כללי

• פתוח לציבור

אלה חוקי הפורמט / נעמה בנזימן

כשהייתי סטודנטית בשנה שלישית ב”בצלאל”, בקורס שלימד גלי הוס, קיבלנו תרגיל שנקרא ״התחלה, אמצע, סוף״. אני זוכרת שחשבתי עד כמה שלושת המושגים האלה מגדירים את המבנה הבסיסי של ספרים ושל סיפורים. העבודה שעשיתי הייתה אקספרימנטלית: פירקתי, איירתי וצילמתי ספר, ואז הרכבתי אותו מחדש כשתי קרוסלות סביב ציר מרכזי אחד.

כשדפדפתי בפעם הראשונה בספר “מפלצת סגולה” של רינת הופר, נזכרתי בתרגיל הזה. הופתעתי מהחופש ומהאומץ של הופר לבחון את המבנה של התחלה, אמצע וסוף בתוך פיקצ׳רבוק – ספר אמיתי, קלאסי, מודפס וכרוך.

גם ב”אילת מטיילת”, שקדם ל”מפלצת סגולה”, הופר משחקת עם הפורמט ומחברת בין כפולות. החריזה והמשקל יוצרים מקצב שמוביל אותנו להפוך דף כדי להגיע לסיום המשפט (למשל, בכפולה הראשונה: “שמש זורחת/ בין ענני התכלת/ ובשביל מטיילת…” ההמשך, “הילדה איילת”, מופיע בכפולה השנייה). החיבורים האלה חוזרים ב”מפלצת סגולה” אבל כאן הם חלק מעלילה מאוירת שמתייחסת אל הפורמט ובה בעת משוחררת ממנו לגמרי.

“פעם אחת מפלצת סגולה/ נשכה את רוני בשמלה./ רוני חבקה חזק את הפילה./ הפילה תפסה זנב של…” הפיכת הדף משמשת את הופר ליצירת מתח, כאשר האיור מרמז על ההמשך (זנבה של החתולה). כל כפולה נפתחת בפתרונה של הכפולה הקודמת ומסתיימת במשפט שנקטע ממש לפני סופו.

דרך הטקסט והאיור אנחנו גולשים מכפולה לכפולה, עוקבים אחרי שרשרת של התרחשויות מופרכות שכל אחת מהן מניעה את הבאה אחריה. האלמנטים שנשמרים לאורך הספר כולו הם השינוי עצמו וחוט של קשר בין האירועים: “העיפרון ציר קשקוש/ מהקשקוש נולד יתוש./ היתוש עקץ את עמית/ ונשפך לה כל המיץ. במיץ שטו עגבניה/ כפית מזלג ואוניה”. ואז, לקראת סוף הספר: “מיכל לחצה על כפתור משולש/ מהכובע של סבתא זינק נחש./ הנחש פתח קופסה גדולה/ ומתוכה יצאה מפלצת סגולה./ המפלצת הסגולה/ התפתלה וזחלה/ מסוף הסיפור/ וע…ד ההתחלה”. קצה הזנב של המפלצת יוצא מהקופסה בכפולה ה-12. גופה המאויר מתפרס לאורך שבע כפולות נוספות, כולל עטיפת הספר, עד לראשה, שמופיע בכפולה הראשונה.

עטיפת הספר נתפסת בעולם המו”לות כמרכיב משמעותי ואף מכריע מבחינה שיווקית. לעתים (בעיקר בחו”ל) העטיפה מעוצבת ומאוירת לפני שהספר כולו מאויר. הופר מכירה את חוקי הפורמט. היא יודעת שספר צריך עטיפה אטרקטיבית, כולל טקסט קצר וברקוד שמופיעים בגב הספר. היא מאפשרת לאיור המפלצת להשתלט על הספר, להתעלם מגבולות הדף ומההפרדה המסורתית בין החוץ לפנים. עם זאת, היא מקפידה שחלק מהאיור ישמש כעטיפה פונקציונלית שעומדת בפני עצמה וחלקים אחרים בו יתפקדו כעמודי פורזץ, עמוד קרדיטים ושער פנימי. המבנה המוכר של פיקצ׳רבוק שיש לו “התחלה, אמצע וסוף”, הופך אצלה ליצירה מעגלית.

אם נקרא את “מפלצת סגולה” דרך הערוץ החזותי, נוכל לראות את סיום הספר כנקודת פתיחה: המפלצת מתגלה לקראת סופו, וכמחצית מהכפולות מוקדשות לה. אם נקרא את הספר דרך הערוץ המילולי נוכל לשחק ולהתחיל את הקריאה בכל פעם בכפולה אחרת או בנקודה אחרת, איפה שלא יהיה, על רצף חרוזי הנונסנס.

“מפלצת סגולה” החזיר אותי גם לספר הילדים הקלאסי “אהרון והעיפרון הסגול” של קרוקט ג’ונסון, שבו אהרון הקטן בורא לעצמו עולם באמצעות עיפרון סגול. המחשבות של אהרון הופכות למציאות עבורו. המסע שהוא עובר מפחיד לעתים, אבל בעזרת העיפרון הוא מצליח לדמיין ולאייר את הדרך הביתה.

שני הספרים מתבססים על הצבע הסגול, שהוא צבע לא שגרתי, המקושר לקסם ולכישוף. הנוכחות הסגולה (הקו של אהרון והמפלצת) עוברת בתוך הפורמט, מקשרת בין הדפים ומובילה אותנו בקריאה, הן מבחינה ויזואלית והן מבחינה סיפורית. יכול להיות שהספר הנפלא הזה, שהיה מוכר ואהוב בשנים שהופר הייתה ילדה, היווה השראה ל”מפלצת סגולה” ולפתרונות החזותיים שמופיעים בו.

במהדורה העברית המקורית (ספרית שפן הסופר, עם עובד, 1970) הקו הסגול עובר בין השער הפנימי לכפולה הפותחת.

הקשקוש הסגול שמצייר אהרון נפרש על שני צדדי הספר, מבלי להפריד בין החזית לגב. כפי שראינו, העיקרון הזה מופיע גם ב”מפלצת סגולה”, אלא שהופר לוקחת אותו הלאה, מבפנים החוצה וחזרה פנימה, כך שהמפלצת שלה מתפתלת וזוחלת, מסופו של הספר ועד ההתחלה.

נעמה בנזימן – מאיירת וכותבת ספרי ילדים, זוכת עיטור אנדרסן לשנת 2018 וכלת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים לשנת 2021. בין ספריה: “נוני ונוני יותר” (“עם עובד”, 2019), “אמיליה” (“עם עובד”, 2014).