הילד שגנב למאיר שלו את הספרים / רון סגל
אפריל 16, 2023
זהו לי סיפור ראשון לילדים, לאחר שני רומנים, והוא מבוסס על רעיון של בני (5), חובב מושבע של ספרי הילדים של מאיר שלו. לאחר סיום הכתיבה פניתי לשלו בתקווה כי ייתן ברכתו לפרסום הסיפור, אך הוא לא השיב. כעת מסתבר לי כי היה בימיו האחרונים. הסיפור מוקדש לשלושת ילדי ולסופר ששימח אותם כל כך.
***
ארד נולד בספרייה בין הרים של ספרים
הרופא שהיה שם במקרה בסביבה
(היה זה רופא שיניים אך בעל תושייה)
עזר לארד לצאת אל אוויר העולם
הביט בעולל והכריז בחיוך לבן-מושלם:
“ברוך הבא ילד!
מעכשיו מותר לך לשאול איזה ספר שתרצה – בחינם!”
וכך ארד גדל בין מילים, אגדות וסיפורים,
ומאוד אהב ספרים
בקושי בן חצי שנה וכבר קרא חצי ספרייה
התרגל שמותר לו לקחת ספר בלי לבקש רשות
מהספריה, מחברים ואפילו מהחנות…
וכיוון שהרגיש שהספרים בין כה וכה שלו
עשה בהם ככל העולה על רוחו
למשל: קישט בעפרונות צבעוניים כריכה משעממת
לסֵפֶר עם מעט תמונות הוסיף מדבקות שקיבל ליומולדת
שיפץ את הסוף של ספר חלש
וגם ובעיקר: נתן לכל ספר שם חדש!
ל”גוליבר” קרא “חכם על גמדים”
ל”האריה שאהב תות” קרא “תות בטעות”
ל”המפוזר מכפר אז”ר” קרא “הבלגניסט”
ול”מעשה בחמישה בלונים” קרא “בום טראח!”
פשוט כך
כשהיה קצת יותר גדול אבל עדיין בעגלה
הלך עם אביו לחנות ספרים יד שנייה
פתאום ראה ספר כחול כמו שהוא אוהב
וסילק אותו מהמדף בלי שאבא שם לב
ורק כשאביו כבר יצא מהחנות, צעקה המוכרת האדמונית:
“הי, מה אתה חושב שזה פה, ספרייה ציבורית?!”
ואבא התנצל ולחייו נהיו אדומות
ומלמל לעצמו: “איזה בושות…”
אגב, הספר שלקח נקרא “אבא עושה בושות”
סיפור מצחיק על אבא שעושה בושות לבנו אפרים
שארד אהב במיוחד שאבא מקריא לו לשנת הצהריים
כי הרי צריך להודות
שגם אבא של ארד לפעמים עשה לו בושות
ובכל פעם ארד שאל את אבא מי כתב את הספר ומי אייר
ואבא היה אז חוזר ואומר:
“הציורים של יוסי אבולעפיה והסיפור של מאיר שלו
הוא כתב גם את ‘קרמר החתול ישן כל הזמן’, שאתה מאוד אוהב
וגם את ׳הטרקטור בארגז החול’ (שארד קרא לו ׳”הטרקטור של הדוד אהרון”)
ואת הספר ‘ככה זה כשאוהבים’
ו’רומן רוסי’ ו’שתיים דובים’
אבל אלה כבר ספרים למבוגרים”
ספרים למבוגרים? התפלא ארד
הרי כל הספרים כולם הם שלו
ומי אמר שלמבוגרים מותר לקחת ספר בלי רשותו?
אבא צחק.
“ארד, הם לא יעניינו אותך, אין בהם תמונות”
בלי תמונות? ארד התפלא פלאים
הלא אומרים שתמונה שווה אלף מילים
לא פלא שהספרים של המבוגרים כאלה ארוכים…
באותו הלילה, אחרי פעמיים וחצי
של “קרמר החתול ישן כל הזמן”, אבא סוף-סוף נרדם
אבל ארד נשאר ער ולבו הלם
אני צריך למצוא את מאיר שלו הזה, חשב לעצמו
ולקחת את כל הספרים מהבית שלו
בלי לחשוב פעמיים הוא נתן לאבא נשיקת לילה טוב
קם מהמיטה ויצא החוצה אל הרחוב
“איפה גר סופר גם של ילדים וגם של מבוגרים?” שאל בקול רם
זה לא היה מסובך מדי
הלא ישראל שלנו קטנה למדי
ואת מאיר שלו מכירים פה כולם
ואחרי סיבוב קצר בין נהלל לקיבוץ גינוסר,
בואך קריית משה בירושלים הבירה
הגיע ארד סוף-סוף למקום שנקרא אלוני אבא
שם כזה… ארד לא התאפק וצחק
כל הדרך עד לבית עם גינת הירק
שם ראה טרקטור אדום וגדול מנמנם בחניון
ואמר לעצמו: “זה הטרקטור של הדוד אהרון
אני בטח במקום הנכון!”
