31 כללי

גאווה ישראלית? / יותם שווימר

על היעדר ייצוג הומו-לסבי בספרות הילדים והנוער הישראלית

יוני 15, 2011  

שבוע הספר העברי, שהתרחב בשנים האחרונות לחגיגות של חודש שלם, מתקיים במקביל לאירועי חודש הגאווה. אך נדמה כי פרט לקרבה השולית שלהלן, אין קשר בין גאווה לספרות הילדים והנוער הישראלית, שכן נעדרים ממנה ייצוגים של זהות חד-מינית. בעוד בעולם הגדול רואים אור ספרי נוער ואפילו ספרי פעוטות המציגים דמויות חד-מיניות, הופכים לרבי-מכר ומעוררים את חמתם של ארגונים שמרניים, המצב בישראל נותר סטאטי למדי; מצב של אדישות כמעט מוחלטת.

בסוף שנת 2004, פרסם טל איתן רשימה מרתקת בשם “אין גאווה לילדים” באתר GoGay. בין היתר, מציין איתן את ההתעלמות הגורפת של ספרות הילדים מנושאים של זהות חד-מינית, זאת על רקע התעוררות המודעות לכך בעולם ובמקביל לפתיחות רבה במגוון ערוצי תקשורת. שבע שנים לאחר מכן וכמעט דבר לא השתנה. איתן טען כי החברה הישראלית עודנה שבויה בדעה קדומה ואינה מכילה דיה בכדי להכניס נושא שנוי במחלוקת כמו הומוסקסואליות לספרות שנמעניה הם ילדים קטנים. אך האם רק בכך הדברים אמורים?

לפני כשנה ראה אור הספר “זוג יונים בנים” מאת נדב שטכמן (הוצאת צבעונים). הסופר השתמש בסיפור המקראי של תיבת נוח על-מנת להעביר מסר של סובלנות, קבלת השונה ושוויון, כאשר הגרעין הסיפורי עוסק בזוגיות חד-מינית. זוהי אחת הדוגמאות הבודדות לייצוג גאה בספרות הילדים הישראלית. לצד ספרו של שטכמן, ניתן להזכיר את הספרים “אין ציפור כזאת, קורציפה” מאת אילן שיינפלד, “הדרקון המשורר” מאת מרסלה לונדוק (שניהם בהוצאת שופרא) ו”סיפורו של משולש ורוד” מאת אסתי שקדי (דני ספרים).

עטיפת הספר

שקדי היתה הראשונה שהציגה את הסמל של הקהילה הגאה כדמות בספר ילדים, אשר במרכזו ניצבת ההתמודדות של המשולש עם שונותו ועם יחסה של החברה אליו. כל הספרים שצוינו לעיל מבקשים להתמודד עם שאלת הזרות ומציגים מסע של חיפוש נפשי וממשי אחר דמות דומה להם. הדומות נגזרת כמובן מהשונות החברתית, ועל פיה מתבסס הקשר (הזוגי לרוב). לצד ספרים אלו, ראו אור בעשור האחרון ספרים העוסקים במשפחות אלטרנטיביות. אולי המפורסם ביותר הוא הספר “כל אחד והמשפחה שלו” שכתב יהודה אטלס בשיתוף עם יעל משאלי (הוצאת קוראים), ובאותו הקשר ראוי להזכיר את ספרה של מקדה בן-נאה “שני אבאים” (הוצאת מי-לי), המיועד לילדים קטנים יותר.

מרבית הספרים הללו, כמו גם ספרים נוספים העוסקים בזוגיות חד-מינית ובתינוקות שנולדים לזוג חד-מיני, לא רק שהם מעטים למדי, ודאי נוכח הביקוש וההכרח, אלא שהם נוטים להיות דידקטיים ומתמקדים בקבלת השונה. מבחינה חברתית אלו יוזמות מבורכות, מכיוון שהן מעלות בפני הילדים דילמות חברתיות וערכיות וחושפות אותם למציאות העכשווית. בהערת אגב אציין כי על מושג האלטרנטיביות יש לתת את הדעת, משום שהוא מותיר את נושא החד-מיניות (בהקשר של הנושא הנידון) כשונה, במקום להציבו כחלק אינטגראלי מהחיים החברתיים.

בהמשך לכך, נדמה כי ישנה גישה הגורסת שהקהילה הגאה יכולה “להיעזר” בכל ספר המדבר על שונות. אם כן, הורים גאים המעוניינים לחשוף את ילדיהם לדמויות חד מיניות יתקלו בשני קשיים מרכזיים: הראשון, מחסור בספרות שכזו. השני, סיפורים דידקטיים לרוב בהם הדמות הראשית חווה ניכור ותחושת זרות ומתמודדת עם בעיות אלו. ייצוג של דמויות הומוסקסואליות לא נמצא בספרות הילדים הישראלית והמגמה הכללית היא שכל מי ששונה על פי הדפוסים החברתיים המקובלים, ראוי שיקריא לילדיו סיפורים העוסקים בשונות. גם אם נאמר שהגרעין זהה, הרי שכל “שונות” (וכעת כבר ניתן להוסיף מירכאות) היא בעלת סממנים אחרים. קבלת השונה, שוויון וסובלנות הם ערכים חשובים מעין כמוהם וטוב שספרות הילדים עוסקת בהם, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שייצוג של דמויות גאות פשוט לא קיים בעברית.

