נדב וייסמן

בוגרים לגילם - נדב וייסמן בוגרים לגילם - נדב וייסמן ראיונות

בוגרים לגילם - נדב וייסמן

ראיון עם בוגר תקשורת חזותית ב"בצלאל" על פרויקט הגמר שלו - "טיול בוקר", איורים לשירים של א. א. מילן

אני מוקסם מספרי ילדים ישנים, מהדפוס העני הזה של מספר צבעים מצומצם. אני לא יודע אם זה דבר שמאפיין אותי בהכרח, אבל לפרויקט הזה ניגשתי עם רצון לעבוד בצבעוניות מצומצמת. כמו שאמרתי, רציתי להביא משהו מן התקופה שבה הספר יצא לראשונה בארץ, אבל באינטרפרטציה אישית. מה גם שהספר הוא ספר שירים וזה הרגיש לי נכון: יש שקט מסוים בטכניקה הזאת, בלובן של הדף ביחס לכתמי הצבע. זה לא מתלהם, זה לא משתלט על הדף.

הילדים משיעור מדעים הילדים משיעור מדעים איור

הילדים משיעור מדעים / שיר חייק

טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של נדב וייסמן

מה יש בבית מה יש בבית איור

מה יש בבית / גלית מסה

טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של נדב וייסמן

שישה חברים שישה חברים איור

שישה חברים / איתמר זוהר

טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של נדב וייסמן

גם קטנים חשובים. בלעדיהם – אי אפשר לפעמים גם קטנים חשובים. בלעדיהם – אי אפשר לפעמים איור

גם קטנים חשובים. בלעדיהם – אי אפשר לפעמים / אלישבע רוזנבוים

טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של נדב וייסמן

כיף ולא כיף כיף ולא כיף איור

כיף ולא כיף / יעלה בוקר-קריתי

טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של נדב וייסמן

לרשימות נוספות
תערוכה מתוך סטודיו איור ספרים, בהנחיית רותו מודן - חלק א' תערוכה מתוך סטודיו איור ספרים, בהנחיית רותו מודן - חלק א' איור

תערוכה מתוך סטודיו איור ספרים, בהנחיית רותו מודן - חלק א'

תערוכה מקוונת מעבודותיהם של סטודנטים במסלול איור ב"בצלאל"

קורס איור ספרים בהנחיית רותו מודן, במסגרת המחלקה לתקשורת חזותית שנה ג' בבצלאל, נלמד לראשונה במתכונת סטודיו של שש שעות של עבודה מעשית בכיתה. הקורס נבנה כך שכל סטודנט מתקדם לפי הקצב האישי שלו במטרה להגיע לסוף הסמסטר עם ספר גמור וכרוך. יש מי שבחר להגיע לשיעור עם אקריליק, דיו או וואקום ולעבוד על הכפולות שלו בכיתה, ויש מי שבחר לבנות על הדף קומפוזציות בעיפרון, ולצבוע בבית. כל הדרכים כשרות.

איך זה שחזירה אחת מעזה איך זה שחזירה אחת מעזה איור

איך זה שחזירה אחת מעזה / נדב וייסמן

רשמים מהחוויה הוויזואלית שמעורר הספר "אוליביה" מאת איאן פלקונר

יום שני, 10:00 בבוקר, שיעור איור מתחיל. המרצה נכנסת עם שני סלים מלאים בספרים – קטנים, גדולים, של היום, של פעם, בעברית, באנגלית, בגרמנית. באחד מאותם שיעורים ראיתי את "אוליביה" מבצבץ בין מחשב מק בצבע לבן ובין "הרוח בערבי הנחל", שבימי הזוהר שלו גם הוא היה לבן. פונט גדול ודקיק צועק: "או-ליב-יה" ומתחתיו איור של חזירזירה לבושה בשמלה, שפת הגוף שלה מבשרת: "אני טרבלמייקרית, אני יודעת, אבל אתה תאהב אותי בכל זאת". התחלתי לדפדף בו, ואז סגרתי אותו, הסתכלתי שוב על הכריכה, והתחלתי לקרוא אותו, מהעמוד הראשון.