גּ’וּנִי בִּי גּ’וֹנְס וְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל גִּ’ים הָרָשָׁע הַזֶּה / בַּרְבָּרָה פָּארְק
פרק ראשון מתוך הספר "ג'וני בי ג'ונס ויום ההולדת של ג'ים הרשע הזה"
יוני 6, 2012
ג’וני בי ג’ונס, תלמידת כיתה א’1, היא גיבורת הסדרה המצליחה הנושאת את שמה, שחיברה הסופרת האמריקנית ברברה פארק. הספר הראשון בסדרה ראה אור בשנת 1992, ועד כה פורסמו בה עשרים ושבעה כותרים. הסדרה זכתה להצלחה ובפרסים, ועובדה לתיאטרון ולטלוויזיה. הספרים מיועדים לילדים שכבר עשו את צעדיהם הראשונים בקריאה עצמית ויכולים להתמודד עם טקסט ארוך יותר. בימים אלו רואים אור שני ספרים בסדרה (השישי והשביעי במקור), בהוצאת טל-מאי, בתרגומה היפה והקולע של רונית רוקאס, אשר מלווים באיוריו המוצלחים של דניס ברונקוס.
כל ספר מציג סיפור עלילתי שונה: אחד הספרים עוסק בבן כיתתה של ג’וני, ג’ים (“הרשע הזה”, כדבריה), אשר מחרים אותה ממסיבת יום ההולדת שלו, מה שמעכיר את שלוותה ואף מטריף אותה על דעתה. אנו שמחים להציג בפניכם את הפרק הראשון מתוך הספר, שהוא מצחיק, משכנע, ואף מרגש.
עטיפת הספר (יח"צ)
“ג’וני בי ג’ונס ויום ההולדת של גים הרשע הזה” מאת ברברה פארק. מאנגלית: רונית רוקאס
1. אוֹכֶלֶת עוּגָה
קוֹרְאִים לִי גּ’וּנִי בִּי גּ’וֹנְס. בִּי זֶה קִצּוּר שֶׁל בִּיאַטְרִיס. אֲבָל אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת אֶת בִּיאַטְרִיס. אֲנִי אוֹהֶבֶת רַק בִּי וְזֶהוּ.
בֵּית הִיא הָאוֹת הֲכִי שָׁוָה. כִּי הָאֹכֶל שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת מַתְחִיל בָּאוֹת בֵּית.
קוֹרְאִים לוֹ בְּרָאוּנִיס.
הַיּוֹם בְּבֵית הַסֵּפֶר אָכַלְנוּ אֶת הַדָּבָר הַטָּעִים הַזֶּה.
כִּי פּוֹלִי אָלֶן פָּאפֶר הָיָה הַיּוֹם בֶּן שֵׁשׁ. וְאִמָּא שֶׁלּוֹ הֵבִיאָה לְכִתָּה א’1 בְּרָאוּנִיס וּגְלִידַת שׁוֹקוֹלָד וְשׁוֹקוֹ.
הִיא מְשֻׁגַּעַת עַל שׁוֹקוֹלָד, נִרְאֶה לִי.
אֵיזֶה כֵּיף הָיָה בַּמְּסִבָּה.
רַק שֶׁפּוֹלִי אָלֶן פָּאפֶר הִשְׁתַּגֵּעַ לְגַמְרֵי. וְהוּא שָׂם עוּגָה עַל הָרֹאשׁ. וְאַחַר כָּךְ הוּא צָחַק עַד שֶׁהַשּׁוֹקוֹ יָצָא לוֹ מֵהָאַף.
“זֶה נִקְרָא שְׁפְּרִיץ,” אָמַרְתִּי לַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי לוּסִיל.
לוּסִיל הִיא גְּבֶרֶת קְטַנָּה.
“אִיכְס,” הִיא אָמְרָה. “חֲבָל שֶׁרָאִיתִי אֶת זֶה בִּכְלָל. כִּי עַכְשָׁו לֹא טוֹב לִי בַּבֶּטֶן. וַאֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִגְמֹר אֶת הָעוּגָה שֶׁלִּי.”