ספרה של דפנה בן-צבי, “זוזי שמש” (הקיבוץ המאוחד), הוא דוגמא חריגה לייצוג של זוגיות חד מינית בספרות הילדים הישראלית. בן-צבי בראה שתי דמויות נשיות (חתולה וכלבה) המתגוררות יחד. את הספר ניתן לקרוא כסיפור על חברות אפלטונית ואפילו על כוח נשי אל מול הסדר הפטריאכלי. אך קריאה אחרת עשויה לחשוף את מערכת היחסים הלסבית בין זוזי ושמש ואת חייהן המשותפים. לטעמי, בחירתה של בן-צבי שלא לציין במפורש שהשתיים נאהבות איננה בגדר הסתרה. הזוגיות של השתיים מוצגת באופן טבעי, נטולת הסברים ותיווכים, בעוד פרשנויות, קריאה אנכרוניסטית או נקודת המבט – כל אלו נתונים בידי המבוגרים המקריאים. ייתכן והילדים עצמם יזהו אלמנטים של קשר זוגי בין שתי הדמויות, אך הטקסט אינו משמש כמתווך דידקטי, אלא מטמיע באופן אינהרנטי את הקשר הזוגי ומאפשר קריאה שלו ככזה.

עטיפת הספר

יש לדוגמא זו משמעות רבה לדעתי, מכיוון שהיא מדגימה כיצד ניתן לשלב את המציאות הגאה בתוך מארג סיפורי שאינו עוסק במסרים חינוכיים. אמת, מסיפור המעשה עולות סוגיות של חברות, אחווה וקבלת האחר, אך הן אינן נתונות במרחב דידקטי ואינן מציגות זוגיות חד-מינית כשונה או ככזו שיש להתייחס אליה כנבדלת מקשרים חברתיים אחרים. אולם, נדמה כי בכל הנוגע לספרות ילדים אנו עוד יכולים להיות סלחניים במידת מה, שכן מסרים אוניברסאליים נכונים יותר לגילאים הללו. אף על פי שראוי שיופיעו ייצוגים של דמויות גאות בספרות לילדים קטנים, הדבר צורם פי כמה נוכח ההיעדר מספרות לבני הנעורים.

הספר היחידי שמוזכר בכל פעם שישנה התייחסות לנושא הנידון הוא “נעמת לי מאד” מאת עמי גדליה (הוצאת ידיעות ספרים). ייתכן וישנם ספרים נוספים לבני-נוער, אך אינני מכיר אותם והעובדה שאינם מוכרים לכל מצביעה על המצב העגום. ספרה של גדליה מיוחד משום שבמרכזו נערה המגלה את זהותה המינית. אין לפנינו משל אוניברסאלי על קבלת השונה כי אם רומן נעורים בו הדמות הראשית היא נערה לסבית. הזהות המינית היא שנמצאת במוקד, במקביל לשאר תהליכי התבגרות שחווים בני-נוער באשר הם, ללא קשר לנטייתם המינית.

עטיפת הספר

בספרות למבוגרים הייתי מצפה כי דמויות הומוסקסואליות לא יובלטו על פי נטייתם וכי זו תוצג כחלק אינטגראלי מהזהות של הדמות. אין סיבה שדמות גאה תאופיין על פי נטייתה ושזו תהא במרכז, אלא אם כן הספר מבקש להתמודד עם הקשיים של הומואים ולסביות בחברה. אין שום צידוק לכך שדמות בעלת נטייה חד-מינית תהיה מיוצגת רק (או בראש ובראשונה) דרך הנטייה המינית והקושי החברתי, וחשוב להציג דמות שכזו על פי מכלול אישיותה, בעוד הנטייה המינית תהווה אלמנט טבעי שאינו זקוק לתיווך.

אולם בספרות לבני-נוער המצב שונה. צעירים המתלבטים לגבי זהותם המינית וגם אלו שקיבלו את נטייתם בהשלמה זקוקים לייצוגים ספרותיים שיוכלו להזדהות עמם. לא רק דמויות הנמצאות בנפתולי ההכרה וההתמודדות החברתית, אלא גם דמויות גאות הבטוחות בעצמן. קשת נרחבת של ייצוגים הומו-לסביים רק מחכה לייצוג ספרותי, ונדמה כי הנטייה היא לחשוב שיש רק דרך אחת להציג את הדברים, בעוד כל התמודדות אחרת בגיל הנעורים מיוצגת באינספור ספרים ובווריאציות שונות. המחסור בספרות שכזו לבני הנעורים עומד בניגוד לייצוגים הומו-לסביים בכל מדיום תקשורתי אחרת, מטלוויזיה ועד קולנוע. אני משער כי גם אם ישנם ספרים נוספים לבני נוער העוסקים בזהות מינית, הם מציגים סיפור חינוכי שעיקרו קבלת השונה, כאילו ייצוג הומו-לסבי מחייב הבלטה של השונות וכאילו לא חלה התפתחות מספרות הילדים לספרות הנעורים, כאשר האחרונה מחייבת התייחסות מעמיקה, רגישה, רצינית ומגוונת יותר לנושא.

