בעקבות ההומניזם / גל אמיר
רשימת ביקורת על ספרו של ויליאם סרויאן, "הקומדיה האנושית"
אפריל 2, 2014
אומר זאת מפורשות: ילד שגדל על דיאטה ספרותית של גיבורי-על ו”משחקי הרעב”, הוא ילד עני יותר מילד שטעם את הארוחה הכבדה של “הקומדיה האנושית”. הרכיב התזונתי של הומניזם מרווה כל עמוד. אהבת האדם של סרויאן היא מדבקת. הרגש גלוי וחשוף לעין. וזו הסיבה שהקורא האידאלי של הספר הוא אכן – ילד. אני מקווה שדור חדש של נערים ונערות יתחבר אף הוא לאותו מעיין נובע עשיר שהביאו לנו סרויאן ואטלס. אם יש משהו שהחברה שלנו זקוקה לו זהו הומניזם ואהבת אדם. כאשר מביאים לנו מקור בלתי נדלה, מן המוכן, זוהי תשורה שאין לזלזל בה.
החלוקה לספרי ילדים וספרי מבוגרים מעצבנת לפעמים, כי יש ספרי מופת רבים לילדים שאי אפשר להבין וליהנות מהם באמת אלא כשמתבגרים (כמו הספר הזה של סרויאן, אליס בארץ הפלאות, פו הדב, מיו מיו שלי ועוד). התכונה היחידה הנדרשת לדעתי לספר כדי שיתאים גם לילדים (מלבד השפה, שצריכה להיות בהירה ומובנת גם לילד, ומספר העמודים, שצריך להתקצר ככל שהגיל יורד) היא תמימות. אולי צריך לייסד ז’אנר של “ספרים תמימים”, שמתאימים גם לילדים וגם למבוגרים שלא “איבדו את היכולת הזו, לקרוא את הספר בקריאה התמימה והתמה שהוא ראוי לה”, כדבריך – תכונה הכרחית לדעתי למי שכותב על ספרי ילדים (ונדמה לי שאצלך היא לא באמת אבדה… עובדה שהתחברת אליה). אז אולי הניסוח של אטלס לא הכי מוצלח, אבל נדמה לי שלזה הוא התכוון.
הדברים האלה עושים חשק מחודש לקרוא את הספר, חשק שאבד לי אחרי שקראתי לפני שבוע או שבועיים ביקורת שקטלה אותו. תודה!
[…] "בעקבות ההומניזם" – ביקורת שלי על 'הקומדיה האנושית' של סארויאן ב'הפנקס' – 2014. […]