“גַּם אֲנִי,” אָמַרְתִּי. “עַכְשָׁו גַּם אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִגְמֹר אֶת הָעוּגָה שֶׁלִּי. אָז אֲנִי אֶזְרֹק אֶת הַבְּרָאוּנִיס שֶׁלָּנוּ לַפַּח.”
לָקַחְתִּי אֶת הָעוּגוֹת שֶׁלָּנוּ. וּמִהַרְתִּי לַפַּח.
הִסְתַּכַּלְתִּי לְכָל הַכִּוּוּנִים בִּזְהִירוּת רַבָּה.
אַחַר כָּךְ הִתְכּוֹפַפְתִּי בִּמְהִירוּת מֵאֲחוֹרֵי הַפַּח.
וְדָחַפְתִּי אֶת שְׁנֵי הַבְּרָאוּנִיס הָאֵלֶּה יָשָׁר לְתוֹךְ הַפֶּה שֶׁלִּי.
שִׁפְשַׁפְתִּי אֶת הַבֶּטֶן שֶׁלִּי בְּשִׂמְחָה.
“עַכְשָׁו אֲנִי צְרִיכָה רַק קְצָת שׁוֹקוֹ כְּדֵי לִשְׁטֹף אֶת הַבְּרָאוּנִיס פְּנִימָה,” אָמַרְתִּי.
בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע רָאִיתִי קְצָת שׁוֹקוֹ עַל שֻׁלְחָן. הוּא הָיָה לְגַמְרֵי לְבַדּוֹ.
הֵרַמְתִּי אֶת הַשּׁוֹקוֹ. וְשָׁתִיתִי אוֹתוֹ עַד הַסּוֹף.
“מְמְמְמְ,” אָמַרְתִּי. “מְעֻלֶּה!”
בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַעְתִּי קוֹל.
“גּ’וּנִי בִּי גּ’וֹנְס? לָמָּה אַתְּ לֹא יוֹשֶׁבֶת בַּמָּקוֹם שֶׁלָּךְ?”
זוֹ הָיְתָה הַמּוֹרָה שֶׁלִּי.
קוֹרְאִים לָהּ הַמּוֹרָה.
יֵשׁ לָהּ עוֹד שֵׁם. אֲבָל אֲנִי אוֹהֶבֶת הַמּוֹרָה וְזֶהוּ.
לַמּוֹרָה יֵשׁ עֵינַיִם כְּמוֹ שֶׁל נֵץ.
“מָה אַתְּ עוֹשָׂה שָׁם?” הִיא שָׁאֲלָה אוֹתִי.
“אֲנִי חוֹלֶקֶת עוּגָה וְשׁוֹקוֹ עִם אֲחֵרִים,” הִסְבַּרְתִּי. “רַק שֶׁהֵם לֹא כָּאן עַכְשָׁו.”
הַמּוֹרָה גִּלְגְּלָה אֶת הָעֵינַיִם מַמָּשׁ אֶל תּוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ.
חִיַּכְתִּי חִיּוּךְ מְאוֹד מָתוֹק.
“אַתְּ יוֹדַעַת מָה? כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי יוֹם הֻלֶּדֶת, גַּם אֲנִי אָבִיא בְּרָאוּנִיס וְשׁוֹקוֹ,” אָמַרְתִּי. “וְאוּלַי אֲנִי אָבִיא גַּם נַקְנִיקִיּוֹת וּשְׁעוּעִית. כִּי זֶה יִהְיֶה שִׁנּוּי נֶחְמָד בַּתַּפְרִיט, נִרְאֶה לִי.”
בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע דִּלַּגְתִּי אֶל אִמָּא שֶׁל פּוֹלִי אָלֶן פָּאפֶר.
“בְּרָאוּנִיס מְצֻיָּנִים. כָּל הַכָּבוֹד לָאַשָּׁפִית,” אָמַרְתִּי לָהּ.
וְאָז אֲנִי וְהִיא נָתַנּוּ כִּיף. רַק שֶׁהִיא לֹא מַמָּשׁ הֵרִימָה אֶת הַיָּד שֶׁלָּהּ. כָּכָה יָצָא שֶׁבְּעִקָּר הִרְבַּצְתִּי לָהּ בַּזְּרוֹעַ.