ייתכן והסיבה להיעדר כמעט מוחלט של ייצוגים הומו-לסביים בספרות הילדים והנוער הישראלית נובעת מדעה קדומה. ייתכן וסופרים אינם מוכנים להתמודד עם הנושא או שהם סבורים כי אין להם מספיק כלים לכתוב עליו, ולא בכדי הרוב המוחלט של סיפורים בהם ישנה התייחסות לזהות מינית נכתבו על-ידי הומואים ולסביות. אך האם ניתן לחתום את העניין בשמרנות? האם לא כדאי לחשוב מדוע ייצוג הומוסקסואלי נחשב עדיין כטאבו, ויתרה מכך, מדוע אין מנפצים אותו?

כתיבת תגובה

31 תגובות:

  1. נטע הגיב:

    אני לא סבורה שהבעיה היא סופרים שאינם מעוניינים להתמודד עם הנושא, אלא הוצאות לאור שאינן מעוניינות להתמודד, כלומר להשקיע כסף בספר כזה. לפני כשנה השלמתי כתיבת ספר ראשית קריאה (לילדים בני 7-10) העוסק בנושאים של זהות תרבותית/ חברתית. גיבורו הוא בעל חיים, אפשר לקרוא את הספר כפשוטו, ומי שרגיש לנושא יקלוט גם את נושא הזהות המגדרית ויצירת משפחה וקהילה אלטרנטיביות. פניתי להוצאות הגדולות, וכולן סרבו להוציאו. אני לא סבורה שהבעיה היא איכות הכתיבה. אני כותבת טובה. בעבר עסקתי בקופירייטינג, כיום אני כותבת ומאיירת לילדים, לפני כשלוש שנים יצא לאור, בהוצאה גדולה ואיכותית, ספר ראשית קריאה פרי עטי. הספר זכה להיכלל במצעד הספרים וזכה להצלחה. הבעיה היא תוכן הספר. אני מתלבטת עכשיו אם לחפש הוצאה קטנה שוודאי תדרוש ממני עשרות אלפי שקלים, או פשוט לוותר (אין לי עשרות אלפי שקלים). רוב הספרים שהזכרת יצאו בהוצאות קטנות, ואני מניחה שהמחברים מימנו את הוצאתם. הוצאות לאור נוהגות “ללכת על בטוח” ולבחור ספרי ילדים קונבנציונליים, או בכתבי יד של סופרים ידועים ומוכרים, שבזכות שמם וקשריהם ימשכו קהל קונים.

  2. שהם סמיט הגיב:

    מילים כדרבנות, והתשובה בגוף המאמר: ברגע שהופכים את העניין ההומוסקסואלי ל”אישו” הורגים, מראש, את הסיפור, ואת הדמויות הנדונות לשמש כנציגות, במקום להיות פשוט אנשים שהומוסקסואליות אינה אלא מאפיין אחד בשורת מאפייניהם ( נניח, שני אבאים שאוהבים לאכול מאפינס’ או שאחד אוהב והשני בדיאטה וכו’).
    אבל זה עוד יותר מסובך, כי מצד שני, אי אפשר לקחת סיפור שיש בו אבא אמא וילד, ולהמיר באופן טכני את האם או האב בבן המין השני, ולחשוב שלא תהיה לזה השפעה על הסיפור או שהעניין לא יעורר בקרב הקורא שאלות שיסיטו את מוקד הסיפור ממקומו.
    אני כבר הבטחתי לעצמי שכאשר יהיה באמתחתי סיפור שיקבל אליו בטבעיות זוג הורים מאותו המין, אחפש לי צמד ( בדיוני) שכזה, ואקווה לשיתוף פעולה.

  3. גיא הגיב:

    סקירה חשובה מאד (ומעניינת).

    התחברתי במיוחד לאבחנה שצריך להציג את החיים החד-מיניים כנורמטיביים ושגרתיים ולאפיין דמויות בטוחות בעצמן.

