23 רשימות ומאמרים

בלי לומר מילה / ערן שחר

על ספרים מאוירים ללא טקסט

דצמבר 4, 2012  

בהכללה לא כל-כך גסה ניתן לומר שספרים אילמים אינם סיפור הצלחה כלכלי. הם סובלים מנחיתות מעמדית ביחס לספרי הילדים האחרים. סיפור המסופר בציורים בלבד אינו נתפס בד”כ כספר אמתי או רציני דיו. המדיום לא לגמרי מצליח להתאקלם כאן. ההורים מדפדפים בחנויות, מנסים להשלים פערים בגין העמודים עליהם דילגו, מנסים להבין את הפואנטה. זה נחמד בעיניהם, אבל לרוב נתפס כגימיק. הם רוצים שהילד “יקרא”, או “ישמע” סיפור, שפה, מילים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

23 תגובות:

  1. שני הגיב:

    איזו רשימה נהדרת! תודה! אהרון והעפרון הסגול היה כ”כ אהוב עלי בילדותי והצלחתי להנחיל את אהבתו לעוד מספר ילדים (הבנתי שיש ספר המשך, אך מעולם לא נתקלתי בו).
    באר שפע היה ספר אהוב וכ”כ הכרחי במשך קרוב לשנה אצלנו בבית, בעקבותינו נקנה לעוד מספר רב של בתים. ממש ממש מומלץ!

  2. יסמין הגיב:

    נגעת בנקודה מרכזית וחשובה בנושא של העדפה של ספרים עם טקסט, על פני הספרים “האילמים”. אלא שההעדפה היא של המבוגרים, אנשי החינוך והספרנים, לצערנו, שבוחרים (וקונים). אך מנסיוננו, כספרניות בספריית הילדים של ספריית אוניברסיטת חיפה, ילדים רבים מעדיפים דווקא כמה שפחות טקסט וכמה שיותר איורים, שכן המדיום הויזואלי מאוד מדבר אליהם, ודאי בעידן שלנו.
    נכון שספרים אלה הם לעיתים מתוחכמים ולכן לכאורה, יותר תובעניים: הם דורשים התבוננות קפדנית בפרטים, ריכוז וסבלנות. לכן קהל היעד הרצוי הוא פעמים רבות לאו דווקא גילאי 3-6 כפי שציינת, אלא דווקא גילאי 6 ואילך, שכבר יודעים לקרוא אבל מעדיפים להתבונן בתמונות, קודם כל כי זה, בניגוד אלינו, “המבוגרים”, דורש פחות מאמץ ו”מדבר” אליהם בשפה ויזואלית ואינטואיטיבית להם, ושנית- כיון שקריאה כן מהווה עבורם מאמץ לא פשוט, גם בכיתות הבוגרות של בית הספר היסודי.
    ולכן מכל הדוגמאות בעיברית שציינת, שאנו כמובן מכירות, ספר כמו “זום” יכול להתאים לכל גילאי בית ספר יסודי. אצלנו לפחות, חבורות של ילדים מכיתות ג-ד ישובים סביבו, מעיינים ומדברים.
    יסמין ותמי, ספריית הילדים, ספריית אוניברסיטת חיפה

  3. liat הגיב:

    מאוד נהנתי ! תודה רבה .

  4. מאירה פירון הגיב:

    ערן, כל כך שימח אותי לקרוא שהספר “גיר” אהוב אצלכם בבית. לטעמי הוא ספר נפלא ביותר, מאתגר בכמה וכמה רמות, עמוק ומעורר השראה. חבל שהקהל הרחב לא מרגיש כך ונרתע מהעדר הטקסט. בכלל ישמח אותי לראות את קהל הקוראים/הורים נפתח למגוון רחב של דברים ולא רק למוכר ולידוע. תודה על הרשימה המעניינת.

  5. ערן שחר הגיב:

    תמי ויסמין,
    אין ברשימה טענה על כך שהספרים בז’אנר פונים לילדים בגילאי 3-6.
    כן יש אמירה על כך שמגילאים אלה ואילך רכישת ספרים ללא מילים אינה פופולארית מצד ההורים.
    כמובן שילדים בגילאי ביה”ס יכולים להתמוגג מספרים רבים בז’אנר.
    הרשימה אגב, התמקדה אך ורק בספרי הילדים שבז’אנר. קיימים בו גם ספרים לבוגרים, אליהם לא התייחסתי מטעמים מובנים.

  6. שהם סמיט הגיב:

    נושא חשוב, רשימה מצויינת, תובנות יפות – אף אם מעוררות מחשבות נוגות – וכן גם תובנותיהן המחכימות של הספרניות.

    אוסיף שני ספרים נפלאים:

    “לילה טוב גורילה” – כתבה וציירה פגי רתמן: אחד מספרי ההשכבה המקסימים והחתרניים ( הוצאת מודן)

    “איך לרפא כנף שבורה” – יצירה הומניסטית שקטה. כתב וצייר בוב גרהם.

    בשני הספרים יש מילים אחדות, והדבר מוסיף להנאת הילדים הלומדים אותן ומרגישים כקוראים.

