2 כללי

• פתוח לציבור

אבות, חמורים ומה שביניהם / עידן ברנדלר

רשימת ביקורת על ספרו של אביאל בסיל, "המתנה המושלמת"

קשה מאוד לפספס ספר של המאייר אביאל בסיל כאשר שולחים יד באקראי אל מדף ספרי הילדים. בשנים האחרונות הוא הפך למאייר בולט במיוחד, וכעת הוא מפרסם את ספרו הראשון גם כסופר. “המתנה המושלמת” היא יצירה תמציתית ומזוקקת הנקראת ב”לגימה אחת”, וכשמה כן היא. הסיפור מתאר ילד שרוצה מאוד מכונית על שלט ליום ההולדת, “בדיוק כמו שיש לאוהד”, הילד של השכן. כשמשאלתו מתגשמת סוף-סוף, הוא מגלה שבין המכונית לשלט מחבר חוט, והרי “למכונית המרוץ של אוהד לא היה חוט. וגם לאף מכונית של ילד אחר בשכונה”. הוא גוזר את החוט, ומשם העלילה מתפתחת לכיוונים מרגשים במיוחד.

אחד האפקטים המרכזיים של הספר על הקורא הוא ההזדהות הגדולה שהוא מייצר באופן כמעט מידי. ההזדהות מתקבלת על ידי צורת הדיבור הפשוטה; המדברת על רגשות, ומתארת את ההתרחשויות בצורה ישירה וכנה, שתופסת את הקורא הצעיר והבוגר גם יחד. בנוסף, הספר כתוב בגוף ראשון, כך שגם עד סוף הספר לא נגלה את שמה של הדמות המספרת ונשאר רק עם “אני”. לאלמנטים טקסטואליים אלו מתווספים האיורים של ריצוף “המצות” וחלון מרפסת הגדול המוכרים מבניית השיכון הישראלי, אשר הופכים את החוויה לספציפית ואישית עוד יותר.

אחד הדברים הבולטים באיורי הספר הוא שהדמויות מאוירות כחמורים. שימוש בבעלי חיים מואנשים בספרות ובתוכן לילדים בכלל רחוק מלהיות דבר חדש, אבל משהו בעובדה שלא מדובר במגוון של בעלי חיים אלא בעולם שבו כולם חמורים, ובהתחשב בעובדה שמדובר ביצירה ספרותית של מאייר, נראה שמדובר ביותר ממקריות או בדיחה פנימית. את ההסבר לכך ניתן אולי לקבל כשבוחנים מוטיב מרכזי בספר – אבהות. כבר בפתיחה מבצע בסיל השוואה בין שני סוגי אבות: אבא של אוהד, שמשחק אתו עד שמחשיך; לבוש חליפה שמעידה גם על עבודה ואולי גם על איכות הכנסה, לעומת האב של הדמות הראשית שאין לו עבודה, והוא מאויר ישן על הספה בבטלה, העיתון על חזהו וקפה שחור מונח על השולחן. האיור מעלה ביקורתיות נוקבת כלפי דמות האב, והיא נמצאת גם בטקסט בו מתואר שאותו אב וחוסר העבודה שלו הם הגורמים שמטילים ספק באפשרות שיקנו לילד מכונית על שלט. הסצנה הבאה בה אבא מופיע היא לאחר גזירת החוט שחיבר בין המכונית לשלט, והוא נכנס לקול קריאת “אבא בוא מהר, המכונית שקניתם לי מקולקלת”. הפניה שוב בביקורת ובטענות אל דמות האב שייקח אחריות, מקבלת שוב מקום בספר ונראה שמדובר במגמה המבקשת לשקף את הציפייה מהאב להציל את המצב בכל מחיר, למרות שמדובר במכונית “שאתם קניתם”. ניתן לראות את הציפייה הזו גם באיור, לפי האור שכניסת האב שופכת על החדר השרוי באפלה. אך הפעם, בשונה מהמוסכמות, האב עושה את הדבר הכי מאכזב ועוזב את החדר ומשאיר את הדמות והקוראים תלושים לבדם בצרה, דבר שהופך את הסצנה לנקודת השיא. העזיבה של האב, למרות החוסר בתיאור הטקסטואלי והמאויר, ואולי אף בזכות הריק הזה שבסיל משאיר, מייצרת אפשרות להרגיש כאב אבהי, כאב שמחייב אותו לצאת החוצה ואולי לבכות, לצעוק, לנשום אוויר. הבחירה הזו לא להושיע, מאפשרת לקוראים להסתכל על המציאות מזווית אחרת, מנקודת המבט של האבא.