    אישית אני מחכה ליום שיתרגמו לעברית את “And Tango Makes Three” – ספר ילדים אמריקאי על זוג פינגווינים הומואים שמגדלים אפרוח, ספר תמים ויפה שקצת (הרבה) זיעזע את הארגונים הנוצריים בארה”ב (ואולי מעלה סוגיה מעניינת של ילדים מאומצים של זוגות הומואים). אפשר להציץ בו (ולהזמין) באמזון:

    http://www.amazon.com/Tango-Makes-Three-Peter-Parnell/dp/0689878451

  4. נוגה הגיב:

    מסכימה עם כל מילה שלך, יותם, ועם ה”מילים כדורבנות” של שהם סמיט.
    נדמה לי שהספרים על הוריות חד מינית (גרועים ודידקטים ככל שיהיו – וזה חבל לי בפני עצמו) מכוונים לקהל יעד של משפחות חד מיניות – אולי גם כן מתאימים לתת הז’אנר של ספרות ילדים למבוגרים- וכך, מי שקורא על כמה חשוב זה לקבל את השונה, וכמה סוגים שונים של משפחות ישנם, הוא הילד עם שתי האמהות. לא ממש מקדם שום דבר, לעניות דעתי.

  5. נעה סמלסון הגיב:

    ואני אומרת (באריכות מייגעת כהרגלי): אנחנו ארץ קטנה ומשופמת. במדינת תל-אביב אין באמת צורך בספרות מגויסת מהסוג של שני הפינגווינים המגוחכים ובנם האפרוח. זוגות חד מיניים נראים בכל קרן רחוב, וילדינו השובבים נחשפים אליהם כשם שהם נחשפים לכל מה שקורה בעיר הגדולה, כך שזה לא מרגש אותם. אמנם מילת הזלזול החביבה על המתבגרים היא “גייז” ברבים, לשעבר “חנון” ביחיד, אבל לפחות א’ הבן הפרטי שלי, שמשתמש תדיר בשילוב המוזר, חזר לפני כמה ימים מזועזע כולו כי שמע איפשהו מישהו אומר שהומוסקסואליות היא מחלה שאפשר לרפא. באופן כללי, אני מסכימה עם גישתה של שוהם. ברגע ש”פיליותו” של ה”פיל”, כלומר הנושא הטעון, היא מרכז העלילה, רוב הסיכויים שיתקבל לבסוף ספר טרחני ודידקטי. במקומות שאינם מדינת תל-אביב, אף אחד לא יקנה ספר שבמרכזו שני חלזונות בנים שמגדלים כנימה. לכן, הוצאות הספרים יירתעו מלהשקיע בספרים נישתיים מעין אלה, מטעמים כלכליים לחלוטין, ועורכות מסוימות (לא חשוב מאיזה הוצאה) שאלרגיות לספרים דידקטיים ולספרי “עזרה ונחמיה” לפתרון בעיות בצ’יק, ידחו כתבי יד כאלה על הסף, כמו שהן נוהגות לדחות את שפע כתבי היד לפתרון סוגיות כגון: חיטוט באף, השתנה לילית, פחד ממים, מחלת הסרטן בקרב ארנבות ורודות וכיצד להתמודד איתה ועוד ועוד (הכול אמת, מגיע בערמות). בקיצור, כמו אצל המבוגרים, ספרות ילדים טובה נמדדת באיכות הספרותית של הכותר, וטוב שכך, אם במקרה הגיבורים או חלקם הומואים או לסביות או ג’ינג’ים, סבבה, רק לו לדחוף מסרים עם כפית לגרון: זה כואב, לא טעים ומעורר לעתים רפלקס הקאה.

  6. גיא הגיב:

    אני מבין בדיעבד שקצת סתרתי את עצמי – מצד אחד לתמוך באבחנה החשובה של הצורך בהצגת הומואים ולסביות כדמויות עשירות ומגוונות, בני אדם נורמטיביים, החיים את חייהם ומשתלבים בחברה ככל אדם אחר, מבלי להבליט רק את אפיוני ה”שונות”, ומצד שני קיוויתי ש”ספר הפינגווינים” יתורגם לעברית. איך אני מיישב את הסתירה הזו?

    אולי כי בכל זאת למרות מה שנוגה אומרת, חשוב (לפחות בגיל מסוים) שהילד המאומץ של שני האבות יוכל לראות את עצמו בספר (דידקטי או לא), השתקפות של משפחתו והסיפור שהביא להקמתה ולהשתלבותו בתוכה, בנוסף כמובן לספרים שיעסקו בנושא בצורה מתקדמת יותר.

    אני תוהה (ואני בטוח שיהיה מי שיחלוק על כך) אם יש מקום לשקול לעשות אדפטציה חד-מינית לספרי ילדים רגילים (כשזה אפשרי, כמובן, מבלי לפגוע בעלילה), אדפטציה שאינה שונה בהכרח מגרסאות “ילד” ו”ילדה” לספר “סיר הסירים”, למשל – כן, זה נותן מענה למשפחות החד-מיניות שמחפשות ספרים לילדיהן, וסביר להניח שלא רבים יהיו הרוכשים בקרב הקהל הכללי, אבל מי יודע, וגם מענה למשפחות האלה זה משהו (וכמובן שבספרים דיגיטליים אדפטציות כאלה הן פשוטות וזולות יותר)

  7. עינה הגיב:

