היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה / יותם שווימר
רשימת ביקורת על ספרו של סקוט בלאגדן, "חיים יקרים, אתם דפוקים!"
דצמבר 4, 2015
הוא בונה לעצמו מערך לשוני משלו, המושתת על יכולות ההבעה המעולות שלו – שבית הספר, כמובן, לא מכיר בהן. אך בינו לבין עצמו, בנפשו, הוא משורר; משורר כעוס וזועם, אימפולסיבי ומלא תשוקה, טרגי וקומי כאחד. כזה שמפרק לגורמים את השפה ובונה מחדש סטרוקטורות לשוניות נהדרות.
אז הנזירה מרי היא התפסנית שלו 🙂
רשימה מרתקת, יותם.
והאם הולדן עצמו הוא עדיין הולדן? לפני כעשר שנים הייתי מורה בתיכון ועמדתי נלהבת נורא מול תלמידיי עם ‘התפסן’. הוא לא דיבר אליהם. אולי כי הם כבר לא גדלו על all that David Copperfield crap, ואולי זה התרגום הלא-מעודכן…
אגב, הכותרת של הרשומה נהדרת. וגם שם הספר.
וואו! איזו ביקורת נהדרת! ולא בגלל שהיא מפרגנת לאחד הספרים שהכי אהובים עלי :), אלא בגלל הקריאה המעמיקה והניתוח המרהיב. שאפו יותם. היה שווה להוציא את הספר רק בשבילך!
התרגום היה אתגר לא קטן (למעשה לא קניתי את הזכויות עד שלא מצאתי מתרגם – ופסלתי דוגמאות רבות עד שהגעתי לעפרה שמצאה את הקול הנכון לקריקט). איזה כיף שעוד מישהו מחבב את קריקט כמוני!