הזדהות עמוקה עם עולמם של ילדים – ראיון עם דפנה חיימוביץ’
יולי 8, 2024
דפנה חיימוביץ’ היא סופרת ומשוררת, שפרסמה שבעה ספרי ילדים ורומן, ועשרות משיריה פורסמו בכתב העת “הפנקס”. לאחרונה ראו אור שני ספרים ילדים חדשים שכתבה (הוצאת “מדיה 10″): ”קיפודים רוקדים” מכיל עשרים וארבעה שירים לפעוטות בהם שירים על חיות, על חלומות, על עונות השנה וחוויות של ילדים. ”הכוכבים של גלי ורני” מכיל שישה סיפורים המותאמים לשלב ראשית קריאה או להקראה לילדי גן. כל הסיפורים כתובים בגוף ראשון והדמויות המרכזיות הן אח ואחות המספרים על חוויותיהם, כמו למשל: נשירת שיני החלב הראשונות, חברים-אחים תאומים, ארבעה חברים תחת מטרייה אחת ועוד.
לרגל המאורע שוחחנו עם חיימוביץ’ על החיבור שלה לעולם הילדות ושמענו ממנה על הדברים הקרובים ללבה.
שלום דפנה, ברכות לרגל צאתם לאור של שני ספרי הילדים החדשים שכתבת. כמי שגם מגיעה ממשפחה שהשפה והספרות מרכזיים בה מאוד, ספרי לנו כיצד מצאת את דרכך לכתיבה, ובאופן ספציפי לכתיבה לקהל צעיר?
דרכי לכתיבה החלה בגיל שבע, כאשר קלטתי את הקריאה. האהבה, היכולת והרצון לכתוב היו טמונים בי וחיים בי עד היום בהרמוניה עם אהבת הקריאה. באופן קבוע, כמתנת יום הולדת קיבלתי מבני משפחתי ספר. עדיין יש בידי ספר, “בארצות רחוקות”, שניתן לי בגיל שש מסבא-רבא שלי החלוץ, המורה שלימד בעברית, כממשיכו של בן-יהודה.
שמור עמי יומן חיים החל מכיתה ו’ הכתוב בעושר לשוני. למרות היותי תלמידה בינונית ביסודי ובתיכון, הצטיינתי בלימודי הספרות ובכתיבת חיבורים, חלקם פורסמו בעלוני בית הספר. בטקס הסיום של סמינר לוינסקי, חיברתי וקראתי פיליטון ארוך ומשעשע. לאחר הסמינר התגייסתי לתפקיד מורה-חיילת למבוגרים וחוויותיי פורסמו בעלון ”השרוך האפור”.
לגבי “המשפחה הכותבת” שלנו, אציין שבקריאת יומני החיים שהותירה אמי הגננת, גיליתי יכולת הבעה בכתב מעוררת התפעלות. בתי, גילי, היא משוררת המוכרת בארץ ובעולם וגם מתרגמת שירה. בני, איתי, הצטיין בכתיבת תסריטים בלימודי קולנוע. אישי, מרדכי, כותב שנים רבות במוסף השבועי של “מעריב”. גם בני הדודים שלי הן מצד אמי והן מצד אבי הינם משוררים.
לגבי כתיבה ויחס לקהל צעיר: מאז ומתמיד היו בי נטייה וחיבה לילדים בגיל הרך. זו גם המגמה בה בחרתי בלימודיי במכללת לוינסקי. בשנתיים הראשונות שלי בהוראה הייתי גננת ולאחר מכן מחנכת כתות א’, ב’ (בהמשך, מדריכת מורים באוריינות ומורה להנחלת השפה העברית לעולים). בתום שנתיים כגננת בקיבוץ, חיברתי לכל ילד שיר בחרוזים על המאפיין אותו.
בהיותי כבת שלושים, אם לשני ילדים קטנים, התחלתי לכתוב שירים בהשראתם ומתוך זיכרונות ילדותי ושלחתי ל”ידיעות אחרונות לילדים” בעריכת בינה אופק. בשנת 1981 פורסם שירי הראשון. ואלה היו מילותיה המרגשות השמורות בליבי ובין דפים כתובים: “שירים חמודים מאוד. בחרתי בשירים ‘לכבודי’ ו’תלתל זהב’. הם יודפסו באחד הגיליונות הקרובים”. מאז פרסמה במדורה עשרות משיריי.