    כמורה לספרות אני יכולה גם להוסיף, שלא נוהגים ללמד בחטיבות הביניים ובבתי הספר התיכוניים שירים וסיפורים העוסקים באהבות הומוסקסואליות או לסביות. מתוך שחשתי בצורך הזה, לימדתי את השיר “בלוז הלוויה” של אודן העוסק באבל של גבר על אהוב שמת, מיד אחרי “אנבל לי” של אדגר אלן פו (העוסק באבל על מות אהובה). לקח לתלמידים כמה דקות להבין שמדובר באהבת גברים, הם הופתעו, אבל העובדה שהדבר נעשה בקונטקסט הרגיל וללא הקדמות מיוחדות, ותוך כדי למידת שירים אחרים העוסקים באהבה – העביר את המסר שזוהי אהבה ככל האהבות. בפעם אחרת לימדתי את השיר של רמי סערי המתאר קפיצה מגובה כמה קומות בגלל אהבה נכזבת – שוב שיר טראגי (וזוהי, כנראה, הנטייה הפרטית שלי) אך חשיבותו בכך שהוא חושף עוצמה עזה של אהבה הומוסקסואלית, בניגוד לדימוי הנקלה שיש לאהבה זו בציבור הרחב. דבר נוסף שמורים לספרות יכולים לעשות, הוא ללמד רומנים גראפיים (למשל “מאוס” של ארט שפיגלמן או “פרספוליס” של מארג’אן סטראפי) ואז להביא דפים מסויימים מתוך “סיפור ורוד” של אילנה זפרן.

  8. לגיא גרניט. ואני חוזרת ומטרחנת. למה שזוג הומואים שמגדל ילד ביחד יחשוב שהילד שלו זקוק לספרים מיוחדים? אולי הילד שלו זקוק גם לבגדים מיוחדים, קייטנות מיוחדות ובתי ספר מיוחדים? אין לי ספק שהילד הבחין שיש משפחות שמורכבות מפריטים שונים מאלה שמהם מורכבת משפחותו שלו, ואם הוריו נוהגים לשוחח איתו, יש לקוות שהם הבהירו לו שהכול זורם ויש מגוון, והוא בטח הפנים את זה מזמן. היום זה גם לא כזה נדיר, בייחוד לא במדינת תל-אביב. למה שהוריו המשקיענים לא יקנו לו ספרים משובחים |(לא חשוב מאיזה מגדר) ויקראו לו אותם מחובקים על הספה שוב ושוב, ויעשו איתו כל מה שהורים אמורים לעשות עם ילדיהם? נראה לי שהוא יקלוט בצ’יק שהמשפחה שלו בנויה מאבא-אבא-בן, בלי ספר לסיוע. נראה לי גם שאם אבא ואבא יטחנו לו במוח מבוקר עד ערב בעזרת ספרים שאבא-אבא-בן זה שילוב ממש מוזר ומיוחד ומצריך ספרים מיוחדים אולי הוא דווקא יחשוב שמשהו לא בסדר אם כל-כך טורחים להגיד לו כל היום את ההפך. הורים יקרים מכל מגדר שהוא, אני פונה ללב שלכם. ספרים לא פותרים בעיות. הם גם לא מחנכים. הורים מחנכים ועוזרים לילד להתמודד עם הבעיות שלו, ואם זה לא הולך, יש פסיכולוגים מקסימים לילדים, מכל המגדרים! תנסו פשוט לדבר עם הזאטוטים שלכם בלי סוף, לענות להם רק על שאלות שהם יבינו את תשובות להן, בהתאם לגיל, ולקרוא להם מיליון ספרים. יהיה בסדר, לא לדאוג כל-כך. שלכם, נ. כבשה סטרייטית הנשואה לחתול סטרייט ומגדלת בגאווה שועלית וחמוס בגיל ההתבגרות.

  9. גיא הגיב:

    אבהיר את כוונתי – אני ראיתי זאת כספרים ‘מותאמים’, לא ספרים ‘מיוחדים’, אדפטציה. וראיתי זאת כפתרון-ביניים, שנועד להתגבר על המחסור שיותם מתאר כאן, עד לשילוב משפחות חד-מיניות בספרי ילדים (משובחים) כדבר שבשגרה. את צודקת בכך שלא צריך להגזים, ולהחליף את כל הספריה בספרים המותאמים, אבל שניים-שלושה כאלה על מדף של כל משפחה גאה לא היו מזיקים. פה ושם מגיעה לכל ילד האפשרות להזדהות עם המשפחה שמוצגת בספר ולזהות את המשפחה שלו בתוכו, וזה גם ספר שאפשר להביא לגננת ולהציע לה להקריא. לא קשור לפתרון בעיות או לחינוך, אלא לתחושה מאד בסיסית, חוויית ילדות בסיסית של זיהוי עצמו וזיהוי משפחתו, חוויה שמגיעה (מדי פעם) לכל ילד, וחשבתי שאפשר יהיה לעשות זאת באמצעות אדפטציה של ספרים טובים מסוימים. אני ממשיך לחשוב שזה עדיף על המצב הקיים שבו החוויה הזו נמנעת מאותם ילדים, ולא בצדק.

