שהם סמיט

כן, דיני נפשות כן, דיני נפשות ספרות

כן, דיני נפשות / שהם סמיט

דברים שנכתבו לכבוד השקת כתב העת הפנקס, במלאות לו שנה

נכון, מראית העין של ספרות הילדים עשויה להיראות ממתקית – אבל כשהיא במיטבה, מתחת לפני השטח העליזים, מצויים נושאים רציניים התובעים התייחסות רצינית. אם תסלחו לי על הפאתוס ההסתדרותי: גם לספרות הילדים מגיע שיהיו לה מבקרים מקצועיים ובמות מקצועיות שיקעקעו את האמונות הרווחות בציבור ביחס לספרות ילדים כמשהו שכל ידוען שיש לו ילדים יכול לחטוא בו.

ראש תעשיית הדכדוך ראש תעשיית הדכדוך ספרות

ראש תעשיית הדכדוך / יותם שווימר

על ספרם של זכריא תאמר ורוני פחימה, "הילדים צוחקים"

"הילדים צוחקים" הוא דוגמה יפה מאוד לאופן שבו משל יכול להיות אפקטיבי מהבחינה החינוכית מבלי לוותר על ערך ספרותי. הוא גם דוגמה יפה לכוח שיש לאיור בספר מבחינת שימת הדגשים והעמקת אפשרויות הקריאה של הטקסט.

לא לאבד את רעננות המבט - ראיון עם שהם סמיט לא לאבד את רעננות המבט - ראיון עם שהם סמיט ספרות

לא לאבד את רעננות המבט - ראיון עם שהם סמיט

ראיון עם הסופרת שהם סמיט לרגל צאת הספר "ילד חולות"

נדמה לי - אני מקווה - שהתנסות בסיפורי הקובץ תגרה ילדים לסוג המחשבה היזהרית. בעצם, זו חשיבה של ילד. ילד שלא קולקל ויש לו את כל הזמן שבעולם.

מה שהלב רוצה מה שהלב רוצה ספרות

מה שהלב רוצה / יותם שווימר

מחשבות בעקבות הספר "אברה - המסע אל הציור" מאת שהם סמיט ואברהם פרדו

הפרויקט החגיגי ויוצא הדופן הזה מעניין מבחינות רבות – אמנותיות, ספרותיות וחברתיות. לכן, יותר משנדרשת אליו התייחסות ברשימת ביקורת סטנדרטית, הוא מאפשר – ואפילו מעודד – הצפה של סוגיות שונות, שאת חלקן אבקש להציג בטקסט זה.

דידי די! היא Nina no! דידי די! היא Nina no! ספרות

דידי די! היא Nina no!

ראיון עם אנט אפל, מתרגמת ספרי ילדים ישראליים לאנגלית

בהתחלה אמרתי שאין לי מושג איך לגשת לתרגום הזה. אם אמצא רשימה של מילים שלכולם יש את אותו סוף (למשל, lady, baby, gravy), זה לא יתאים בכלל לאיורים. ואם אמצא חרוזים שמתאימים לאיורים, זה לא יתאים לעקרון של משחק המילים. כמעט הרמתי ידיים.

המהדורה המקוצרת המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / יותם שווימר

על הספרים "מתגלגלת", "נר השמן של אורי ואוריה", "בובות של נייר" ו"מעיל ושמו שמואל"

המבוגרים האחראיים על חינוכה והתפתחותה של רונה (ההורים, הגננת) מסרבים לאפשר לה להחזיק באותו פריט יקר ערך עבורה, שמסמל את ההיאחזות בילדות. הם נחושים "לבגר" אותה, להצעיד אותה אל עבר מפתן עולם המבוגרים הרציונאלי, הענייני

לרשימות נוספות
מסע במסילת התרגום מסע במסילת התרגום ספרות

מסע במסילת התרגום / לי עברון

רשימת ביקורת על התרגום החדש ל"ילדי המסילה" מאת אדית נסביט

ילדים הוריים וצירופי מקרים מופלאים נמנים עם אבות המזון הספרותיים שלי, ובכל זאת מצאתי את עצמי קוראת את "ילדי המסילה" בלי הנאה יתרה. כשהתחלתי להשוות את תרגומם של סמיט וכץ למקור, התבררה לי הסיבה לכך: לא אחת נתקלתי במשפט קשה להבנה, השוויתי למקור ומיד אורו עיניי

ילדי המסילה ילדי המסילה ספרות

ילדי המסילה / אדית נסביט

בלעדי - פרסום פרק ראשון מהתרגום החדש של שהם סמיט ואמנון כץ

לשלושת הילדים בני המזל האלה תמיד היה כל מה שצריך: בגדים יפים, בית מחומם, חדר ילדים מקסים עם טפט 'אמא אווזה' על הקירות והמון צעצועים. היתה להם מטפלת נחמדה ועליזה וכלב ששמו ג'יימס, שהיה ממש-ממש שלהם.

המהדורה המקוצרת המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על "סופי והפינגווינים", "פעם היינו משפחה" ו"דודה לאה מאת: שומיש"

מה זו משפחה? באיזו מידה קיימת עדיין קטגוריה "טבעית" כזו בעידן שבו ישנן פתיחות והכרה הולכות ומתרחבות בדגמים שונים של המוסד הזה? ועד כמה מרגיש כל אחד מאיתנו שיש לו מקום משמעותי במבנה המשפחתי הפרטי שלו, יהיה אשר יהיה?

מירה מאיר - שפתחה את דלת ספרות הילדים לרבות ולרבים מירה מאיר - שפתחה את דלת ספרות הילדים לרבות ולרבים יצירה מקורית

מירה מאיר - שפתחה את דלת ספרות הילדים לרבות ולרבים

פרויקט מחווה לזכרה של מירה מאיר

כמחווה לעורכת המיתולוגית שהיתה, ביקשנו ממאיירות וסופרות שעבדו עמה, לשתף אותנו במשהו אישי לזכרה של מאיר. חלקן כתבו זיכרונות, חלקן דברי הספד, יש שאיירו איור מחווה מיוחד, ויש שביקשו לשתף איור ישן מספר שעבדו עליו יחד.

המהדורה המקוצרת המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / יותם שווימר

על ארבעה ספרי ילדים חדשים

הפעם ב"המדורה המקוצרת" - ביקורות על הספרים "איש ירח" לטומי אונגרר, "קרבט והטחנה המכושפת" לאוטפריד פרויסלר, "היום האחרון של פורים" ליוסי ואסה וירדן ואסה, ו"אגדת אסטריד" שכתבה שהם סמיט ואייר סשה נאומוב.

אגדת אסטריד אגדת אסטריד ספרות

אגדת אסטריד / שהם סמיט

בלעדי - הצצה ראשונה לספר "אגדת אסטריד" מאת שהם סמיט

בִּצְפוֹן שְׁבֶדְיָה, קָרוֹב לַקֹּטֶב הַצְּפוֹנִי, קַר בְּמִדָּה שֶׁקָּשֶׁה לְתָאֵר. אֲנִי מַכִּירָה יֶלֶד אֶחָד שֶׁנָּסַע לִצְפוֹן שְׁבֶדְיָה בְּיוֹם חֹרֶף קַר וְנָשַׁר לוֹ הָאַף! (לֹא, לְמַעַן הָאֱמֶת אֵינֶנִּי מַכִּירָה יֶלֶד כָּזֶה. אֲנִי מוֹדָה. זֶה שֶׁקֶר וְכָזָב.)