  7. מענין מאוד. הייתי רוצה לציין בהקשר זה גם את “המטריה הצהובה”, ספר קוריאני שהוא מעין טיול חזותי ומוסיקלי, ללא מלים. האיורים של ריו צ’ה סו ואת המוסיקה הלחין שין דונג-יל.

  8. ערן שחר הגיב:

    שהם, תודה על תגובתך.
    אני מאד שמח שציינת את “לילה טוב גורילה”. הוא באמת מאד נפגע ונעלב ממני כשלא הכנסתי אותו לרשימה, אבל מה לעשות, כפיתי על עצמי קריטריון חזק של היעדר טקסט לחלוטין (יוצא מן הכלל הוא “גיר” שכתוב בו: “זו הייתה שבת גשומה”.
    אבל אם כבר הזכרת אותו, אספר לכם שלעבוד בחנות ספרים זה לפעמים קצת דומה לעבודה בבית מרקחת: לקוחות באים, מתלוננים על בעיה, ומצפים ממני שאדע לתת מענה. הרוקח עושה את זה באמצעות פרמקולוגיה, אני בעזרת ספרים. מבין שלל הבעיות והמצבים שלהם אני נדרש להציע תמיכה ספרותית, חביבים עלי במיוחד ההורים שמתלוננים שהפעוט לא מוכן לישון לבדו, ולאחר שעת ההשכבה הוא קם ומחפש את קירבתם. אני אוהב את המשפחות האלה כי אז יש לי הזדמנות להציג בפניהם את “לילה טוב גורילה”. “הוא בטח לא יפתור את הבעיה שלכם”, אני אומר, “אך יש בו הסתכלות מחויכת על כל הסיטואציה”.
    בספר מוצג שומר גן החיות כשהוא מנסה להשכיב לישון את חיות הגן. הגורילה שהצליח לכייס את צרור המפתחות, פותח את הכלוב של כל החיות מהן נפרד השומר. כך מוביל הגורילה טור ארוך של חיות אל מיטת שומר הגן ואשתו – “ההורים”. כשאלה מתגלים בחדר השינה, מחזירה האישה את החיות לכלוביהן, וחוזרת לביתה, אך עושה זאת מבלי לשים לב שהגורילה שוב בעקבותיה.

  9. ערן שחר הגיב:

    נעמה, תודה על התוספת החשובה. “המטריה הצהובה” הוא בהחלט פרוייקט מעניין. הוא יצא בהוצאת צלטנר והיה אורח למספר שנים בשוק הספרים הישראלי. לצערי כבר כמה שנים שלא ניתן להשיג אותו לגמרי. מי שמעוניין להזמינו מחו”ל שיחפש בתעתיק “yellow umbrella”

  10. גלית ראב"ד הגיב:

    תודה ערן על הרשימה המרתקת (לא אגיד שטוב לדעת שיש ספרים עוד פחות נמכרים מספרי שירה לילדים). את “זום” יש לי כבר שנים, עוד מלפני שהיו לי ילדים, וכשהם הגיעו הוא נעשה לספר אהוב מאוד גם עליהם.
    ואשר ל”לילה טוב גורילה” – הוא הספר הראשון שהבכורה דרשה שייקנו לה, עוד לפני שידעה לדבר ממש. ידעתי שיש איזה ספר על גורילה שהיא אוהבת, ששמעה כמה פעמים בגינה, אבל אני לא הכרתי אותו בעצמי. יום אחד נכנסנו לחנות ספרים וביקשנו את הספר על הגורילה. המוכרת התאמצה להבין במה מדובר הביאה לה כמה ספרים על גורילות עד שנזכרה בספר הזה, ומיד כשהראתה אותו לפעוטה שמענו את המשפט שנהפך למיתולגיה משפחתית: “גוּלילה, כן! עלַי!” או בעברית: “כן, זה הספר על הגורילה שהתכוונתי אליו! עכשיו אשב עלייך פה על הרצפה בחנות ותספרי לי אותו!”
    אחר כך גם אחיה הצעיר הצטרף לאוהדי הספר ושוב היתה תקופה ארוכה שסיפרנו אותו כל לילה. אחד הדברים שמרתק לראות בספרים מהסוג הזה הוא איזה טקסט מתלבש על התמונות ונהפך לחלק בלתי נפרד מהסיפור, גם אם איננו קיים שם מכלתחילה. ב”לילה טוב גורילה” הבן שלנו הוסיף לספר איזה משפט שבלעדיו הסיפור לא היה שלם, מבחינתו. עד היום הם זוכרים את המשפט ההוא.

  11. ערן שחר הגיב:

    עדכונים מהשטח בענייני חורף: כחמישה עשר עותקים מהספר “המטריה הצהובה” עדיין מסתובבים בין חנויות “צומת ספרים”. התנפלו לפני שייעלם כליל

  12. חגית הגיב:

    נהדר, יופי של רשימה.
    כיף גדול.