אז מה הקשר לחמור? קשה לקבוע באופן חד משמעי. אבל יכול להיות שהאופן שבו משתמשים במושג “חמור עבודה”, מתקשר לאופן שבו מסתכלים על אבות בצורה מסורתית – כמפרנסים, חזקים, בעלי כושר סבל גדול. אורח החיים של החמור שחי בדרך כלל חיי משא ללא הערכה רבה, יכול לייצג בספר את הכאב המגיע עם אבהות, כאב שבנוי מהמון ציפיות ומעט מאוד מקום להתפרק. בסיל נותן לו מקום סוף-סוף, עד כדי כך שהוא אפילו לא מתאר מה האב עשה כשיצא מהחדר ולמה עשה זאת. יש כאן מקום רגשי אמיתי, ללא הסללה.

בפעם הבאה שיפגוש הקורא באב הוא באמצע הלילה, אבל הפעם הוא יציל את המצב כמנהגו בקודש. זהו שלב נוסף בבניית הדרך לסיום שמשאיר את הקוראים עם תחושת חמימות אמיתית. בסיל כותב: “מכונית עם אבא זאת מתנה מושלמת”, ובכך מבקש לקרוא את המהלך הרגשי ככזה שמבהיר שהקנאה הגדולה באוהד לא הייתה בהכרח במכונית היקרה, כי אם בעובדה שאבא שלו שיחק אתו.

נראה אם כן שבסיל נותן מקום של כבוד בספרו ליחסי אבהות רגישים וכנים, אך הוא עדיין קצת נופל לקלישאות. לדוגמא, האיור בו דמות הילד מעבירה את המברג לאב באופן סמכותי שמזכיר את האיזמל לרופא, יחד עם החיוך האבהי הנסוך ביטחון, מחזיר לתמונה את דמות האב המסורתית והמגוננת המזכירה יותר ראש ממשלה מאשר אבא אנושי עם חולשות. נכון שבסוף אבא יסיע את המכונית באופן מגושם ולא מושלם, אבל האם לא מדובר בקלישאה של תפקיד האב שרק בהיותו קלאמיזי הוא יכול להצחיק? אין כמובן הכרעה, אבל יכול להיות שאולי היה כדאי להמשיך בקו האבהי שחושף חולשות וקושי במקום להחזיר את הקו המושיע המסורתי. בין כך ובין כך מובטחת לקוראים גדולים כקטנים חוויה קריאה איכותית, ייחודית ונעימה במיוחד.

את הספר סיימתי עם דמעות בעיניים. קראתי אותו בלילה, והוא פעל עליי כמו טיפול שבועי אצל הפסיכולוג. אני בעצמי אבא, ויש לי אבא, ולפעמים יוצא לי לחשוב שגם לו יש אבא. ואנחנו מעין שרשרת של אבות ששומרת בחירוף נפש על האבהות החזקה הזו, בצורה עקשנית ואולי גם חמורית, אפילו שאנחנו עוד רגע ב-2022 ו”כל הזמן הזה” של רביד פלוטניק יכול להתנגן ברדיו ולהציג מודל גבריות חשוף, חלש וכנה. בכל זאת, בין ארבעת כותלי הדבר הזה שנקרא “בית” לא קל לשנות את הדפוסים. ואולי רק ספר קטן על חמורים, שנראה לא מזיק בכלל, יכול להסתנן מבעד לחומות האלו ולהמיס אותם.

“המתנה המושלמת”, כתב ואייר: אביאל בסיל. הוצאת “זברה”, 2021

עידן ברנדלר – כותב. סטודנט במכללת “ספיר”.