אַחַר כָּךְ הִסְתַּלַּקְתִּי מִשָּׁם לַמָּקוֹם שֶׁלִּי.
לוּסִיל עָמְדָה לִגְמֹר אֶת גְּלִידַת הַשּׁוֹקוֹלָד שֶׁלָּהּ.
הָיָה לָהּ שָׂפָם שֶׁל שׁוֹקוֹלָד.
עָשִׂיתִי לָהּ פַּרְצוּף.
“לוּסִיל, אַתְּ מַפְתִּיעָה אוֹתִי,” אָמַרְתִּי. “אַתְּ לֹא אוֹכֶלֶת אֶת הַגְּלִידָה הַזֹּאת כְּמוֹ גְּבֶרֶת קְטַנָּה. אֲנִי אַרְאֶה לָךְ אֵיךְ אוֹכְלִים.”
טָבַלְתִּי מַהֵר אֶת הַכַּפִּית שֶׁלִּי בַּגְּלִידָה שֶׁל לוּסִיל.
“רוֹאָה?” אָמַרְתִּי. “רוֹאָה אֵיךְ אֲנִי אוֹכֶלֶת בַּעֲדִינוּת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?”
רַק שֶׁבְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע גּוּשׁ מְעֻדָּן שֶׁל גְּלִידַת שׁוֹקוֹלָד הֶחְלִיק מֵהַכַּפִּית שֶׁלִּי. וְהוּא נָחַת יָשָׁר עַל הַבִּרְכַּיִם שֶׁל לוּסִיל.
הִיא קָפְצָה מֵהַכִּסֵּא שֶׁלָּהּ.
“אוֹי לֹא!” הִיא צָעֲקָה. “תִּרְאִי מָה עָשִׂית לִי! הִפַּלְתְּ גְּלִידָה עַל הַשִּׂמְלָה הַחֲדָשָׁה שֶׁלִּי! וְסַבְתָּא שֶׁלִּי בְּדִיּוּק הֵבִיאָה לִי אוֹתָהּ מִנְּיוּ יוֹרְק! וְהִיא עָלְתָה תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה דּוֹלָר פְּלוּס מַעַ”מ!“
הַמּוֹרָה מִהֲרָה לַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ. הִיא הֵבִיאָה מַטְלִית רְטוּבָה כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת הַשִּׂמְלָה שֶׁל לוּסִיל.
“לֹא! אַל תְּנַקִּי!” אָמְרָה לוּסִיל. “אָסוּר לְהַרְטִיב אוֹתָהּ בְּמַיִם! כִּי הַשִּׂמְלָה הַזֹּאת עֲשׂוּיָה מִסָּטֶן. וְסָטֶן אֶפְשָׁר לְנַקּוֹת בְּנִקּוּי יָבֵשׁ בִּלְבַד!”
הַמּוֹרָה הִסְתַּכְּלָה עָלַי בְּכַעַס.
בָּלַעְתִּי רֹק.
“אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָדַעַת?” שָׁאַלְתִּי בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט.
אַחַר כָּךְ הִנַּחְתִּי אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִּי עַל הַשֻּׁלְחָן.
וְהִסְתַּרְתִּי אוֹתוֹ בֵּין הַיָּדַיִם.
זֶה נִקְרָא לִשְׁמֹר עַל פְּרוֹפִיל נָמוּךְ.
וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ מָה טוֹב בִּשְׁבִילוֹ, שׁוֹמֵר עַל פְּרוֹפִיל נָמוּךְ.
איור: דניס ברונקוס
“ג’וני בי ג’ונס ויום ההולדת של ג’ים הרשע הזה” מאת ברברה פארק, איורים: דניס ברונקוס. מאנגלית: רונית רוקאס, הוצאת טל-מאי, 2012.
[…] היא נכתבה במסורת הילדות הפרועות והשובבות, שאחת מהן – ג'וני בי ג'ונס – תורגמה השנה לעברית בבית ההוצאה של פירון, […]