  13. רננה הגיב:

    תודה ערן. כמוך, גם אני מנסה להפיץ את האג’נדה הזאת בקרב גננות (שאגב, מספרות על תגובות קיצוניות מההורים. יש השואלים ספר בלי מלים מספרית הגן ומתאהבים, ויש כאלה שחושבים שהגננת יצאה מדעתה).

    נראה לי שבדמי החנוכה שלי ארכוש לי את גיר 🙂

    מוסיפה לרשימה המשובחת את La Sorcière a le Blues של וינסנט וגנר הצרפתי, וכמובן, את הטיול של רוזי, של פט הטשינס (ערן, עוד אשר להשיג אותו?).

  14. ערן שחר הגיב:

    “הטיול של רוזי” קיים במלאי. בחנויות שבהן הוא חסר – אפשר תיאורטית להזמין.
    הוא לא נכלל ברשימה כיוון שיש בו טקסט. אמנם מעט מאד, ובהחלט ניתן לקרוא אותו באופן חזותי בלבד, אולם אני מוצא שהקסם הגדול שבו מצוי דווקא במתח בין המלים הפשוטות שנקראות בקול באופן פסאודו-משועמם לבין הדרמה הגדולה שנמסרת בשפה החזותית. המרחב הזה בין האיור לטקסט מסעיר את הקטנטנים, והוא זה שהופך את הספר לפיקצ’רבוק מושלם.

  15. רחלי שלו הגיב:

    רשימה נהדרת ערן!
    אני נהנת מהרשימות שלך גם מפני שמרתק לשמוע את נקודת המבט של המוכר בחנות הספרים המהווה חלק כ”כ חשוב בעולם ספרי הילדים, וגם מפני שאתה מאיר נקודות מאד מעניינות שבד”כ לא זוכות להתייחסות.
    אני זכיתי לאייר ספר ללא מילים. בגרמניה הז’אנר שאתה מכנה “מצא את” נקרא וימלבוך ושם הוא דווקא מאד פופולארי ואף מופיע ברשימת רבי המכר מעת לעת. למעשה ההוצאה שהזמינה ממני את הספר (wimmelbuchverlg) היא הוצאה שמתמחה רק בספרים ללא מילים. לאייר ספר כזה זה תענוג גדול, בין השאר מכיוון שכמאיירת התאפשר לי גם ל”כתוב” את הסיפורים בספר המכשפות שלי, ויש עשרות מהם בכל הכפולות. ואכן, למרות שכל ילד (בכל גיל) שנחשף לספר יכול לעיין בו שעות (עם ליווי מבוגר וגם בלעדיו), טרם מצאתי בית לספר בהוצאה ישראלי, כנראה מהסיבות שציינת ברשימתך.
    (ו וזה הספר: http://www.amazon.co.uk/Hexen-Wimmelbuch-Rachel-Shalev/dp/394249101X/ref=sr_1_1?ie=UTF8&qid=1355750842&sr=8-1)

  16. ערן שחר הגיב:

    רחלי, תודה. זה מאד מחמם את הלב לקרוא תגובה חמה כזו בשעת לילה כה מאוחרת, במיוחד לאחר המפגש הלילי המתיש עם תחתית הכיור במטבח.
    סיקרנת אותי מאד עם ספר המכשפות. עכשיו אני צריך לבדוק איך אני שם עליו יד…

  17. גיא גרניט הגיב:

    תודה ערן, אחת הרשימות הטובות ביותר שהתפרסמו ב”פנקס” אי-פעם בהקשר איורי. הרבה תודה. מעניין ומלמד. לצערי לא הספקתי לקרוא עדייו את כל הטוקבקים. מעניין איך הז’אנר/התחום יתפתח בעידן הטאבלט..חדוות גילוי שונה ואינטראקטיבית?

    במקרה ראיתי השבוע קריקטורה בהארץ שקצת מתקשרת למה שהראית
    http://www.haaretz.com/weekend/week-s-end/sensory-overload-1.368255

  18. ערן שחר הגיב:

    ידעתי שבסוף ימצאו ויתפסו את הפרחח. בטוח שאלה החבר’ה מהמוסד.
    תודה גיא, זה ענק.

  19. […] ערן שחר ברשימה מעניינת מאוד על ספרים לילדים שהם נטולי טקסט לחלוטין, עם כמה דוגמאות יפהפיות באתר […]

  20. תמר הגיב:

    למה זום הוא ספר ילדים?
    אמנם אפשר להנות ממנו ללא קריאה אך הוא ממש מתאים גם למבוגרים.

  21. ערן שחר הגיב:

    תמר, תודה על ההתייחסות, אך אין ברשימה טענה כי זום הוא רק ספר ילדים. קראי בסבלנות שוב את הפסקה הראשונה: כל שטענתי הוא שמדובר בספר שמגזרים שונים נהנים ממנו לרבות הילדים. שימי אותו בידיים של בני שש ומעלה ותיווכחי. קריצתו של הספר לקהלים רבים יכולה כאמור להסביר חלק מסוד הצלחתו לאורך השנים.

  22. אורית מסטימצקי הגיב:

    אוסיף גם את ״ עשר דקות ולישון״ הנפלא להמלצות

כתיבת תגובה