2 כללי

בת-ים כאלטרנטיבה לפטריארכיה / יותם שווימר

דצמבר 21, 2023  

כולנו מכירים את אינספור הספרים שניתן לקטלג תחת הקטגוריה “קבלת השונה”. אלו ספרים מלאי כוונות טובות ובדרך כלל בעלי ערך ספרותי נמוך. כיצד אם כן ניתן לכתוב סיפור שבו הערך המוסף הזה ניכר אך עולה בטבעיות מתוך הסיפור, ומותיר את מרכז הבמה ליצירה האמנותית שהיא ספרות ילדים? כל מה שצריך הוא לקרוא את “ג’וליאן הוא בת-ים”, ספר הביכורים של ג’סיקה לאב.

הספר, שזיכה את הסופרת/מאיירת בשבחים רבים, ובצדק, הן על הייצוג החשוב שהיא כוללת בו, הן על עבודת האיור המצוינת – השילוב בין גואש, דיו וצבעי מים, וגווני הפסטל הנהדרים על הרקע הכהה של הכפולות, הן על הסיפור האנושי ומחמם הלב. כל אלו, כאמור, מוצדקים מאוד, ולצד זאת, לטעמי הכוח של הספר גלום גם בצמצום הטקסטואלי והנרטיבי שבו.

כריכת הספר (יח”צ)

ספרי ילדים שמבקשים להנחיל קבלה, הזדהות, השראה, נוטים לעשות זאת עם המון מלל, כאילו כדי להסביר ולהצדיק את המהלך ולייצר קונפליקטים שכבר הפכו לבנאליים ונפתרים למען ילמדו הילדים שיעור בסובלנות. לאב בחרה בגישה אחרת: יש מעט מאוד טקסט בסיפור, הרבה מקום לאיורים – פעמים ללא מילים כלל – ובכל זאת, מערכת היחסים בין הדמויות הראשיות מובנת לחלוטין, וכך גם המסר, מבלי שיאפיל על יופיו של סיפור המעשה.

ג’וליאן הילד נוסע עם סבתו ברכבת התחתית, שם הוא פוגש בבנות ים. כך מציין לנו הטקסט בענייניות, ואילו האיור חושף את דמותן המסעירה והמלהיבה של שלוש בנות ים. האם זוהי פנטזיה? לא. משום שלאב השתמשה בייחוד של הפיקצ’רבוק וחשפה באיורים בלבד דרך הפורזץ ודפי הפנים, לפני תחילתו של הסיפור, שקודם לכן ג’וליאן וסבתו שחו יחד בבריכה עם נשים אחרות. שלוש מהן צועדות אחרי הילד וסבתו כאשר הן הולכות על רגליהן, ושיפולי שמלותיהן התכולות נדמות כמעין סנפירים. כשג’וליאן רואה אותן ברכבת, הריאליזם הופך להגשמת הפנטזיה שלו, שכן נמסר לנו שהוא אוהב מאוד בנות ים. מרגע זה האיור תומך בפנטזיה של הילד – בהצגת חלומותיו להיהפך לבת-ים בעצמו, כפי שהוא מצהיר בגאון, ובביטוי ויזואלי של נקודת המבט הייחודית שלו על הסביבה הקרובה.

מתוך הספר (טקסט ואיור: ג’סיקה לאב)

מהלך זה מתעצם נוכח הקבלה המוחלטת של הסבתא הן לאהבה של ג’וליאן כלפי בנות ים, הן לתפיסתו את עצמו ככזה. מרגשת במיוחד הסצנה שבה הסבתא מגישה לו מחרוזת פנינים להשלים את “הלוק” שהוא מעצב לעצמו כאשר הוא מתלבש כבת-ים ססגונית במיוחד. ולא די בכך: הסבתא לוקחת אותו ל-Mermaid Parade בקוני איילנד, בה חוגגים את הקיץ. שם הוא זוכה להגשים את חלומו להיות בת-ים בסביבה שכל כולה קרנבל של חירות, צבעוניות, ובעיקר – נשיות שמחה ומשוחררת.

