“היה לי מזל. היתה לי לאה גולדברג” – סופרות מספרות על המשוררת האהובה
אוגוסט 5, 2023
לאה גולדברג נחשבת בעיני רבות ורבים למקור השראה, הן ביצירתה למבוגרים הן לילדים. לכבוד פרסום שני הכרכים של כל שירי הילדים שכתבה, הכוללים למעלה מ-400 שירים שחלקם מודפסים בספר לראשונה, ביקשנו מחמש סופרות מרכזיות לספר לנו מי היא לאה גולדברג עבורן – איזו מין השראה העניקה להן ואיך הן תופסות את שירתה לילדים.

שני הכרכים שראו אור בהוצאת ספרית פועלים
שלומית כהן-אסיף:
עדיין עדיין, כשאני אוחזת בשטר 100 השקלים ומתבוננת בתמונתה של לאה גולדברג ובאיילות ההרריות, אני תוהה: “מה עושות האיילות בלילות?”
האישה הזאת מן השטר, היא המסד שהביא לקוראים את השיר הטוב, האמיתי. המוסיקלי, הלחין. השיר שלה סימן לי את הדרך וניתב אותי. מגולדברג למדתי ששירה פתוחה לכל נושא, ושמותר לכתוב על הכול. והרי הכאב, הצער, הבדידות והמוות מבקשים שינסחו אותם במילים. שיריה הדריכו אותי ללכת על חבל דק ולא למעוד.
את סוד האיזון למדתי ממנה. איזו מנטורית! ועוד דבר מהותי למדתי מגולדברג: מהו תפקידו של השיר? אין לו תפקיד! עצם קיומו הוא תפקידו!
כן, היה לי מזל. הייתה לי לאה גולדברג.

איור: מיכל אפרת
שהם סמיט:
שירת הילדים של לאה גולדברג היא בשבילי – מילדות עד בגרות – לפני הכול – שירה! זה נשמע מובן מאליו, אבל לרבים משירי הילדים הנכתבים כיום אין את האיכות ההופכת אותם לשירה, וכותביהם אינם משוררים אלא חרזנים.
מהי שירה? “חתיכה של שמיים מצאתי ברחוב!” – דבר מה פשוט אך פלאי, השתקפות של שמיים בשלולית, עליונים בתחתונים. כל אחד חולף על פני מראות כאלה, לפעמים גם מתפעל מהם, אך רק המשוררת תדע לצרף את המילים באופן שמוסרו אל הקורא – צעיר כמבוגר – בחריפות, ובדרך כלל גם אומר דרכו דבר רחב יותר.
שיר הוא מבע פילוסופי, אסתטי ומוזיקלי, וקריאתו צריכה להיות תענוג חושני. כמו שגולדברג עצמה כתבה באחת משיחותיה הספרותיות לילדים: “אם אתם ‘מדברים’ את השיר ונדמה לכם שאתם שרים אותו, סימן טוב הוא למשורר!”
איריס ארגמן:
לאה גולדברג היא המשוררת שלא חששה להמציא עולם שכולו בדיה וכזב, כדוגמת: “מר גוזמאי הבדאי, סיפורים לו עד בלי די/ אגדות, מעשיות/ הצומחות כפטריות.”, ניסים ונפלאות, קשקושים בדמותו של מר קשקש – “הוא המציא לו מין קשקוש שמתחיל בארץ הודו/ ונגמר בארץ כוש”. לצד שירים פנטסטיים ופרועים אלו, גולדברג יצרה עולם חלומי, עטוף ברוך, אהבה ועדינות.
אני אוהבת לקרוא את שירי החלום הנטועים בשעת לילה: אדון חלום שגר בקומה השישית גר, לבנה במרום: “לבנה במרום מתגלגלת, עגולה וקלה כבלון.” או השיר היפהפה “לילה, לילה מסתכלת הלבנה בפרחים אשר הנצו בגינה/ בציצי היקינתון/ בגננו הקטון…” שירי ערש אלו עוטפים במילותיהם הרכות את הלילות הנוגים, יש בהם עצב נוגה לצד רכות של כרית פלומה.
העדינות והיופי מגיעים לשיאם בשיר שאני אוהבת מכולם: “ערב מול הגלעד”. המילים האלו: “האילנות כל כך כבדים/ כופף הפרי את הבדים, זו השעה המרגיעה, בה נרדמים הילדים…” בשיר ערש זה מצליחה גולדברג לספר סיפור שלם: סיפורם של ילדי הקיבוצים שנמו את שנת הלילה בבית הילדים, ללא ההורים ממש כמו הטלה שמחפש את אמו. בשיר זה יש דוק של עצבות לצד טבע מגונן והנביא הגלעדי, הרי הוא אליהו הנביא, “יורד דומם לחזות בשנת הילדים”.
ולבסוף, שירתה של גולדברג היא צלולה יפה, מתנגנת ומחורזת, ויותר מכול – שירתה נקראת כאילו נכתבה בימינו, היא על-זמנית. שירתה היא עבורי השראה לכתיבה המשלבת משחק דמיוני, שובבות ורכות, שירה שבה חיים בכפיפה אחת כיסופים וגעגוע לצד ימים רגילים. שירתה ליוותה את ילדותי ואת ילדותם של ילדיי.

