קלאסיקה

ילדה נצחית בשם מומו ילדה נצחית בשם מומו כללי

ילדה נצחית בשם מומו / גיל הראבן

קריאה מחודשת ב"מומו" מאת מיכאל אנדה

תמונת העולם שהוא מציג של מלחמת בני-האור בבני-האפור בעייתית בעיניי: האם "אפור" הוא אכן החולי המכרסם באנושות? ושמא ההפך? אולי מיאוס כלפי "האפור" לסוגיו הוא סוג של חולי?

לברוא את הנמצא לברוא את הנמצא כללי

לברוא את הנמצא / אסתי הלפרין-מימון

מחשבות בעקבות ספרן של איריס אליה-כהן ותמי בצלאלי, "טל מחכה לרכבת"

האזכור של שני ספרי ילדים מן הקלאסיקה הישראלית מייצר תחושת מוכרות ושפה מילולית וויזואלית משותפת, המכניסה את הקורא אל תוך עולם בו המוכר עולה על הזר.

עיצוב הנשיות כזירה של מאבק עיצוב הנשיות כזירה של מאבק כללי

עיצוב הנשיות כזירה של מאבק / מור פוגלמן-דבורקין

על המכאניזם של יחסי נשים-גברים בעיבוד הקולנועי החדש ל"נשים קטנות"

בעוד שבספר העוני והשאיפה להחלץ ממנו מעסיקים את בנות מארץ' רבות אך לא באופן בלעדי, אצל גרוויג העצמאות הכלכלית הנשית היא הציר סביבו נעה העלילה.

אהבה, חסד והרפתקאות אהבה, חסד והרפתקאות כללי

אהבה, חסד והרפתקאות / לי עברון

רשימת ביקורת על הספר "רמי, ילד של אף אחד" מאת הקטור מאלו

כאדם מבוגר וכהורה, בלתי נסבל לחשוב על ילד ששרוי בתנאים כאלה, אך לילדה הקוראת את סיפורו של רמי כל זה הוא סבל מענג ואקזוטי, והנסיבות שתיארתי הן רק תחילתו של מסע עצום שבו הילד רמי חווה חוויות ויוצא להרפתקאות שמרבית האנשים לא יזכו לשכמותן גם בחיים שלמים.

המהות העמוקה ביותר של הנפש הבריטית - ראיון עם אבירמה גולן המהות העמוקה ביותר של הנפש הבריטית - ראיון עם אבירמה גולן כללי

המהות העמוקה ביותר של הנפש הבריטית - ראיון עם אבירמה גולן

ראיון עם המתרגמת אבירמה גולן לרגל צאת הספר "הטיגריס שבא לשתות תה" מאת ג'ודית קר

אני לא יודעת לדבר על ערך, אני יודעת לדבר על העונג, על הזכות הכיפית לעשות מה שאני הכי אוהבת – לתרגם יצירות נפלאות של אנשים חכמים ומוכשרים ולשמוע אחר כך ילדים מספרים כמה הם נהנו או ממש לראות את עיניהם בורקות, או שהם מתגלגלים מצחוק או שואלים שאלות פקחיות

עריצוּת הגורל עריצוּת הגורל כללי

עריצוּת הגורל / לי עברון

רשימת ביקורת על הספר "קרב החורף" מאת ז'אן קלוד מורלבה

מהו סוד הקסם שמהלכים עלינו סיפורי פנימייה? אולי הם פורטים מצד אחד על כמיהתנו להשתייך לקבוצה שיש בה אחידות, ומצד שני – על הצורך שלנו להיווכח שגם בתוך האחידות, ואפילו תחת עולו של משטר דכאני, הפרט עדיין מצליח לשמר ולהביע את ייחודו.

לרשימות נוספות
סיפור על שני חברים סיפור על שני חברים כללי

סיפור על שני חברים / דב אלפון

בלעדי - אחרית הדבר שכתב דב אלפון על יוצרי "ניקולא הקטן", והפרק הראשון מתוך הספר השלישי בסדרה, "ההפסקה הגדולה של ניקולא הקטן"

הסיפורים נכתבו לאט, תוך הקפדה על כל מילה, על כל ניואנס, על כל פרט. כמו יצירות מופת רבות אחרות, ההצלחה לא היתה מיידית. הוצאת "דנואל" שקלה להפסיק את הפצתו, והעורך הראשי היה צריך לאיים בהתפטרות כדי ש"ניקולא הקטן" לא יועלם מהקטלוג. הוא ניצל, כיאה לגיבור מיתולוגי, בדרך נס.

שמרנות מתקדמת שמרנות מתקדמת כללי

שמרנות מתקדמת / מור פוגלמן-דבורקין

האם הגרסה העכשווית ל"נשים קטנות" מוסיפה נדבך ליצירה המקורית, או שמא דווקא חוטאת בשמרנות?

בגרסה העכשווית: הייצוג של ג'ו כלסבית מאשרר תפיסה תרבותית שכבר אבד עליה הכלח, לפיה אם את דעתנית, אקטיביסטית ומרוכזת ביצירה ובפוליטיקה ולא בבנים - את בהכרח לסבית.

אלוהים, איזה ספר! אלוהים, איזה ספר! כללי

אלוהים, איזה ספר! / שהם סמיט

אחרית דבר שלא הודפסה במהדורה החדשה של "אלוהים אתה שם? זאת אני מרגרט" מאת ג'ודי בלום

מיניות, יש להודות, היא נושא סקסי שקשה מאוד למצוא לו בני תחרות, ולכן, רק בקריאות המאוחרות, ואני כבר אם, נתחוורה לי מידת מרכזיותו של הנושא השני המעסיק את מרגרט - שאלת הדת והזהות.

הישרדות בתנאי מוזיאון הישרדות בתנאי מוזיאון כללי

הישרדות בתנאי מוזיאון / לי עברון

על הספר "המסמכים הסודיים של גברת פרנקוילר" מאת א"ל קוניגסברג

"על מה הספר?" – גם קוראים מתוחכמים שיודעים היטב שה"איך" חשוב לא פחות מה"מה", ואולי אפילו יותר, אינם יכולים להימנע מהשאלה הזאת, כי מה שמושך אותנו בראש ובראשונה הוא הרעיונות.

היאוש נעשה יותר נוח? היאוש נעשה יותר נוח? ספרות

היאוש נעשה יותר נוח? / גיל הראבן

קריאה מחודשת ב"עצרת החיות" מאת אריך קסטנר

אריך קסטנר, חרף נטייה סנטימנטלית מסוימת שהייתה לו, הכיר ילדים. מספריו האחרים עולה שלא ייחס לכולם אוטומטית טוב לב וטוהר. והנה, בספר הזה לא רק שאין ולו ילד אחד אמתי אלא ש"ילדים" הם בגדר קטגוריה מופשטת, חסרת חיים. מעין אידיאה טהורה של "התמימים".

דיוקן האמן כסבא שכותב מכתב לנכדו דיוקן האמן כסבא שכותב מכתב לנכדו כללי

דיוקן האמן כסבא שכותב מכתב לנכדו / לי עברון

על "החתולים של קופנהגן" מאת ג'יימס ג'ויס

במהלך שהוא ממש התגלמות של תהליך היצירה האמנותית, ג'ויס מבטל לגמרי את ההבחנה בין בובת חתול לחתול אמתי, ומחליף את שניהם בסיפור, שנפתח במילים: "אוי ואבוי! אני לא יכול לשלוח לך חתול מקופנהגן כי אין חתולים בקופנהגן."