אוריאל, הספרים ואני / יחיעם פדן

5 תגובות:

1. עטרה אופק הגיב:

   1 בדצמבר 2018 בשעה 18:47

   נהדר. תודה ♥

2. עטרה אופק הגיב:

   1 בדצמבר 2018 בשעה 18:50

   עכשיו שעברתי את הגיל שבו נפטר, אני כל כך מצרה על השנים הנינוחות שהחמיץ, שבהן יכול היה להשתבח עוד ועוד במחקר, בעריכה ובתרגום (שלא לומר ליהנות מהנכדות ומהנינים)

3. טל חן הגיב:

   3 בדצמבר 2018 בשעה 16:14

   תודה רבה על המאמר. אני חושב שלעבור ילדים שגדלו בשכונת בורוכוב בגבעתיים, אופק תמיד היה סוג של גיבור תרבות מקומי. החל מ”חמש דקות של פחד”, דרך “אין סודות בשכונה” ועד ל”ואדי היה הגבול”. היה תמיד אמיתי יותר מחסמב”ה וקרוב יותר מה”שביעיה הסודית”. נדמה לי, ואני חושב ומקווה שלא רק תרגומיו לא התיישנו, אלא גם היצירה המקורית

4. אור ארנסט הגיב:

   4 בדצמבר 2018 בשעה 15:47

   נפלא. כקוראת נלהבת, אופק היה שזור (מרחוק) גם בילדותי

5. לתפוס איכות ספרותית שמעבר לזמן – על פועלו של יחיעם פדן : הפנקס – כתב עת מקוון לתרבות וספרות לילדים הגיב:

   26 בפברואר 2021 בשעה 12:41

   […] את ספרו הראשון שהיה ספר נוער, וארבע שנים אחר כך הוצע לו להחליף את אוריאל אופק בעריכת סדרת “מרגנית” של הוצאת “זמורה ביתן”, וזה היה לאחד ממפעליו […]