הנסיעה
יותר מכל אני אוהב לבנות רכבת מלגו. קטר אדום וקרונות כחולים. בקרון הראשון נוסעת בובה בקרון
השני נוסע פילון קטן. בקטר יושב דודו הדובון הוא הנהג המוביל את הרכבת על המסילה.
לאן נוסעת הרכבת? כל פעם למקום אחר. פעם הרכבת נוסעת לירושלים ופעם לארץ הדמיון…
הערב אימא הודיעה כי אנו נוסעים לסבתא לחיפה. כבר כמעט נרדמתי. העיניים עצומות והנה אני
שומע קולות של רכבת שועטת על הפסים. הקרונות נעלמים בשורה ארוכה והמסילה נותרה מיותמת
חלומות מתוקים. סבתא אהובה מתרגשת לקראת בואנו ואנו כבר כה שמחים להיפגש אתה.
בבוקר אימא ארזה תיק ותרמיל. בתיק ארזה עוגות דבש חומות וכמה פשטידות. התרמיל הכיל בגדים
להחלפה וכמובן את הדובון הצהוב שלי. אני לא נוסע לשום מקום בלי דודו דובוני היקר.
אבא הסיע אותנו לתחנת הרכבת. המון אנשים עמדו לאורך המסילה. נתתי לאימא יד כי ללכת לאיבוד
זה קצת עצוב ומעצבן. ברגע אחד עצרה רכבת כחולה בקולות חריקה. דלתות הקרונות נפתחו וכל
האנשים רצו ונכנסו לתוך הקרונות.
התיישבתי ליד החלון…לפתע הבנתי שאימא לא לידי. פרצתי בבכי תמרורים. אני לבד ואיפה דודו
הדובון. הכרוז אמר כי הרכבת עומדת לצאת לדרך בעוד חמש דקות. הכרטיסן עמד מולי מתעניין למה
אני בוכה. אני רק בן חמש ואין לי כסף אני בלי אימא מה אעשה. חייכתי מבעד לדמעות.
דוד כהן הנה התרמיל שלך לאן אתה נוסע? פתחתי את התרמיל וממנו הציץ דובוני האהוב.
עברו כמה דקות והנה הופיעה אימא שעלתה לקרון הסמוך. חבקתי אותה ואמרתי : לא אשכח את
הנסיעה. אשתדל להיות זהיר יותר. אמא את צריכה לשמור עלי. אכלתי תפוח אדום שעזר לי מאד
להירגע. הנוף בחלון עצי הברוש הכרמים הירוקים …הנה רואים את הים הכחול…
הרכבת האטה את הנסיעה ועצרה בתחנה. הדלתות נפתחו. נתתי לאימא את ידי וצעדתי אחריה.
הנה סבתא מנופפת במטפחת צהובה….חופשה מרתקת ממתינה לנו …עזבתי את היד של אימא
ורצתי לעבר סבתא . איזה פגישה נשיקות וצביטה על הלחי. לא אשכח את הנסיעה ברכבת….