  10. יותם שווימר הגיב:

    תודה לכל המגיבים. אני שמח שהרשימה מעוררת דיון, ומקווה כי הוא יימשך. נעה נוגעת בנקודות נכונות מאד, שאני מקווה שעברו גם ברשימה שלי: כאשר הזהות המינית היא העניין ותו לא, היא הפואנטה או הנמשל, כמעט ולא מתאפשר מרחב סיפורי ראוי ומתגבשת יצירה דידקטית להחריד. אך אני גם מתחבר לטענתו של גיא במובן זה שאין הכוונה לספרים שמתכוונים “לטפל בבעיה”, כמו הספרים האחרים שנעה הזכירה: כיצד להתמודד עם גמילה ממוצץ וכו’. הכוונה היא לסיפורים בהם יש שני אבות, למשל, והסיפור הוא סיפור לכל דבר, ללא התייחסות לזהות המינית, פרט לציון הקונקרטי של המין. כלומר, ללא תיווך שלטעמי הוא מיותר. ספרים המציגים משפחות מגוונות (חד-מיניות, הורים גרושים וכן הלאה) מאפשרים את ההזדהות של הילדים שהם חלק ממשפחה כזו וחשיפה לסוגי משפחות נוספות, עבור ילדים שיש להם אבא ואמא. אני חושב שהעניין הוא הזדהות וחשיפה, ולא משנה אם מדובר בילדים מת”א או מכל מקום אחר. אני מסכים עם נעה: צריך לדבר עם הילדים, לא לתת להם ספר שיסביר להם את התופעה. אני הלנתי על כך שהומוסקסואליות עדיין נתפסת כ”תופעה”, כמשהו שמחייב תיווך, שמחייב אלגוריה. הומוסקסואליות היא גמילה ממוצץ, החלפת חיתולים וכן הלאה. מארג סיפורי מוצלח ומעניין שישלב בתוכו דמויות הומוסקסואליות הוא מה שדרוש, לטעמי. ובנוסף, אי אפשר להתעלם מכך שלספר כזה יש השלכות חברתיות – הוא מציב את הייצוג ההומוסקסואלי כשווה לייצוג סטרייטי, וכל עוד המצב איננו כזה, הוא דורש תיקון.

  11. ערן שחר הגיב:

    יותם, אני מאמין שעצם כתיבת רשימתך מקרבת אותנו יותר אל מציאות בה נוכל לראות ייצוג טבעי של דמויות חד מיניות בספרות הילדים והנוער. אני מאמין בכוחו של “הפנקס” ובסוגיות העולות בו להיות “שולחן עבודה” לעוסקים ביצירה הספרותית לילדים (או לפחות הייתי רוצה שזה יהיה מעמדו וכוחו).

    לגבי הדוגמאות שנתת: את הספרים “אין ציפור כזאת קורציפה ” ו”הדרקון המשורר” קשה עד אי אפשר להשיג וזה הופך אותם לכמעט לא רלוונטיים לדיון.
    ספר שעוסק בשונות שניתן לגייס בקלות לקריאה גאה הוא בנצי על שלל צבעיו.
    אגב, ממש לפני כחודשיים הופיע ספר חדש: “המשפחות שלנו” מאת חנה נסימוב שם יש ייצוג לילדה עם שני אבות וגם הוא נכלל תחת הכותרת הנפלאה של נעה: ספרי עזרה ונחמיה. אם אזכר בעוד – ארשום אותם בעתיד
    נעה צודקת לגמרי בנבואתה שהוצאת ספרים שכאלה לאור תהיה התאבדות כלכלית.
    עינה, הלוואי וכל המורים לספרות היו כמוך. אין לי ספק שראוי וצריך ללמד את “סיפור ורוד” בבתי הספר. מדובר באחד הספרים הכי מעניינים שנעשו כאן בשנים האחרונות. הוא חכם, מצחיק, נוקב, מטלטל ומעורר מחשבה, ונוער בגילאי תיכון בהחלט יכול להתמודד איתו.

  12. עינת הגיב:

    לא חייבים לגייס כל דמות לקריאה גאה…מה גם קטכחול וקטצהוב הם גייז?…בנצי הוא פשוט שונה! הצבעוניות שלו לא מעידה על נטיותיו ולא נראה לי שזו כוונת המחבר. זו אכן דוגמה נפלאה לסדרה שנושאה הוא השונות מבלי להיות שייך למדף ספרי “עזרא ונחמיה” (הגדרה מצחיקה ונפלאה).

