ניקלודיאון

צ'רלי בראון פוסט מודרני על ספידים צ'רלי בראון פוסט מודרני על ספידים במה ומסך

צ'רלי בראון פוסט מודרני על ספידים / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על הסדרה "קסם של הורים"

כמיטב המסורת הסלפסטיקית, יש מוטיבים חוזרים רבים בסדרה: מאכלי בשר מבושלים שמחביאים בכיסים (הסדרה נוצרה הרבה לפני גל הטבעונות), מכות חשמל מכוונות, שימוש אינפלציוני בחומר נפץ (איזה כייף!), פצפוץ ראשים בפטישים, נחשי פיתון שבולעים את הדמויות ("אחזור אחר כך, מהצד השני של הנחש") ועוד תענוגות. יהיו הורים (בעיקר לגיל הרך) שיעקמו את האף, אך מגיל מסוים הגישה הזו נפלאה ומשמשת סתירה בריאה לתקינות ולסטריליות המאפיינות את עידננו.

שנאת אשכנזים כמו שלימדתי את ילדיי שנאת אשכנזים כמו שלימדתי את ילדיי במה ומסך

שנאת אשכנזים כמו שלימדתי את ילדיי / ליאת שטייר-לבני

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה הישראלית "שכונה" המשודרת בערוץ ניקלודיאון הוט

בשכונה, כפי שקבעו בסרטי הבורקס עוד בשנות השבעים, כולם חברים של כולם, האנשים שותים קפה שחור על כסאות קטנים בפתח העסקים הזעירים שלהם, מוכנים להקריב את חייהם אחד עבור השני בסולידריות חברתית שכמובן נעדרת מהעולם האשכנזי, וכאשר יש משחק כדורגל חשוב, מכיוון שלא לכולם יש טלוויזיה (מישהו אמר שנות השבעים?), מוציאים את הטלוויזיה היחידה החוצה לרחוב, שם יושבים כולם, מפצחים בקול פיצוחים וצועקים על הטלויזיה אמרות שפר כמו "יאוולי".

ההבדל בין סתם יונה ובין צוצלת ההבדל בין סתם יונה ובין צוצלת במה ומסך

ההבדל בין סתם יונה ובין צוצלת / ליאת שטייר-לבני

על סדרות טלויזיה הומוריסטיות לילדים ועל ההבדלים בינן ובין מה שנוצר למבוגרים באותו הז'אנר

בעוד שרבות מהסדרות הקומיות למבוגרים בישראל בשנים האחרונות מדשדשות במחוזות הבורקס (סברי מרנן, עממיות), מציגות בפעם המליון מערכות יחסים כושלות שאמורות להצחיק (70 מליון סיבות לעושר) או מהוות אדפטציות לא מאוד מוצלחות לסדרות אמריקניות (משפחת קמיצ'לי, נשואים פלוס), בעולם הילדים מתרחש תהליך שונה לחלוטין.