לי עברון ועקנין

תשומת לב עדינה למלים ספרות

תשומת לב עדינה למלים / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על ספרו של וינס וואטר, "מחלק העיתונים"

נושא הגזענות והאפליה נגד שחורים עובר בספר כחוט השני. בביתו של המספר חיה משרתת שחורה שהיא אולי האדם הקרוב לו מכול. הוא שואל אותה מדוע אסור לה לשבת בספסל הקדמי של האוטובוס, ומדוע אינה נלחמת באי-הצדק, אבל אין תחושה שהסופר מנסה לחנך או ללמד את הקורא

האחר הוא ירוק ספרות

האחר הוא ירוק / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על ספרו של גרגורי מגווייר, "מרשעת: קורות חייה של המכשפה הרעה מהמערב"

"מרשעת" הוא ספר פוליטי. עצם הרעיון שמאחוריו פוליטי: לתת קול למושתקים, ל"אחר", שאולי הוא לא "אני", כמו בססמה התמוהה קצת של משרד החינוך, אבל הוא סובייקט, יש לו סיפור משלו ונקודת מבט משלו.

לגעת בקרפד או: ללמוד מהנאות - חלק שני ספרות

לגעת בקרפד או: ללמוד מהנאות - חלק שני / לי עברון-ועקנין

על התרגום העברי ל"מעיין הנצח" מאת נטלי באביט

ההיצמדות למה שכינה אסף שור "גוף" הטקסט היא לא אחת מה שמרחיק את הקורא מרוח המקור ומן ההנאה שבקריאה קולחת וטבעית. המתרגם חייב להיות קשוב, אבל הוא לא יכול לנגן בדיוק את המנגינה שניגן הסופר. הוא צריך להגיב למה ששמע, כמו באלתור ג'אז.

לגעת בקרפד - חלק ראשון ספרות

לגעת בקרפד - חלק ראשון / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על ספרה של נטלי באביט, "מעיין הנצח"

ככל שקוראים ב"מעיין הנצח" מתחילים הדברים להצטייר אחרת: לא המוות הוא ניגודם של החיים, אלא ישנו מעגל, ישנה "עסקת חבילה", שכוללת את החיים ואת המוות (ואת הכאוס, הפחד, הגועל והיופי הכרוך בהם), את הפוריות ואת השינוי, ולעומת זאת ישנו קיום מוקפא, סטטי, שאינו חיים של ממש

התקנות מנוגדות לנו ספרות

התקנות מנוגדות לנו / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על הספר "ג'לסומינו בארץ השקרנים" מאת ג'אני רודארי

"ג'לסומינו בארץ השקרנים" יצא לאור בשנת 1958 ותורגם לעברית לראשונה ב-1964. כעת ראה שוב אור בעברית בתרגומה של סביונה מאנה: הוא קולח ומהנה ואין בו צרימות, ומקיים את הפרדוקס האופייני לתרגום טוב – אין מרגישים בו.

בעקבות הקסם החסר ספרות

בעקבות הקסם החסר / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על ספרה של נואל סטריטפילד, "נעלי תיאטרון"

הימים ימי מלחמת העולם השנייה. סורל, מארק והולי פורבס היתומים מאם, שאביהם נעדר, נשלחים בעקבות מות סבם ללונדון המנסה להשתקם מן ההפצצות, אל בית סבתם מצד אמם. מתברר שהמשפחה כולה עוסקת בתיאטרון, וגם שלושת הילדים נדרשים להתחיל ללמוד באקדמיה לאמנויות הבמה. כל זה נשמע כמו נוסחת קסם ממש. למעשה, די במלים "יתומים", "לונדון" ו"תיאטרון" לגרום לי להתנפל על ספר בשקיקה, ומבחינה זו לא השתניתי במשך השנים. ובכל זאת, ב"נעלי תיאטרון", משום מה לא התחולל הקסם.

לרשימות נוספות
חגיגה בלי חרדה ספרות

חגיגה בלי חרדה / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על ספרה של אסטריד לינדגרן, "מדיקן", עם איורים של ולי מינצי

"מדיקן" הוא חגיגה. קודם כל, הוא ספר שמח, שאף שאינו מטאטא מתחת לשטיח את העובדה שגם דברים רעים קורים, יש בו ביטחון עמוק שהעולם הוא מקום מיטיב; ויש בו חדווה ילדית של חיי היומיום, של עונות השנה, של חגים ושל משחקים. כתבה אותו אסטריד לינדגרן, שהיא כמובן מחברת "בילבי", אבל כתבה גם (בין השאר) את "מיו, מיו שלי" שהעצבות בו חודרת לב; ואולי דווקא לב שיודע עצבות מסוגל לחגוג גם את השמחה?

צרות טובות: על שני התרגומים החדשים של "פוליאנה" ספרות

צרות טובות: על שני התרגומים החדשים של "פוליאנה" / לי עברון-ועקנין

ביקורת משווה בין שני תרגומים ליצירה הקלאסית, "פוליאנה"

כשניגשים להשוואה גולשים בקלות אל השאלה הדיכוטומית מה טוב יותר ממה; אבל כשנכנסים בעובי הקורה ומשווים בין תרגומים שבשניהם הושקעו עבודה, כישרון ומחשבה, לא תמיד אפשר להכריע כך. להברקה מסוימת או משחק מילים מסוים, מתרגמת אחת מוצאת פתרון מבריק יותר מרעותה; והאחרת מפליאה במקום אחר. סוגיה אחרת, מעניינת עוד יותר, היא הגישה העקרונית של כל מתרגמת, שניתן להבחין בה מבעד לעבודתה. תרגום היא מלאכה שמעצם הגדרתה יש בה פשרנות, תיווך, ניסיון לאחוז בחבל משני קצותיו ולהחליט לעתים מאיזה קצה להרפות מעט, וההחלטות הללו שייכות לכל מתרגם ומתרגמת אבל גם לנורמות כלליות של המקום והתקופה.

אמתי בשביל כולם ספרות

אמתי בשביל כולם / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על "ארנב הקטיפה" מאת מרג'רי ויליאמס

כמו אגדה או מיתוס, נדמה ש"ארנב הקטיפה" נוגע בדפוסים אוניברסליים של התפתחות. כל ילד זקוק לאהבה כדי להיות אמתי, זקוק להשתקפותו מבעד לעיני מי שמטפל בו ואוהב אותו. אך ילד אינו יכול לישון לעולמי עד בחיקו של המבוגר המטפל בו. באפשרות הזאת טמונה אלימות ממש: "הוא אהב אותו כל כך שמרוב אהבה השפם של הארנב נשר, והבטנה הוורודה של אוזניו האפירה והכתמים החומים שלו דהו.

טעם של חירות ספרות

טעם של חירות / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על הספר "משפחתי וחיות אחרות" מאת ג'רלד דארל

כשהגיע לידי "משפחתי וחיות אחרות" של ג'רלד דארל, שיצא בסדרה זו בתרגום חדש של יואב אבני, חשבתי שתהיה לי הזדמנות לטפח אהבה שאולי החמצתי בקריאה הראשונה. ו"כשהגיע לידי" במקרה הזה אינו רק צורת דיבור, החזקת הספר ביד ממלאת בציפייה נעימה. העטיפה, שעיצבה עדה ורדי, לא רק יפה ומעניינת (האיור של בתיה קולטון. וגם בפנים הספר יש איורים כיפיים של עינת צרפתי), אלא גם נעימה לאצבעות, הציור מובלט וחלק ומושך למשש אותו, וליטוף זו בהחלט התחלה טובה לאהבה.

פלאות בין תרבויות ספרות

פלאות בין תרבויות / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על התרגום החדש לספר "הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות"

לפעמים מתרגם שואל את עצמו איך היה המחבר כותב אילו כתב עברית. התשובות לשאלה הזאת יכולות לאפשר מידה של חופש; למשל, לכתוב משפט חד-משמעי במקום שהיה בו משחק מילים ולפצות במקום אחר, וכיוצא בזה.

דרלה והטטושון מאותתים במורס יצירה מקורית

דרלה והטטושון מאותתים במורס / מאת: לי עברון-ועקנין, איור: אור ענבר

סיפור חמישי מתוך סדרת "סיפורי אנדרלמוסיה", על מכשפה יוצאת דופן, החתולה שלה ואיתותי מורס משובשים.

הטטושון עבר לגור מעבר לכביש, והוא ודְרָלָה נדברו שיאותתו אחד לשני במורס. אבל התברר שמורס של מכשפות ומורס של לטאים זה לא בדיוק אותו דבר.