דלת הכניסה לא היתה נעולה במנעולים
נו, איזה סופר חושב שיגנבו לו את הספרים?
ארד נכנס פנימה על קצות אצבעות, כמו שראה בסרטים
הדליק פנס (שקיבל פעם במתנה)
ולנגד עיניו נגלתה ספרייה כבירה
“הנה הם”, לחש, “כל הספרים כולם!
השאלה היא רק, איך אני לוקח אותם?”
הוא עשה סיבוב קצר בבית ולבסוף החליט
להסיר את הציפית מאיזו כרית
מילא בה את הספרים וסמך על שכמו
ולפתע שמע קול לוחש למולו:
“ארד, מה אתה עושה? לא ולא!”
“ששש… אבא, אתה תעיר את מאיר…”
“ארד, תחזיר את הספרים תיכף ומיד!”
אבא לא ויתר והתקרב אל ארד
ובדרך מעד על שטיח מבד
לא, לא מבד – שטיח פרוותי
שקפץ באוויר ויילל בקול חייתי
“אבא, דרכת על קרמר החתול!” נזף בו ארד
אבא הביט מטה במבט מפוחד
“אוי, אני ממש מצטער מר קרמר הנכבד”,
אמר אבא ולחייו נעשו אדומות
אבא שוב עושה בושות…
ואז לפתע האור נדלק
ובסלון הופיע איש ענק
בפיג׳מה, משקפיים וקצת ישנוני
הביט באורחים במבט חשדני
“את מי יש לי הכבוד לארח בביתי?” שאל האיש בקולו הערב
“או, מר מאיר, כלומר, מר שלו!”
אבא מיהר ללחוץ לסופר את היד
“אני אבא של וזהו בני, ארד
סלח לנו שאנחנו מעירים וסליחה על החתול
תרשה לי לעשות סדר בכל הבלבול
אנחנו פשוט אוהבים מאוד את הספרים
של הקטנים וגם של הגדולים
וארד ואני חשבנו ורק אם זו לא טרחה
אולי תוכל להקריא לנו סיפור לפני השינה?”
“איזו שאלה”, אמר הסופר בקול אצילי
“הרי כמעט ולא יוצא לי לפגוש את הקוראים שלי
מה תרצה לקרוא ארד,
סיפור על הטרקטור ועל הדוד אהרון?
או על קרמר החתול שלא מפסיק לישון?”
“אלה ספרים לילדים”, אמר ארד, “ואני כבר גדול”
“אם ככה”, אמר הסופר והתיישב על הספה
“אקריא לך סיפור על משפחה יפה
לספר קוראים ׳הדבר היה ככה׳״, אמר מאיר
וארד חשב שזהו שם אדיר
אבא וארד התיישבו על הספה משני צידיו של מאיר
ארד עם האגודל בפה ואבא עם פנס מאיר
קרמר החתול התיישב על הברכיים של אבא ונרדם מיד
ואחריו נרדמו אבא, מאיר שלו וגם ארד
וזהו סוף הסיפור, אבל רק הסוף הראשון
כי ארד לא יכל להמשיך עוד לישון
ובאמצע הלילה קם ולקח את כל הספרים
של מאיר שלו וגם של אחרים
אחד-אחד העמיס אותם על הטרקטור של הדוד אהרון
ויחד עם קרמר החתול נסע לדרכו עם בוקר יום ראשון
ואבא ומאיר שלו – מה קרה כשהתעוררו למחרת?
הביטו סביבם ואין אף אחד:
לא ספרים, לא חתול, גם לא ארד
אבא התנצל שוב על הבושות
אבל מאיר אמר: “עזוב, שטויות,
הבן שלך קורא ימים כלילות
אתה צריך לשמוח, בימינו זה דבר נדיר
זאת ידע כל סופר להוקיר
בדיוק בשביל קוראים כאלה שווה לשבת לכתוב שעות
ועכשיו, אם תסלח לי, זה מה שעלי לעשות”
ואז מר שלו, הסופר הנודע
התיישב אל מכונת הכתיבה
והתחיל לתקתק סיפור מופלא
על תינוק קטן שנולד בספרייה…
איור: מנחם אדלמן-לנדוי
מקסים!