בעקבות העידוד נבע בי פרץ של כתיבה שירית לילדים. שלחתי שירים שפורסמו בכל עיתוני הילדים המודפסים: “משמר לילדים”, “דבר לילדים”, “פילון”, “פשוש”, “שיני חלב”. בכל פעם שפורסם שיר הייתי קוראת אותו באוזני ילדיי ותלמידיי הנלהבים. אחרי שפורסמו רבים, פניתי במכתב לבינה אופק והתייעצתי איתה כיצד ניתן להוציאם לאור כספר. בינה תיארה בפניי את הקושי הכרוך בכך והציעה לי לכתוב סיפורים. הצטערתי על כך, כי הערכתי ועדיין אני מעריכה מאוד את ההנאה, העושר הרגשי, הלשוני, המוסיקלי שילדים יכולים להפיק משירה.
למרבה הפלא “נולדו” תריסר סיפורים שניזונו מאירועים שחוו ילדיי ומפרי דמיוני. שלחתי את כתב היד להוצאת “דביר” והעורך, ברוך שראל, בהתייעצות עם אוריאל אופק החליטו על הוצאתו לאור של הספר “לבדי ולא לבדי” בשנת 1984. שמחתי הוכפלה כשמשרד החינוך המליץ עליו והוא הופץ בכל גני הילדים ובתי הספר. במהלך השנים פרסמתי שישה ספרי ילדים נוספים בשירה ובסיפורת. בשנים האחרונות מתפרסמים הטקסטים ב’הפנקס’. אציין בשמחה שעד כה פורסמו במדור ‘יצירה מקורית’ ובפרויקטים השונים שיזמו עורכי כתב העת כשלושים יצירות לילדים, רובם שירה.
על אלו סופרות וסופרים גדלת, והאם הם נותרו משמעותיים עבורך גם בבגרותך?
גדלתי (לפני עשרות שנים) על ספרים שקיבלתי, כאמור, לימי הולדת וחגים מבני משפחתי, וכן בהשאלה מהספרייה הציבורית במושבה רחובות. הספרים היו לי כמפלט בימים קשים ומורכבים בילדות, והדמיון הפורה שהתברכתי בו והתפתח גם בזכות הספרים, גם הוא סייע לי להתגבר על המצוקות.
זכורים לי והיו אהובים עליי: מעשיות האחים גרים, סיפורי אנדרסן, חכמי חלם, סיפוריו של אריך קסטנר, “היידי בת ההרים” של יוהנה ספירי, “פינוקיו” של קרלו קולודי, “מסעי גוליבר” של ג’ונתן סוויפט, “עליסה בארץ הפלאות” של לואיס קרול, “יותם הקסם” של יאנוש קורצ’אק. זכורים לי בחיבה השירים של ביאליק, אנדה עמיר-פינקרפלד, שיריהם וסיפוריהם של פניה ברגשטיין, לוין קיפניס, ועוד. אין ספק שכל אחד מהם הותיר את חותמו בליבי ואני נושאת אותו עמי לאורך שנותיי.
כמי שהתקשתה בלימוד הקריאה, באיזה אופן את סבורה שספרות לילדים עשויה לסייע לאלו המתקשים בקריאה עצמאית?
אכן בכיתה א’ התקשיתי בקריאה וזאת בשל כמה סיבות: הגעתי לבית הספר לפני גיל שש, היותי ילדה חולמנית ושוגה בדמיונות, וגם עקב מורה לא מתאימה. הצלחתי להתגבר על הקושי לאחר ששיננתי וידעתי בעל פה את אחד הדקלומים המחורזים במקראה.
לדעתי, שיר ששרים אותו ומציגים אותו כטקסט לפני הילד המתקשה בקריאה, והוא שר ו”קורא” אותו יכול לסייע לו. יש לי טיפים נוספים לעידוד קריאה שאותם הצעתי למורות שהדרכתי, לדוגמה: קריאה קולית מוטעמת של ההורים לילדיהם, שיתוף הילד בקריאת מילים או משפטים מתוך הטקסט (בהתאם לרמתו). איורים יפים גם הם יכולים למשוך את הילד לקריאה, מפגשים עם סופרים. כמו כן, ביקורים בחנויות ספרים, בספריות ובדוכני שבוע הספר כשמאפשרים ומכבדים את בחירת הספר על ידי הילד ועוד…
חשוב לדעתי, לא לכפות על הילד את הקריאה, כדי לא להמאיסה עליו בילדותו וגם בעתיד, כאשר יהיה בשל לכך.
שירתך לילדים היא בעלת שני פנים מרכזיים: הראשון, כתיבה על אירועים קטנים, אנושיים ויומיומיים, והשני – עיצוב סיטואציות מואנשות על ידי חיות בעלות אפיונים ספציפיים. שתפי אותנו בסיבה לבחירות הסגנוניות הללו.
אכן, שירים רבים נכתבו תוך האנשת חיות. המאפיין אותם מלבד האנשה היא העובדה שבכולם מתוארות חיות קטנות: פרפרים, ציפורים, ארנבים, צבים וכד’. ייתכן שבאופן לא מודע החיות הקטנות, חסרות המגן קרובות לליבי.
לגבי הפן הנוסף – כתיבה על אירועים ומצבים אנושיים ויומיומיים, היא נובעת כנראה מההזדהות העמוקה שלי עם עולמם של ילדים, וכן מכך שעדיין נשתמר וטבוע בתוכי תום ילדותי אשר למזלי, לא אבד למרות גילי המתקדם. בעיקר שני הפנים הללו אהובים עליי.
מבכים רבות את תחום השירה לילדים במו”לות המקומית מפאת חוסר עניין מספק של הציבור בשירה, בניגוד לשנים מוקדמות יותר. כמשוררת לילדים, מהי עמדתך לגבי מצב זה?
זוהי נקודה כאובה. לא ארבה במילים, רק אומר שהמפסידים העיקריים הם הילדים.
גידלתי את ילדיי ותלמידי על שיריהם של המשוררים: ביאליק, פניה ברגשטיין, לאה גולדברג, מרים ילן שטקליס, עדולה, ע.הלל, לאה נאור, נורית זרחי, ועוד. אכן, ההוצאות נמנעות במשך שנים מלהוציא לאור ספרי שירה לילדים מחשש שהציבור לא יתעניין בהם ולא ירכוש אותם. מעת לעת הן משחזרות ספרי שירה קלאסיים מהעבר. התסכול מתייחס לא רק לילדים, אלא גם לכותבים שהיו יכולים להעשיר את עולמם הפנימי של הילדים.
אנא בחרי שיר וסיפור מתוך הספרים החדשים שאת אוהבת במיוחד.
בספר ”קיפודים רוקדים” ישנם ארבעה שירים שנכתבו בהשראת ארבעת נכדיי הצעירים. בחרתי בשיר “אלה באוהל”, המתאר את נכדתי הצעירה ביותר, אלה, שאכן היא ומשפחתה ישנו באוהל והיא התקשתה להירדם.
מבין הסיפורים בחרתי את תחילתו של הסיפור “אצל הדוד בקיבוץ” עם האיור היפה המלווה אותו ,זאת עקב ביקוריי בילדותי בימי החופש אצל הדודים בקיבוץ.
לצד כתיבת שירה את גם כותבת פרוזה לילדים. כיצד את מחליטה אם רעיון שיש לך עדיף שיתגלם כשיר או כסיפור, והאם יש בכל זאת סוגה שאהובה עליך יותר, ומדוע?
אני מודה שסוגת השירה לילדים אהובה עליי וקרובה ביותר לליבי. אחד משבעת ספריי לילדים, “לפרוח עם שיר – על שירים ומשוררים” (מודן 1994) הוא בעצם חוברת עבודה לתלמידים, המיועדת לקרב אותם לשירה ולהבעה יצירתית באמצעות מפגש עם שירים ופעילויות מגוונות המתלוות להם, וכן מפגש עם משוררים המספרים על כתיבתם. בספר שילבתי שירים מפרי עטי ובהם הילדים מתבקשים ”להתערב” ולהוסיף שורות פתיחה, או סיום לשיר וכד’.
המבט הרגשי, הרגעי, הנקודתי, התמציתי המהול במנגינה ובמקצב, מבקש להיות מגולם כשיר, ואילו החוויה העלילתית המפורטת והמתמשכת על דמויותיה השונות, מבקשת להתגלם כסיפור.
ספרייך ראו אור סמוך לאירועי ה-7.10. כיצד הגבת והתמודדת עם סיטואציה זו?
כשפרצה המלחמה הייתי בעיצומו של שלב האיורים בשני ספרי הילדים. ההוצאה הציעה לי את המאייר עוזי בנימין שניחן בכישרון, בסבלנות ובפתיחות, וכך יכולנו לעבוד בשיתוף פעולה מלא. העיסוק האינטנסיבי בתחום האיור סייע מעט והקל עליי בתחילת האירועים המחרידים שניחתו עלינו.
אציין שלעיתים די רחוקות אני “חוטאת” גם בכתיבת שירה למבוגרים. באותם ימים כתבתי שיר למבוגרים בנושא האירוע הטראגי ושמו “עוד ועוד”, הוא פורסם בכתב העת המקוון גלויה, ומשם הופץ בתרגום לאנגלית לקהילות יהודיות מסורתיות בצפון אמריקה.
האם את עובדת על פרויקטים אחרים שברצונך לספר עליהם?
הפרויקטים שניתן להגדירם כמשאלותיי בתחום היצירה הספרותית הם יציאתם לאור מתוך חשכת המחשב של ארבעה כתבי יד לילדים, אשר עברו סבב עריכה והינם ראויים: ספר שירה לילדים ובו שירים על חיות השדה, ספר שירה לילדים ובו שירי טבע, דמיון ואי-גיון, סיפור לפעוטות בו מככבת ארנבת שובבה ועצמאית, וספר סיפורים לכתות ב’, ג’, בו מככבת דמותה של סבתא.
עבור מבוגרים: הייתי מייחלת לכך שייצא לאור כספר תיעודי-אישי כתב יד העוסק בתפקיד ייחודי שמילאתי בצבא ועליו קיבלתי צל”ש.
בהקשר למשאלות לבי בחרתי לצטט מתוך ספר הילדים החדש, “הכוכבים של גלי ורני”, מהסיפור החותם את הספר, ”ערב של כוכבים”.
בשיחה בין האח רני לאחותו גלי, שואל רני: “…אוכל להגשים כל משאלה שלי?… למשל הייתי רוצה להיות מלך, וגם לדעת לעוף…” תשובת אחותו: “אולי תוכל להגשים משאלות אחרות, כי אין סוף לרצונות ולמשאלות… אפילו כשנהייה זקנים, עדיין יהיו לנו משאלות…
ראיון מעניין עם דפנה, משוררת וסופרת פורייה מאד, כול יצירותיה עשירים בדמיון, מפתיעים, ומשמחים את ליבם של ילדים צעירים
דפנה חיימוביץ היא סופרת דפנה סופרת מוכשרת,שילדים רבים ומבוגרים נהנים מהסיפורים,ומהשירים היפים שלה ,הכתבה מענינת,עשירה ומעשירה,ומתארת את הייחודיות שלה ושל הכתיבה שלה,שכל כך נוגעת לעולמם התמים של הילדים
התמימות שנותרת באדם כל חייו היא תכונה ראשונה במעלה בכשרונות האדם, והיא הכרחית לקשר הנפשי עם עולם הילדים, ומתכון מנצח לפריצת דרך אל לבם של הקטנטנים.
דפנה חיימוביץ משוררת וסופרת מוכשרת נהניתי לקרוא את הכתבה המעניינת ולמדתי עליה ועל דרכה בכתיבה. שיריה מגיעים מהלב עם רגש ואהבת הכתיבה ומחכה לספרים ושירים חדשים שלה
תודה על הראיון המעניין. רציתי להוסיף, אפרופו עידוד קריאה באמצעות שירה, שחבל שספרי השירה מופנים תמיד לגיל הרך. גם כך ישנם מעט ספרי שירה ועוד ספרי מקור שיוצאים מדי שנה, וחבל שלא מיועדים לגילאים של יסודי ומעלה. שירה נתפסת תמיד או כמיועדת לגיל הרך או למבוגרים. רק זורקת רעיון לסופרים ולמשוררים 🙂
תודה גדולה לאוניברסיטת חיפה. אכן עלתה פה הארה-הערה נכונה וחשובה מאוד ואנסה להשיב עליה ככותבת: 1-כמה משירי הילדים שלי שפורסמו ב”הפנקס” מיועדים לילדי כתה א-ג (לדוגמה שירי אי-גיון). 2- שלחתי להוצאות ספרים אינספור פעמים שירי ילדים המיועדים לגילאי יסודי, בעיקר תלמידי כיתות א-ג (הגיל אליו הוכשרתי ועמו עבדתי), ולצערי נעניתי ש”אהבנו את השירים היפים, אך לצערנו אין להם פוטנציאל מסחרי.” אני עדיין מאמינה ומממשיכה לנסות.
ככל שמתמעטת הקריאה מתנוונת התבונה. הראיון עם דפנה חיימוביץ מחזק את חשיבות כתיבת שירה וסיפורת ,בהעשרת השפה ,הדמיון והזדהות עם התובנות. כשרון התיאור ובעיקר העושר של השפה מאפיין את כתיבתה. מאחלת עוד ימים ושנים של כתיבה ויצירה פוריה.
רוצה לומר תודה גדולה וכנה ליותם שווימר על ההזדמנות לענות על שאלותיו המסקרנות בתחום הקרוב מאוד לליבי. תודות לכל מי שקרא, שהגיב, שסימן ”לייק”.
נפעמתי לקרוא את הראיון.
למרות החברות ארוכת השנים שלנו נתגלו לי דברים חדשים ומרתקים עליך ועל פועלך . מחכה לקרוא את היצירה הבאה שתתפרסם.
ראיון מעניין ומעמיק, המאפשר היכרות עם דפנה חיימוביץ ועם יצירתה. שמחתי לקרוא את השירים והסיפורים המבטאים בשפה עשירה וייחודית את נקודת המבט התמימה, הבראשיתית של הילד הנפתח אל העולם.