נעמה לורד-הראבן

בית הוא המקום בו אנו מרגישים שייכים בית הוא המקום בו אנו מרגישים שייכים כללי

בית הוא המקום בו אנו מרגישים שייכים / נעמה לורד-הראבן

ביקורת על הספר "הבית ברחוב מנגו"

בית, יהיה מקומו אשר יהיה, מעבר להיותו מבנה גשמי, חלל פיזי, הוא המקום שבו אנו מרגישים שייכים ושהוא שייך לנו. אספרנסה קורדרו, גיבורת "הבית ברחוב מנגו", כמהה למצוא את המקום הזה.

הזוהר הכואב של הנעורים הזוהר הכואב של הנעורים כללי

הזוהר הכואב של הנעורים / נעמה לורד-הראבן

רשימת ביקורת על "בקרוב האור יהיה מושלם" מאת דייב פאטרסון

החופש הילדי אכן מאפשר לנו לחקור את העולם, אלא שגם הרגעים הקשים במהלך אותן שנים מעצבים אותנו ונחרתים בנו. הגישה שלפיה מדובר בתקופה נטולות דאגות היא אשליה שרובנו נוטים לפתח. קשה לנו לתפוס שהעולם מתאכזר גם לקטנים והתמימים שבינינו.

להיות מי שאת להיות מי שאת כללי

להיות מי שאת / נעמה לורד-הראבן

רשימת ביקורת על ספרו של אריק לינדסטרום, "מופלא באופן טרגי"

כתיבה בגוף ראשון על אודות גיבורה בגיל ההתבגרות המתמודדת עם מחלת נפש היא מעשה שאפתני, בייחוד כשהכותב הוא גבר בשנות הארבעים לחייו שלא מתמודד עם אותה ההפרעה.

ערעור על המציאות הוא המפתח לשינוי ערעור על המציאות הוא המפתח לשינוי כללי

ערעור על המציאות הוא המפתח לשינוי / נעמה לורד-הראבן

רשימת ביקורת על ספרה של מגי אוצרי, "עיניים אדומות"

בדיסטופיה שהגתה אוצרי יש הרחקה ובידול של השונים, חלוקה ל"הם" ו"אנחנו". החולים מורחקים מהחברה הבריאה שזונחת אותם לאנחות. המגיפה יוצרת בקרב מי שאינם חולים פחד לא רציונלי, הימנעויות, בורות, חשדנות, ניכור ואנוכיות.