דורון זהרי מאיירת את “הנער הצהוב” מאת חגית גרוסמן

8 תגובות:

1. . הגיב:

   10 בספטמבר 2012 בשעה 20:31

   לי הילד הצהוב נראה קצת עצוב..
   קצת בודד..

2. לימור שנורמכר הגיב:

   10 בספטמבר 2012 בשעה 20:36

   אוהבת את הראש שלך!

3. תמר הגיב:

   11 בספטמבר 2012 בשעה 3:22

   אני אוהבת את הרעיון של התחפושות ושל הכנפיים המרוטות שנשארו מפורים. אבל דווקא לא בגלל שהילד משוויץ, אלא בגלל שהכנפיים האלה נותנות לו תקווה ובבדידות שלו הוא יכול לדמיין שהוא עף איתן למקומות אחרים, בהם כולם מתבוננים בו, הרי הוא צריך עיניים שיתבוננו בו ויתנו לו ממשות.

4. doron_sohari הגיב:

   11 בספטמבר 2012 בשעה 11:26

   אני לא בטוחה שתמיד הצורך בתשומת לב הוא סימן לבדידות או מצוקה, יש אנשים כאלו וילדים כאלו שמתנהגים כך כי זה משהו באישיות שלהם. אולי פרויד לא יסכים איתי.
   נושא הממשות מעניין בעיני, כי אולי הנער הזה הוא פרי דימיונה של איילה והיא הילדה הבודדה שנמצאת לבד בגינה עם אמא שלה וכמהה לחברת ילדים אחרים, שההורים שלהם אומרים להם שצהריים זה לא זמן להיות בחוץ בגינה…

5. רחל סטולרו הגיב:

   13 בספטמבר 2012 בשעה 21:16

   דורון אני נהנית לקרוא את המחשבות שלך. השיר הזה לא מרגיש לי עצוב. גם אם הוא מדבר על בדידות זה לא מתוך מקום מסכן שמחפש רחמים אלא בצורה מאד מינימליסטית, בלי שום השתפכות. פשוט מתאר מצב קיים והתנהגות מסויימת. לבד זה לאו דווקא עצוב.

6. מרינה הגיב:

   22 בספטמבר 2012 בשעה 20:22

   דורון, מרתק לראות איך הראש שלך עובד. מצפה לראות את המשך התהליך!

7. דורון זהרי הגיב:

   25 בספטמבר 2012 בשעה 8:19

   מרינה, התחלתי לעבוד על זה, הקשר בין מה שכתבתי למה שיוצא לי, מקרי ביותר. אבל חשדתי בעצמי שזה מה שיקרה בסופו של דבר

8. פרופיל אמנית – דורון זהרי שמש : הפנקס – כתב עת מקוון לתרבות וספרות לילדים הגיב:

   9 בדצמבר 2013 בשעה 17:30

   […] במסגרת תערוכות קבוצתיות ואישיות, השתתפה באסופת "להישיר מבט", מאיירת לכתב העת לילדים "עיניים", מאיירת […]