נירוס

אצלנו בשכונה אשר בארץ כוש במה ומסך

אצלנו בשכונה אשר בארץ כוש / נירוס

על אלבום הילדים המוסיקלי "הרחק הרחק בארץ כוש..."

יותר מכל, הילדים באלבום הזה הם ילדים יוצרים. זהו המוטיב המרכזי באלבום, וכמעט כל ילד בכל שיר עומד מאחורי יצירת אומנות כלשהי. יותר מזה: היצירות שהילדים הללו יוצרים הן דווקא יצירות אוניברסליות.

פלא העולם כולו במה ומסך

פלא העולם כולו / נירוס

על הוליסטיות וניו-אייג' באלבום המוזיקלי של עלמה זהר - "פלא"

"פלא" הוא אלבום ניו-אייג' במובן שהוא שואב השראה מתרבויות אדמה רבות ושונות, ומייצר מהן תרבות אחת. הוא לא מבחין ולא מייחד את מאפייניה של כל תרבות ותרבות, אלא ממזג אותן לכדי אמת אוניברסלית, אנושית, על-זמנית

בין זמנים, בין תרבויות - בחסות המוזיקה במה ומסך

בין זמנים, בין תרבויות - בחסות המוזיקה / נירוס

על האלבום המוזיקלי "אף על פיל"

אחד הדברים היפים בתרבות היידית הוא החוכמות שלה. כאלה שניתן לשים במירכאות כפולות ("חוכמות") או להשאיר בלי מירכאות, כי מדובר מצד אחד בהלצות מקושקשות, וכאלה שיש בהן, מצד שני, הרבה חכמה אמתית. אפשר גם לקרוא להן פשוט חכמעס, כי ביידיש זה נשמע יותר טוב. השירים באלבום "אף על פיל" גדושים בחוכמות כאלה. הדמויות בו הן לפעמים מטופשות, לפעמים עצלות, לפעמים שחצניות, ובכל זאת הן תמיד מתוארות מנקודת מבט אמפתית, שיש בה הרבה אהדה וחיבה ואין בה בכלל גינוי, ציניות, מרירות או התנשאות. חיבה אוהדת שכזו כלפי חולשות של אנשים היא תכונה מאוד יידישאית ולא מאוד ישראלית.

שמחת השטויות הקטנות במה ומסך

שמחת השטויות הקטנות / נירוס

על האלבום המוזיקלי "החגב שאהב"

הרבה מהקטעים באלבום הזה - גם השירים המושרים וגם הסיפורים והקטעים המדוקלמים - הם כאלה שיש בהם סצנה או התרחשות קצרצרה ומוזרה; שירי מיניאטורה שכאלה. בסיום ההאזנה לאלבום יש כמה שורות מלודיות שמתנגנות בראש, כמה משפטי מפתח שנדבקים – אבל אין בו פזמונים ולא שירים שקל לזכור מהתחלה ועד הסוף. כלומר, "החגב שאהב" הוא אלבום לא קליט כלל. מה שכן נשאר בראש אחרי ההאזנה הראשונה אלו ההתרחשויות. זוכרים את הסיפור המיניאטורי או הסיטואציה שיש בכל שיר, והסיפורים הקטנטנים האלה תמיד מוזרים, מפתיעים ומצחיקים.

מסע לכל החיים במה ומסך

מסע לכל החיים / נירוס

על האלבום המוזיקלי "ענן על מקל"

הרבה שירים באלבום הזה מדברים אל הילדים שלנו, או אל הילדים שבתוכנו, על החוויה הכי מעצבת שאנחנו חווים בתור ילדים: העובדה שאנחנו ילדים והמבוגרים הם מבוגרים. ואמנם אנחנו יודעים, בתור ילדים, שיום אחד נגדל ונהיה מבוגרים בעצמנו, ואמנם אנחנו יודעים, בתור מבוגרים, שכל המבוגרים סביבנו היו גם הם ילדים פעם, וזה לא משהו מיוחד שלנו – אבל העובדה שאתה מתחיל את החיים בתור ילד, וחי הרבה שנים בתור ילד, ורק הרבה זמן אחר-כך אתה נהיה מבוגר, היא חוויה מעצבת.