כללי

איך מציירים יומן? / מיכל פז-קלפ

ספטמבר 9, 2024  

על העיבוד לקומיקס של רחלי שלֵו את “אל עצמי” מאת גלילה רון־פדר-עמית

יצירות ספרותיות רבות זוכות לעיבודים מגוונים – לתיאטרון, לקולנוע, למוזיקה, ולאחרונה גם למדיום הקומיקס, שמשתמש ברצף של מילים ותמונות כדי לספר סיפור. המעבר מסיפור במילים בלבד לסיפור בשפת הקומיקס הוא מורכב, ומציב בפני היוצרים אתגרים ייחודיים. בבסיסו של כל עיבוד פועלים שני כוחות מנוגדים: מצד אחד עומדת היצירה המקורית, על סגנונה, מאפייניה והמסרים שיוצרהּ ביקש להעביר באמצעותה. מהצד האחר נמצא יוצר נוסף, שמבקש להאיר את היצירה באור חדש ולשקף בה את תפישתו האמנותית ואת רעיונותיו. כדי שהיצירה המקורית לא תלך לאיבוד במהלך העיבוד, יש להקפיד לשמר את המאפיינים המרכזיים שלה, שהופכים אותה למה שהיא.

כריכת הספר (יח”צ)

“אל עצמי” הוא הספר הפותח את אחת מסדרות הנוער הישראליות האהובות ביותר בכל הזמנים. הוא החל את דרכו בשנת 1974 כסיפור בהמשכים בשבועון “הארץ שלנו”, ראה אור כספר בשנת 1976, כבש את ילדי ישראל ותורגם לתשע שפות. הצלחתו הובילה לשבעה ספרי המשך וגם לעיבודים לתיאטרון ולקולנוע. גלילה רון־פדר-עמית מקפידה להיות מעורבת בתהליך עיבודיו של הספר, והיא גם כתבה את התסריט ששימש את היוצרת רחלי שלֵו כבסיס לקומיקס. ואולם שלב התסריט הוא רק השלב הראשון. על מנת לבנות את היצירה מחדש בשפת הקומיקס, יש לפרק אותה למרכיביה הראשוניים ואז לשוב ולחבר אותם באמצעים שאינם מילוליים בלבד. התהליך הזה כולל התלבטויות, התמודדויות וניסיונות רבים.

מתוך הספר (טקסט: גלילה רון פדר עמית, איורים: רחלי שלו)

הספר “אל עצמי” הוא יומנו של הילד ציון כהן, שעובר משיכוני העוני בבית שאן לשכונת פאר בחיפה. ביומן שהוא כותב, ציון מספר בגוף ראשון על התנסויותיו בעבר ובהווה. הוא מדבר על משפחה, על חברים, על הרפתקאות ותעלולים, אך גם על קשיים ואתגרים רגשיים. קולו האותנטי וכנותו הופכים אותו למספר אמין ושובה לב. את כל המאפיינים הללו יש להביא לידי ביטוי בקומיקס.

המעבר מאמנות של מילים בלבד לאמנות שמשתמשת בשפה כתובה ובשפה חזותית גם יחד מחייב צמצום של הטקסט ומציאת דרכים אחרות לסיפור העלילה. וזה לא תמיד פשוט. אמנם תמונה אחת שווה אלף מילים, אך כיצד, למשל, מביאים לכך שקולו של המספר, שהוא גם קולו של הגיבור, יהיה נוכח באיורים? הקומיקס מספק לנו לשם כך ארגז כלים ייחודי: תיבות הטקסט, שקולו של המספר מופיע בהן בדרך כלל, מעוצבות כדפים מתוך היומן; הקו החופשי והמשוחרר והאיורים המציאותיים אך לא ריאליסטיים מדי מעניקים ליצירה קול צעיר וטבעי; מבנה העמוד (לֶיִיאאוּט) החופשי, שעובר בטבעיות מרצף קצבי של איורים קטנים לאיור עמוד גדול אחד, מאפשר ליצור סצנות מהירות והפסקות דרמטיות; צבעוניות מדויקת מדגישה ברגעֵי מפתח את רגשותיהן של הדמויות ואת האווירה בסצנה. כל אלה תורמים לשחזור מדויק של הסיפור.

מתוך הספר (טקסט: גלילה רון פדר עמית, איורים: רחלי שלו)

מלבד כל אלה, שמור לקומיקס מאפיין חשוב נוסף: הקריאה בו, שמטבעה מחייבת את הקוראים למעורבות רבה, מאפשרת להם להיקשר אל הדמויות הפועלות ואל המספר. כך נוצרת בקרב הקוראים הזדהות עמוקה מתמיד עם הסיפור ועם ציון כהן, מספרו הבלתי נשכח.

הטקסט לקוח מתוך התערוכה ב”גלריה 10″ בספריית בית מיכל ברחובות, המציגה את עבודת עיבוד הספר לקומיקס. הספר ראה אור בהוצאת מודן.

מיכל פז-קלפ – מתרגמת ועורכת ספרות הילדים, הנוער והקומיקס בהוצאת כתר/מודן.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה