דו קרב נגד הזמן / טל חן

3 תגובות:

1. לי עברון הגיב:

   3 בפברואר 2019 בשעה 13:44

   ניתוח מרגש של ספר אהוב עליי כל כך. יפה לשים לב לעניין הקצב, ולראות את הזמן כאויב האמיתי בדו-קרב… עוד דבר בפתיחה הנפלאה הזו, ובספר בכלל (שגרוסמן גם ציין בריאיון אצל אימא שלי, עדנה עברון, בתוכנית “מגירות הלב” בגלצ בשנת 1983) הוא העניין הארס-פואטי: הוא תמיד קרא על ילדים בלשים, בחבורות נועזות וכו’… אבל כאן הוא כתב ספר על ילד דומה יותר לילד שהוא היה באמת, בלי כלב ובלי אקדח וכו’… 🙂

2. עמרי אימבר הגיב:

   4 בפברואר 2019 בשעה 19:07

   קריאה מרתקת. היה שווה להגיע עד הסוף. שאפו.

3. kseal הגיב:

   5 בפברואר 2019 בשעה 8:45

   מאמר מרתק ונפלא. תודה!