את החוויה המשעשעת והמהנה שעוברת החבורה.

מירה מאיר - שפתחה את דלת ספרות הילדים לרבות ולרבים ספרות

מירה מאיר - שפתחה את דלת ספרות הילדים לרבות ולרבים

פרויקט מחווה לזכרה של מירה מאיר

כמחווה לעורכת המיתולוגית שהיתה, ביקשנו ממאיירות וסופרות שעבדו עמה, לשתף אותנו במשהו אישי לזכרה של מאיר. חלקן כתבו זיכרונות, חלקן דברי הספד, יש שאיירו איור מחווה מיוחד, ויש שביקשו לשתף איור ישן מספר שעבדו עליו יחד.

כי האדם סביון מצוי ספרות

כי האדם סביון מצוי / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על ספרן של דניאלה כרמי והילה חבקין, "לאן עפים הסבאים?"

ההקבלה בין חיי הסביונים למחזוריות חיי האדם נמסרת ברמז כאשר מצוינת מחלתו של הסב - בקיץ דווקא, והתאוששותו עם תחילת החורף. כמה הולם שהקיץ היבש והממית של ישראל הוא שילווה מחלה ולא, כמו שאנו נוהגים לשאול מסיפורי אירופה, החורף. ליאורה לא שואלת אם המוות קרב וסבא לא מנסה לרכך את מצבו, ואומר לה, על אף שלא שאלה: "לפעמים זרע אחד או שנים עפים למדבר ולא מצליחים לצמוח. זה הסוף שלהם, כי כמעט ולא יורד שם גשם."

ביצים הוא לא מטיל, חלב הוא לא נותן איור

ביצים הוא לא מטיל, חלב הוא לא נותן / תמר הוכשטטר

על דמותו של האב בספריו של דויד גרוסמן

בהופכו לבעלי-חיים משולחי רסן, מפחידים, הבזים למטלות הוריות, מספר האב סיפור המובלע במשחק המשעשע המוצג לקוראים. סיפור זה עוסק במאבקו הפנימי בין גבריותו לאבהותו. בגעגועיו ל"יערות אפלים" המסמלים את ימיו כצייד נודד, חסר מחויבות ובית. זהו גם שיעור מרומז לאיתמר ש"בכלל לא ידע שבתוך אבא שלו מסתתרות כל החיות האלה".

פיוט הנפש בטקסט ואיור ספרות

פיוט הנפש בטקסט ואיור / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרן של נורית זרחי והילה חבקין, "אהבתה של רוזי פטרוסיל"

ספרן החדש של נורית זרחי והילה חבקין, "אהבתה של רוזי פטרוסיל" הוא כל מה שהמו"לות העכשווית לילדים היא לא – ספר קטנטן, כמעט נעלם מעין בשל מידותיו, כמעין כמוסה סודית; טקסט לירי פיוטי, מחורז היטב, הנשען על מקורות קלאסיים בשירה העברית; טקסט רומנטי, לעתים סנטימנטלי אך מלא השראה, ואיורים שאינם מתחרים על תשומת הלב של המסכים, אלא דורשים התעמקות והתבוננות רגישה בקנה מידה מצומצם.

הולכת שחולמת שהיא תינוקת (או תינוקת שחולמת שהיא הולכת?) ספרות

הולכת שחולמת שהיא תינוקת (או תינוקת שחולמת שהיא הולכת?) / יותם שווימר

רשימת ביקורת על שני ספרים של נורית זרחי והילה חבקין

שני ספרים של נורית זרחי והילה חבקין שראו אור לאחרונה מכוננים התייחסות למוטיב יחסי דמיון-מציאות ביצירות, ובחינה של פורמט הספרים. שיתוף הפעולה רב השנים בין זרחי לחבקין הוליד יצירות מוצלחות יותר ופחות. זרחי ידועה בהיעדר סובלנות לטקסטים דידקטיים ונרטיבים ספרותיים סדורים ותחומים, ואילו חבקין מזוהה בעיקר בסגנונה העדין, הרך והפיוטי. התחכום, העוקצנות והכאב שמופיעים פעמים רבות ביצירתה של זרחי נעטפים לא אחת ברכות של חבקין, ובתחושה האגדתית משהו המלווה את איוריה. אז מה מציגות לנו היוצרות בספרים "שתי ג'ירפות בחלל" ו"נינה הולכת"?

לרשימות נוספות
שם, כאן, ובכל מקום איור

שם, כאן, ובכל מקום / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על איורי הספרים "פיל מתרחק" ו"קצה החוט"

הספרים "פיל מתרח­ק" מאת ענת עינהר ו"קצה החוט" מאת נטע רודיך כתובים בסגנון שירי-אבסורדי, ועל אף שיש בהם ניגון מתמשך העובר לאורך כל הספר לא נמצא בהם עוגן עלילתי. משפטים קצרים המזכירים פטפוטי ילדים שגילו זה מכבר את החריזה מתארים את מסעם הדמיוני של בן ויולי ב"קצה החוט": "הסוד שלך / ריחף על קן הנשר / לסוד שלי- / זנב עם קשר". ב"פיל מתרחק" זהו קולה של המספרת שאחראי על מילות הנונסנס: "מה מתחיל בשום? / שום דבר. / ומה נגמר בלום? / כלום. / שום דבר וכלום – איפה יש פחות? / תשאלו את הרווחים שבין האצבעות".

טקסט מתחמק ספרות

טקסט מתחמק / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרה של נורית זרחי, "התרנגולת שהלכה אחורה"

הנטייה לקטלג ספרי ילדים על פי הנושא בהם הם עוסקים, מטעמי נוחות וסדר (של המבוגרים, כמובן), היא תופעה שכיחה למדי. אולם טקסט ספרותי טוב מעורר קריאות שונות, ומתחמק מהרצון של הקוראים לתחום אותו בהגדרות ספציפיות כ"טקסט שמדבר על..." ספריה של נורית זרחי הם דוגמא מצוינת לטקסטים ספרותיים מתחמקים. בין אם הם אניגמאטיים ובין אם הם ברורים למדי, הפרשנות אותם תהא מגוונת, ויהיה קשה להצביע על תמה אחת ויחידה בה עוסקת זרחי בספר זה או אחר.

הנפש כמהה להגיע למחוזות הגבוהים ביותר ספרות

הנפש כמהה להגיע למחוזות הגבוהים ביותר / יותם שווימר

על ספרה החדש של נורית זרחי, "שתי ג'ירפות בליל ירח מלא"

לנורית זרחי יש קסם. יתרה מכך, קסם שאין להתכחש לו. ובאמת, איך ניתן לעמוד בפני ספר ששמו "שתי ג'ירפות בליל ירח מלא"? בפורמט מוארך, התואם את דמותן של הגיבורות, ובליווי ציורים של הילה חבקין, מוסרת לנו זרחי סיפור מינורי, אנקדוטי במידה רבה וקסום.