  13. עינת הגיב:

    עזרה 🙂

  14. אגב, בטלוויזיה זה עניין מקובל כבר מזמן. אצלנו ב”מטר” ראו אור באחרונה 2 ספרי GLEE מגניבים, לנוער חובב טראש מודע לעצמו וציני. כזכור למעריצי הסדרה: קורט הומו מכף רגל ועד בלורית מעוצבת וגם הקוורטרבק השמנמן שמתחפר בארון, עד לפרק האחרון בעונה… ולקורט לו חבר חתיך ושווה בשם בליין. לרייצ’ל יש שני אבות פולניים, וסנטנה המדהימה בעצם מאוהבת כל הזמן בבריטני הסתומה, וסתם משטרללת עם בנים. ומה תגידו על הטלטאבי הסגול (טינקי וינקי?) שהולך לכל מקום עם ארנק תואם? ומה עם בוב ספוג ופטריק ומערכת היחסים הסוערת שלהם? אני יותר בעד פיחות זוחל ופחות בעד נבוט בראש.

  15. ערן שחר הגיב:

    עינת, אני מסכים איתך לגמרי, אבל אני לא ממציא כאן דבר. אני פשוט מדווח מהשטח: נוכחתי מספר פעמים ברכישות של “בנצי” למטרות שכאלה.
    אני לא מסכים לגבי כוונת המחבר. היא לא רלוונטית. סיפור הוא סוג של הזמנה, וכל אחד יכול לצמוח ולהפליג איתו לאן שיחפוץ.

  16. אורנה גרנות הגיב:

    יש בשוק הישראלי ספרים רבים מהוצאות קטנות או בהוצאה עצמית שעוסקים בנושא הנישואים החד מיניים, דוגמא נוספת לכך היא: “לנעמי יש שתי אמהות” שנכתב ואויר ע”י איילת להב ביגר. הספר נמצא באוסף ספריית אגף הנוער.
    אבל אני מודה שאני מחכה לספרים שיזכו, איך לומר, להצלחה סוחפת יותר ויהיו מורכבים ומעניינים יותר כיצירות אמנות עצמאיות ואגב כך יצליחו לעורר דיון כזה או אחר). מנסיוני ספר המצליח לגעת בזכות התבוננות אישית, אנושית ורעננה יוכל אחר כך לדברר אג’נדות כאלה ואחרות.
    דוגמא לספר שעוסק באופן כזה בנושא היותר נפוץ של תפקידי מגדר הוא הבובה של ווילאם.
    William’s Doll
    written by: Charlotte Zolotow
    , illustrated by William Pene Du Bois
    הספר עוסק בילד שרוצה לשחק עם בובה. אביו מציע לו כדורים ורכבות… הוא משחק ברכבות, לא מצטיין במשחקים עם הכדור אבל עדיין עורג לבובה.
    הספר מצליח גם ברמה המילולית וגם ברמה החזותית לשמור על אווירה מאופקת, נעימה ולא מתלהמת וכך נחלץ ממלכודות של פאתוס ודידקטיות.
    למרות שיצא לאור בשנת 1972 הוא עדיין בדפוס, והפך לקלאסיקה בזכות ולא בחסד.
    כאשר אתם מתבוננים באיורים מן הספר שימו לב כמה מעט מפניו של ווליאם נראות בהם. בזכות העובדה שהדמויות נראות מזוויות רחוקות ופחות בתקריבים לא מועמסים על הספר המורכב רגשות נוספים או מיותרים.

    http://www.charlottezolotow.com/willilams_doll.htm
    http://en.wikipedia.org/wiki/William's_Doll
    ליותם ולכל המגיבים תודה- איזה כייף שייש פנקס 🙂

  17. איריס ארגמן הגיב:

    אתייחס בתגובתי רק לספר “זוזי שמש” שהוא ספר נהדר, קופצני (במובן הטוב), קולח בשפתו ועשיר באיוריו. הפרשנות שלך, יותם הפתיעה אותי מאוד. אני קראתי שוב ושוב את הספר כסיפור על כלבה וחתולה, שתי חברות השונות האחת מן השנייה ובכל זאת רוקמות חברות מופלאה. ההסתכלות הבוגרת על הדמויות כדמויות חד- מיניות היא מעניינת ופותחת פתח נוסף לחשיבה, אך אני מעדיפה להישאר במקום “הנאיבי”, הילדי ולראותן כשתי חברות, נטולות כל אג’נדה מינית ותפיסה תרבותית עכשווית. האם לכך התכוונה הסופרת בכתיבתה? אין לדעת ואני לא רוצה לדעת. אני מעדיפה לקרוא את הטקסט כטקסט ספרותי נפלא באיכויותיו האומנותיות.
    אני מסכימה עם דבריה של נעה סמלסון ורוצה לחדד את דבריה- ספר לא נועד לטפל או להקל “במצבי לחץ”, לשם כך יש פסיכולוגים נהדרים, ספר נועד להסב עונג, ליצור קריבה בין הורה לילד וכמובן ללהעשיר את עולמו ושפתו של הילד.

