פסטיגל

הסלפי שסולף במה ומסך

הסלפי שסולף

בעקבות סערת "שיר הסלפי" - כתבה על "הפסטיגל" בעידן הנוכחי

השיר הוא עדות מצמררת לחוסר הרלבנטיות של תכני המופע, משום שקיים בו פער קומי בין התוכן והצורה. הוא מדבר על חווית ה'סלפי', שיש לה משמעויות עמוקות ביחס לתפיסות עכשוויות של עצמי, גוף וניראות סובייקטיבית, ולתהליכי האידיאליזציה הטכנולוגית שלהם. אבל 'שיר הסלפי' הוא בעצמו תמונת סלפי של הפקה מיושנת, צווחנית וולגרית, שנדמה שנלקחה משנות ה- 90 המוקדמות (אולי מהזמנים שבהם המפיקים, מעצבי התלבושות או הכוראוגרפים היו ילדים, ותמונת הילדות שלהם דאז נחקקה במוחם). התרבות הויזואלית של הקהל היא שונה בתכלית: מבט חטוף בקליפים של כוכבי הילדים מבהיר זאת, משום שהיא מתאפיינת בהיפר-סקסואליזציה, במיתוג ובמתן משקל למגמות אופנתיות.

למה אנחנו אוהבים לשנוא את הפסטיגל? במה ומסך

למה אנחנו אוהבים לשנוא את הפסטיגל? / דבר העורכים

על כמה סוגיות שמעורר הפסטיגל, לכבוד חג החנוכה המתקרב

כאשר אנו המבוגרים מסתכלים על תרבות הילדים, לא פעם איננו מצליחים לשים בצד את הפן הנוסטלגי ואת החוויה הפרטית שלנו, הנטועה בזמן ומקום קונקרטיים. האם יכול להיות שהטרוניה כלפי הפסטיגל במתכונת של השנים האחרונות – כמופע גרנדיוזי שבו מופיעים הכוכבים הגדולים ביותר – נובעת מתחושת אובדן התמימות הכללית המאפיינת את הגישה המודרנית?