לאב סיפרה שבחרה דווקא בבנות ים משום ההשראה של הדמות המיתית הזאת על הקהילה הטרנסית, ובהחלט ניתן לקרוא את הספר מתוך נקודת המבט הזאת. אולם הספר אינו מצומצם לכדי כוונה אחת או למסר אחד. בראש ובראשונה זהו סיפור על מערכת יחסים נוגעת ללב בין ילד לסבתו. ההחלטה שלא להרבות במילים מעניקה לקוראים בספר מרחב להשתהות ולתהייה. הילדים והילדות קשובים לדיאלוג הענייני בין הדמויות, בעוד האיורים מדגישים את מנעד הרגשות שלהן, במיוחד את ביטויי האהבה המוחלטת של הסבתא לנכדה.

מתוך הספר (טקסט ואיור: ג’סיקה לאב)

לאב אינה נדרשת לקונפליקטים דרמטיים בתוך העלילה משום שקונפליקטים אלו נמצאים במציאות שמחוץ לסיפור; כולנו מכירים אותם, בכל וריאציה שהיא, כאשר מדובר בשונות מהנורמה החברתית. לאב בחרה לספר על אהבה ללא תנאי, על קבלה שאין בה ספק, על כמה יפה, מרנין ומאיר להתמקד בטוב ובגישה חיובית ומכילה במעשה הסיפורי עצמו, במקום לכתוב עוד ספר על קונפליקט דרמטי שחוק.

הזכרתי מקודם ששיאו של הסיפור הוא בחגיגה שמתקיימת בתהלוכה המלהיבה. חגיגה זו אינה רק המקום לביטוי האולטימטיבי למאוויו של הגיבור, אלא גם שיא הנשיות שבסיפור. במידה רבה, “ג’וליאן הוא בת-ים” הוא ספר שחוגג נשיות. נשיות על כל גוונייה, בכל מבנה גוף, בכל גיל, בכל מגדר אפילו. היא חושפת את הרוך הנשי, את יכולת ההכלה הנשית – הביולוגית-משפחתית והסביבתית גם יחד (שכן לא ניתן לנתק את הביטחון שחש ג’וליאן לבטא את עצמו מהמרחב הבטוח שמאפשרת לו סבתו), ועל ידי כך מציעה בסאבטקסט של הסיפור אלטרנטיבה לחברה הפטראיכלית השלטת.

מתוך הספר (טקסט ואיור: ג'סיקה לאב)

הנשיות על פי לאב היא בעלת מנעד ואינה תחומה, כי אם משוחררת ומקבלת, ובאמצעותה יכול למצוא הגיבור את מקומו בעולם. שוב, לאב אינה נדרשת לנסח מניפסט בעניין, אלא בוחרת להציג בכבוד וברגישות את החוויה הנשית ואת הפעולות שהנשים עושות עבור הגיבור – שממש כמותו, גם אנו מסיימים את קריאת הספר עם חיוך גדול על הפנים.

“ג’וליאן הוא בת-ים” – כתבה ואיירה: ג’סיקה לאב, תרגום: עטרה אופק. הוצאת “צלטנר”, 2023

יותם שווימר – עורך ומבקר. כותב על ספרות ותרבות, בעיקר זו הממוענת לילדים. עורך ראשי של הוצאת טל-מאי.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. עטרה אופק הגיב:

    נהניתי מאוד לתרגם את הספר. הנה מה שכתבתי עליו ב”המתלהבת”:
    https://www.hamitlahevet.com/books/f509f1d2-429f-4432-b261-1e4aa0e09e0a

  2. Zeltner Editor הגיב:

    יותם היקר,
    תודה מעומק הלב על ביקורת מעמיקה וחכמה שמאירה את היצירה הקסומה הזאת. היכולת שלך להעביר לקוראים את המסרים העומדים בין המילים והאיורים מרגשת כל פעם מחדש.
    ההבנה והאור בראיית העולם שלך מרחיבים את הלב בימים של כיווץ אינסופי.
    תודה ענקית

כתיבת תגובה