‘דבר לילדים’, כרך ד, חוברת 16, י”ח בשבט תרצ”ח, 20.1.1938 (בשער החוברת נדפס בטעות: 1933), עמ’ 1. איור: נחום גוטמן, באדיבות מוזיאון נחום גוטמן לאמנות ומשפחת האמן
הדס ליבוביץ’:
רק כשהתבקשתי לכתוב כמה מילים בעניין השפעתה של המשוררת הנפלאה הזו על חיי, הבנתי שיצירתה של לאה גולדברג מוזכרת בעלילות שניים מתוך שמונה ספרים שכתבתי אני. ובכן, הסתבר לי שהשפעתה מכרעת, אולי יותר משידעתי, כזו שזורמת לי בוורידים ונכנסת בטבעיות בין המילים.
היא חלק ממני, ומתוך כך – חלק מהגיבורה שלי, ליבי, שאוהבת את “כובע קסמים”; והשיר “פזמון ליקינתון” מתנגן בפיה של אוסי, גיבורת “דלת מול דלת”, כשהיא מרדימה את בנה. המילים של לאה גולדברג היו חלק מפסקול חייה של אימי, ושלי, ושל ילדיי, לכתיבה שלה אין תאריך תוקף, היא נמסרת, בקריאה משותפת של הורה עם ילד.ה בחיקו, ונראה שרק מתייפה עם השנים.
ועוד מילה אישית: קראתי שבאחד ממכתביה (אולי לטוביה ריבנר, אני לא בטוחה) כתבה גולדברג שהיא “מסתובבת קטופת דעת ברחובות”. בעיניי אין הגדרה יפה מזו להפרעת קשב, ועל כך אני, קטופת הדעת, אוהבת אותה אפילו יותר.
גלית ראב”ד:
יש מילים שנחרתות בזיכרון לתמיד. האודיסאה של פלוטו מלווה אותי משחר הילדות, וכמוהו גם אני שואלת לא פעם, בלב נדהם ועצוב: מדוע אני לא אוכל לעוף?
פלוטו הקיבוצניק משוטט כביכול בחוף-שמנגד לזרות הפלאית ולמהות הלא-ילדותית ששירי הילדים של לאה גולדברג ספוגים בהן: דוק של מסתורין ושל גלות פנימית – גלות המשוררים – נסוך על רבים משיריה, שבהם סנאי ויקינטון וארנבות משוקולד ומפרשי זהב ומשי דק מאוד מבליחים כמו הבטחה, והם שהילכו עלי קסם עוד כילדה.
אבל בעצם, שני החופים ניצבים על אותה גדה פואטית, כלומר במקום שבו השפה לבדה היא שמייצרת את הפלא. צירופי המלים, החריזה, מרווחי הנשימה והחיבור שלהם לכדי שיר, הם שיוצרים את תנועת הנפש המתגעגעת ליופי. וזה מה שלמדתי (בלי דעת) מלאה גולדברג.

מתוך “איה פלוטו” (ציורים: ארי רון), הוצאת “ספרית פועלים”
“כל שירי הילדים” – שני כרכים מאת לאה גולדברג. עריכה: גדעון טיקוצקי, עיצוב: מיכל מגן. הוצאת ספרית פועלים, 2023
כמה נעים לקרוא את דבריכן. תודה, יותם, על יוזמה מבורכת. וכמובן תודה לגדעון טיקוצקי על המפעל הגדול הזה של שימור וחידוש. יחד עם מיכל מגן הענקת לאוהבי לאה גולדברג ולאוהבי ספרות הילדים בארץ מתנה – כל שירי לאה גולדברג לילדים! איזה אוצר!