שהם סמיט

אלוהים, איזה ספר! אלוהים, איזה ספר! כללי

אלוהים, איזה ספר! / שהם סמיט

אחרית דבר שלא הודפסה במהדורה החדשה של "אלוהים אתה שם? זאת אני מרגרט" מאת ג'ודי בלום

מיניות, יש להודות, היא נושא סקסי שקשה מאוד למצוא לו בני תחרות, ולכן, רק בקריאות המאוחרות, ואני כבר אם, נתחוורה לי מידת מרכזיותו של הנושא השני המעסיק את מרגרט - שאלת הדת והזהות.

אם תקנו רק ספר ילדים אחד... אם תקנו רק ספר ילדים אחד... כללי

אם תקנו רק ספר ילדים אחד...

אחת-עשרה המלצות לשבוע הספר העברי

שבוע הספר העברי בפתח, וכמיטב המסורת ביקשנו מאנשי ונשות ספר לעשות את הקשה מכול - לבחור ספר אחד מומלץ לכבוד השבוע החגיגי

תשובה חגיגית לשאלה סבוכה תשובה חגיגית לשאלה סבוכה ספרות

תשובה חגיגית לשאלה סבוכה / טלי עמית-כוכבי

על ספרן החדש של שהם סמיט ועינת צרפתי

כביטוי מובהק ומבורך, לטעמי, לאג'נדות של היוצרות, צרפתי עשתה מאמץ ניכר ומוצלח לאייר דמויות בעלות גווני עור בהירים, כהים במידה רבה או מעטה, בין השאר תוך התייחסות לתקופה שאליה הטקסט מתייחס.

לכו מפה ילדים! זה לא בשבילכם! לכו מפה ילדים! זה לא בשבילכם! פרויקטים מיוחדים

לכו מפה ילדים! זה לא בשבילכם! / שהם סמיט

מחשבות על דברים שמסתירים מפני ילדים במציאות ובספרות

זכורים לי היטב הרגעים האלה בילדות, כשהמבוגרים המשוחחים עוברים פתאום לקול שקט מאוד, קול לחשני של סודות, קול שבו מספרים דברים שילדים לא צריכים לשמוע. אבל מה שלא נועד לאוזננו, הילדים, כמובן סקרן אותנו פי כמה.

כן, דיני נפשות כן, דיני נפשות ספרות

כן, דיני נפשות / שהם סמיט

דברים שנכתבו לכבוד השקת כתב העת הפנקס, במלאות לו שנה

נכון, מראית העין של ספרות הילדים עשויה להיראות ממתקית – אבל כשהיא במיטבה, מתחת לפני השטח העליזים, מצויים נושאים רציניים התובעים התייחסות רצינית. אם תסלחו לי על הפאתוס ההסתדרותי: גם לספרות הילדים מגיע שיהיו לה מבקרים מקצועיים ובמות מקצועיות שיקעקעו את האמונות הרווחות בציבור ביחס לספרות ילדים כמשהו שכל ידוען שיש לו ילדים יכול לחטוא בו.

ראש תעשיית הדכדוך ראש תעשיית הדכדוך ספרות

ראש תעשיית הדכדוך / יותם שווימר

על ספרם של זכריא תאמר ורוני פחימה, "הילדים צוחקים"

"הילדים צוחקים" הוא דוגמה יפה מאוד לאופן שבו משל יכול להיות אפקטיבי מהבחינה החינוכית מבלי לוותר על ערך ספרותי. הוא גם דוגמה יפה לכוח שיש לאיור בספר מבחינת שימת הדגשים והעמקת אפשרויות הקריאה של הטקסט.

לרשימות נוספות
לא לאבד את רעננות המבט - ראיון עם שהם סמיט לא לאבד את רעננות המבט - ראיון עם שהם סמיט ספרות

לא לאבד את רעננות המבט - ראיון עם שהם סמיט

ראיון עם הסופרת שהם סמיט לרגל צאת הספר "ילד חולות"

נדמה לי - אני מקווה - שהתנסות בסיפורי הקובץ תגרה ילדים לסוג המחשבה היזהרית. בעצם, זו חשיבה של ילד. ילד שלא קולקל ויש לו את כל הזמן שבעולם.

מה שהלב רוצה מה שהלב רוצה ספרות

מה שהלב רוצה / יותם שווימר

מחשבות בעקבות הספר "אברה - המסע אל הציור" מאת שהם סמיט ואברהם פרדו

הפרויקט החגיגי ויוצא הדופן הזה מעניין מבחינות רבות – אמנותיות, ספרותיות וחברתיות. לכן, יותר משנדרשת אליו התייחסות ברשימת ביקורת סטנדרטית, הוא מאפשר – ואפילו מעודד – הצפה של סוגיות שונות, שאת חלקן אבקש להציג בטקסט זה.

דידי די! היא Nina no! דידי די! היא Nina no! ספרות

דידי די! היא Nina no!

ראיון עם אנט אפל, מתרגמת ספרי ילדים ישראליים לאנגלית

בהתחלה אמרתי שאין לי מושג איך לגשת לתרגום הזה. אם אמצא רשימה של מילים שלכולם יש את אותו סוף (למשל, lady, baby, gravy), זה לא יתאים בכלל לאיורים. ואם אמצא חרוזים שמתאימים לאיורים, זה לא יתאים לעקרון של משחק המילים. כמעט הרמתי ידיים.

המהדורה המקוצרת המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / יותם שווימר

על הספרים "מתגלגלת", "נר השמן של אורי ואוריה", "בובות של נייר" ו"מעיל ושמו שמואל"

המבוגרים האחראיים על חינוכה והתפתחותה של רונה (ההורים, הגננת) מסרבים לאפשר לה להחזיק באותו פריט יקר ערך עבורה, שמסמל את ההיאחזות בילדות. הם נחושים "לבגר" אותה, להצעיד אותה אל עבר מפתן עולם המבוגרים הרציונאלי, הענייני

מסע במסילת התרגום מסע במסילת התרגום ספרות

מסע במסילת התרגום / לי עברון

רשימת ביקורת על התרגום החדש ל"ילדי המסילה" מאת אדית נסביט

ילדים הוריים וצירופי מקרים מופלאים נמנים עם אבות המזון הספרותיים שלי, ובכל זאת מצאתי את עצמי קוראת את "ילדי המסילה" בלי הנאה יתרה. כשהתחלתי להשוות את תרגומם של סמיט וכץ למקור, התבררה לי הסיבה לכך: לא אחת נתקלתי במשפט קשה להבנה, השוויתי למקור ומיד אורו עיניי

ילדי המסילה ילדי המסילה ספרות

ילדי המסילה / אדית נסביט

בלעדי - פרסום פרק ראשון מהתרגום החדש של שהם סמיט ואמנון כץ

לשלושת הילדים בני המזל האלה תמיד היה כל מה שצריך: בגדים יפים, בית מחומם, חדר ילדים מקסים עם טפט 'אמא אווזה' על הקירות והמון צעצועים. היתה להם מטפלת נחמדה ועליזה וכלב ששמו ג'יימס, שהיה ממש-ממש שלהם.