פוליטיקה

ראש תעשיית הדכדוך ראש תעשיית הדכדוך ספרות

ראש תעשיית הדכדוך / יותם שווימר

על ספרם של זכריא תאמר ורוני פחימה, "הילדים צוחקים"

"הילדים צוחקים" הוא דוגמה יפה מאוד לאופן שבו משל יכול להיות אפקטיבי מהבחינה החינוכית מבלי לוותר על ערך ספרותי. הוא גם דוגמה יפה לכוח שיש לאיור בספר מבחינת שימת הדגשים והעמקת אפשרויות הקריאה של הטקסט.

הפוליטיקה של ספרות הילדים – גבולות החירות בספרות ובמציאות הפוליטיקה של ספרות הילדים – גבולות החירות בספרות ובמציאות יצירה מקורית

הפוליטיקה של ספרות הילדים – גבולות החירות בספרות ובמציאות / יותם גדרון

רשימה המבוססת על הרצאה שניתנה בכנס "הפנקס" השני

ם עולם ספרות הילדים, בסופו של דבר, נשלט על ידי מבוגרים. מבוגרים הם שמכתיבים את הגבולות שלו, והם שמעצבים את אופיו. לאור זאת, נשאלת השאלה מה מקומם של הילדים בעולם הזה, וכיצד באה לידי ביטוי החירות שלהם במסגרתו? כלומר, מה מקומם בעולם הזה, שמבוגרים מגדירים את תוכנו, כמי שיש להם את החירות לחשוב בעצמם, להביע דעה, ולהאמין? ראשית כל, חירותם של ילדים במרחב של ספרות הילדים כוללת גם את החירות שלהם שלא לקחת חלק בעולם הזה, כלומר פשוט לא לקרוא ספרים. אולם זו תשובה חלקית, המתחמקת מלב העניין. השאלה שאני מבקש להשיב עליה היא איזה טקסט יזמן קריאה של ילדים אשר תהווה הגשמה של החירות שלהם, ומדוע.

הפוליטיקה של הילד הא-פוליטי הפוליטיקה של הילד הא-פוליטי ספרות

הפוליטיקה של הילד הא-פוליטי / יותם גדרון

על חירות, הגבלים, הגנות ופוליטיקה בחייהם של ילדים ובתרבות המיועדת להם

העיקרון הבלתי מנוצח שניצב תמיד אל מול הסרת כל המגבלות החוקיות והחברתיות המוטלות על ילדים הוא "טובתו". זהו כמובן מושג מתעתע ביותר בשל היותו נתון לפרשנותם הבלתי מוגבלת של מבוגרים; מבוגרים הם שקובעים את אמות המידה לטובתו של הילד ואת המבחנים להבטחתה. אין ספק שילדים זקוקים פעמים רבות להגנה מפני היחשפות מיותרת למציאות אכזרית (מטפורות ומשלים, לדוגמה, הם כלים מבורכים לצורך כך כשנעשה בהם שימוש מושכל), אולם אין גם ספק שפעמים רבות ההגנות מצד המבוגרים אינן מוצדקות.