  18. גיא הגיב:

    אבל למה להניח מראש שהסופרת לא התכוונה לכך בכתיבתה? היא לסבית ידועה בציבור שחיה עם בת זוג ואני לא חושב שאפשר (או צריך) לנתק זאת מכתיבתה, גם אם מדובר בספר ילדים (“אני לא רוצה לדעת”? כלומר, זה רע אם היא אכן התכוונה לכך? זה יקלקל לך את החוויה?).

    וזו, לדעתי, אג’נדה חברתית, לא אג’נדה מינית (אין, אגב, שום דבר “עכשווי” בחד-מיניים, תמיד היינו ונהיה תמיד)

  19. יותם שווימר הגיב:

    הי איריס, תודה על תגובתך. בחירתך לקרוא את “זוזי שמש” כך, היא לא רק לגיטימית, אלא מתבקשת. אין ספק שהחברות האפלטונית היא הפרשנות שעומדת במישור הראשון. אני טענתי שהכוח של הספר בכך שהוא מאפשר קריאות מגוונות (גם קוויריות) מבלי לוותר על מה שכינית בדיוק רב “טקסט ספרותי נפלא באיכויותיו האמנותיות”. אינני רואה בכך סתירה, להפך. את דווקא מחזקת את טענתי, וברור שכל קורא (או מקריא) יקרא את הסיפור בצורה אחרת. העובדה שהסיפור מאפשר זיהוי של השתיים כזוג חד-מיני אינה פוסלת אינטרפטציות נוספות.

    גיא – בנוגע להערתך על הפן הביוגרפי של הסופרת: נכון שהדבר מהווה חיזוק לקריאה קווירית, אבל לא הייתי מסתמך על כך באופן מוחלט. כלומר, אין זה אומר שסופרים גאים יכתבו על מערכות יחסים כאלו ולהפך. לטעמי, הטקסט הוא במרכז ויש לבדוק האם הוא מאפשר קריאות מסוג זה.

  20. איריס הגיב:

    לגיא,
    אני לא מעוניינת לדעת לא בגלל נטייה מינית כזו או אחרת, אלא בגלל תפסיתי את הטקסט הספרותי כמשוחחר מעול הביוגרפיה של המחבר, או כפי שקרא לזה רולאן בארת- “מות המחבר”.

  21. ערן שחר הגיב:

    עוד אנחנו מדברים ויצא לאור החודש בהוצאה פרטית ספר חדש: “לדנה שני אבות”. כתב דורון בראונשטיין ואיירה דינה נתיב

  22. יותם שווימר הגיב:

    ומה דעתך עליו, ערן? לאחרונה ראה אור באותו נושא ספר חדש מאת חוה ניסימוב. מעניין להמשיך לחשוב על טיבם של הספרים הללו….

  23. אנה הגיב:

    בהקשר זה ראו את גם הספר (המצוין) גלויות משטח ההפקר של איידן צ’יימברס
    (אם כי לנוער +, לא לילדים).

  24. […] המגיעה לארץ כמעט ואינה עוסקת בנושאים חברתיים. בדומה להתייחסות המינורית לספרות הומוסקסואלית לילדים, התמות החברתיות מוצגות […]

  25. נוגה הגיב:

    היה היו שתי אווזות
    רצו ללכת זו בצד זו-
    שילבו כנף, מקור הצמידו.
    אבל קיוו שמישהו
    יכתוב על פרס הנובל, שהן קיבלו שבוע שעבר.

  26. תמיר להב-רדלמסר הגיב:

    ספר הילדים הראשון בנושא זה היה “נמרוד גם וגם” שראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1993.
    את הספר כתבתי עם איציק יושע.
    המהדורה אזלה כמעט מיד וההוצאה החליטה שהוא מיצה את הקהל שלו
    ולא הדפיסה מהדורות נוספות.
    כתבה כמו זו לא יכולה להיות שלמה מבלי להזכיר את הספר.
    http://indiebook.co.il/נמרוד-גם-וגם/

  27. ערן שחר הגיב:

    תמיר, כעשרה עותקים מסתובבים נכון להרגע בין סניפי צומת ספרים, באחד מהם אני מעיין עכשיו.
    יצא לאור אגב עוד ספר השבוע בז’אנר: “האבאים של גל ונועה” / כתבה: שוש פנקס, איירה: חוליה פיליפונה-ארז

  28. תמיר להב-רדלמסר הגיב:

    ערן
    אני שמח לשמוע.
    בעם עובד את ולו עותק אחד של הספר מאז שנת 1995.
    מעניין מהיכן צצו להם עשרה עותקים

  29. […] השני – שנגזר מהראשון – קשור לייצוג של זהות חד-מינית. בשונה מספרים רבים אחרים, שייצוג שכזה מועבר בהם למרכז העלילה וסביבו נסוב […]

  30. […] מזמן עניין של מה בכך, אפילו בספרות הילדים – גם אם לא בכל התחומים – ומכיוון שהזמן עושה את שלו, ספר חתרני באמצע המאה […]

כתיבת תגובה