יהונתן גפן

פרופיל אמנית - אילנה זפרן פרופיל אמנית - אילנה זפרן איור

פרופיל אמנית - אילנה זפרן

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותית

אני מאוד-מאוד אוהבת ספרי ילדים, וכל ספר ילדים שאחשוב שהוא טוב וחכם, אשמח לאייר. חשוב לי שארגיש שהאיורים גורמים לקורא לרפרף הלוך ושוב בין הטקסט לאיור, אבל גם גורמים לו להתעכב על האיורים ואולי לראות אותם לרגע כיצירה בפני עצמה.

שפת הנוסטלגיה שפת הנוסטלגיה במה ומסך

שפת הנוסטלגיה / עורכי "הפנקס" - תמר הוכשטטר, יותם שווימר

על הפרק הראשון של הסדרה הדוקומנטרית על ספרות הילדים הישראלית, "עוד סיפור אחד ודי"

על אף שנטען כי הסדרה אינה מבקשת להציג מבט או מחקר היסטורי על ספרות הילדים הישראלית, אלא להתייחס לאיכויותיה ושלל גווניה, הפרק הראשון אינו מציג דיון מעמיק בשפה – על משמעותה, תפקידה החברתי או האורייני, השינויים והתמורות שחלו בה

איך דגים מדברים? איך דגים מדברים? במה ומסך

איך דגים מדברים? / גיא טנא

שירי משחק, אי-גיון ורשימה באלבומי הילדים "הכבש הששה עשר", "והילד הזה הוא אני", ו"ילד פעם"

הן שירי האי-גיון והן שירי הרשימה מאפשרים ליוצרים יציאה מעשייה נורמטיבית וכתיבה "שגרתית" לילדים, המתרכזת, למרבה הצער, במציאת הדרך הפשוטה והקלה ביותר למשוך תשומת לב ומקום גבוה יותר בתחרות זו או אחרת.

כוס התה שלי כוס התה שלי יצירה מקורית

כוס התה שלי / תמר הוכשטטר

על הקמפיין החדש של "ויסוצקי", יהונתן גפן והקשר בין נוסטלגיה וצרכנות

רק שמה שמתבקש פה מההורים הוא בעצם די מועט: אחרי שיקנו את המוצר, הפרסומת מבקשת רק כמה דקות מזמנם. לא דקות של מאבק עם זאטוט היפר אקטיבי, אלא שיחה נעימה עם בן-תרבות רהוט על כוס תה, כמנהג האנגלים. הילד המחונך מוזמן למעשה ל"שעת התה" שבה יש לענות בנימוס לשאלות ולשוחח שיחות בטלות.

רק הכבש הזה לא יוצא לי מהראש רק הכבש הזה לא יוצא לי מהראש במה ומסך

רק הכבש הזה לא יוצא לי מהראש / תמר הוכשטטר

ביקורת על הסרט הדוקומנטרי, "הכי הרבה אני אוהב אותי"

שנות השבעים והשמונים התברכו באינספור תקליטים איכותיים של מיטב מאמני ישראל. מתי כספי, חווה אלברשטיין, אריק איינשטיין, דורי בן זאב והחלונות הגבוהים הם רק חלק מהאמנים שיצרו לילדים. אליהם ניתן להוסיף את כל הכוכבים של אותה תקופה שיצרו עבור פסטיבל שירי הילדים. מה גרם לפריחה הזאת באותה תקופה?

כשאת הילדה הכי רזה בגן כשאת הילדה הכי רזה בגן במה ומסך

כשאת הילדה הכי רזה בגן / ליאת שטייר-לבני

ביקורת על הצגת הילדים הכבש השישה-עשר – מפגן של תפיסות גוף סקסיסטיות, תכנים שוביניסטים ודחיקת ה"אחר"

השיר "הילדה הכי יפה בגן" הופך בעיבוד הנוכחי לשיר קנאה של הילדה מלאת הגוף וחברתה הממושקפת בילדה הרזה והלא ממושקפת. רק חישבו מה אפשר היה לעשות עם טקסט כזה בשנת 2014 – למה, למשל, זה לא יכול להיות שיר על הילדה מלאת הגוף? (שחקנית יפה ש"חטאה" בחריגה של קילוגרמים מתפיסת הגוף המקובלת על היוצרים).

לרשימות נוספות
היופי כתחושת ההשתייכות לעולם היופי כתחושת ההשתייכות לעולם ספרות

היופי כתחושת ההשתייכות לעולם / ד"ר גתית שמעון

על ביטויים של יופי וכיעור ביצירות לילדים

הילדה הכי יפה בגן היא סולם מדיד לאושר. נקודת התייחסות. הילדה הכי יפה בגן מחוסנת כביכול מפני כל הרעות והחולות: יופייה מעניק לה הגנה שאנשים יפים פחות אינם זכאים לה. מדוע, בעצם? בעוד יופי הוא עניין למראית עין, שניתן להבחין בו, גם אם לא להסכים עמו, צורת ההסתכלות המתוארת בשיר חורגת כבר מטיב העניין לנושא אחר לגמרי ויוצרת מעין מערך של מדרג מעמדי