גם הרכבת מפחדת
טוו! טווו! יום חג היום! מסילה חדשה נסללה והיום בפעם הראשונה ניסע בדרך החדשה!
פועלים ופועלות עמלו קשה על הנחת המסילה, מההר היא מתחילה ולכיוון הים יורדת, דרך השדות והמדבר עוברת, ובדרך עוצרת בתחנות- כל הנוסעים והנוסעות מוזמנים לעלות!
כבר שבועות ארוכים שהרכבת מתכוננת לנסיעה במסילה החדשה. קרונותייה מצוחצחים, הנהג גהץ את המדים ולפקחית תיק קטן עם המון כרטיסים ומשרוקית אדומה קשורה בשרוך על צווארה. כולם מחכים ומצפים לצאת לנסיעה.
והיא- כל-כך גדולה וארוכה אבל בתוכה היא עדיין לא בטוחה. בדרך הזו היא אף פעם עוד לא נסעה, היא לא יודעת מה מצפה לה.. ואם המסילה לא תתאים לה? ואולי יהיה לה קשה לטפס על ההר? ומה יקרה אם תפחד להיכנס למנהרה החשוכה? ואם תהיה עייפה ותרצה לחזור לתחנה?
המנוע מתחמם והיא מתחילה כבר להזיע, הנוסעים עולים, גלגליה משקשקשים, הנוסעים חושבים שאלו הקולות הרגילים של רכבת המתכוננת לנסיעה, הם לא יודעים שזו ההתרגשות שמדגדגת בתוכה. אם רק יכלה לעצור את הכול עכשיו ולחזור לדרך הקודמת, זו שהיא כבר מכירה..
כל הנוסעים התיישבו במקומם, הפקחית שרקה שריקה אחרונה, והנה הדלתות נסגרות ועכשיו כבר אין ברירה, יוצאים לדרך חדשה!
טוו! טוווווווו!
נשימה עמוקה.
היא פתאום נזכרת שיש לה גלגלים מהירים, קרונות פלדה חזקים, ומנוע חדש ואמין. היא יודעת שהיא גם לא לבד בדרך הזאת, יש איתה את הפקחית הרצינית ששומרת על הסדר ואת נהג הקטר שיודע את הדרך, הוא ישמור שהמסילה תהיה פנויה עבורה והקצב מתאים בדיוק בשבילה. עכשיו כשהוא מניח את הידיים על ההגה, היא מתחילה קצת להירגע.
הנסיעה החלה ולאט לאט היא קצת פחות נרגשת, הגלגלים נוסעים בקלות על הפסים והדרך לא כל-כך קשה כמו שחששה. עכשיו היא יכולה להסתכל סביב, לראות את השדות והבתים שהיא לא מכירה, את השבילים והעצים, יש גם מכוניות קטנות נוסעות על הכבישים ותחנות חדשות בהן עוד לא ביקרה. לאט לאט היא גם שמה לקולות שבאים מבפנים- היא שומעת את הנוסעים מדברים וצוחקים, מרגישה אפים קטנים של ילדים
דבוקים לחלונות, מביטים איך הנוף חולף במהירות.
טוו! טווווו!
לתחנה הסופית הגיעו. הנוסעים האחרונים יורדים, הפקחית אספה את כל הכרטיסים, הנהג את כובעו הסיר, עמד וליטף את לוח המכוונים. הוא יודע כמה היא התרגשה והתאמצה, ולמרות הכל היא לא ויתרה, זו היתה פשוט נסיעה נפלאה!
ואם תקשיבו טוב.. תשמעו שהמנוע שקט… ששש.. הרכבת ישנה….
