הלך הילד, נשאר היו-טיוב / בת-אל לביא

3 תגובות:

1. יעל הגיב:

   26 במרץ 2014 בשעה 15:43

   אני יצאתי עם תחושה אחרת מהמופע. אני חושבת שהמופע מאוד מודע לעצמו ולא יומרני, בחיבור מעניין בין מדיות ושפות הבעה שונות הוא מגיש ״טעימות״ של קטעי ריקוד איכותיים ומרתקים בפני עצמם לקהל מאוד צעיר. המופע מדבר בשפה קלילה ונגישה מתוך מודעות עצמית והומור, בניגוד למופעים ״כבדים״ יותר שלוקחים את עצמם ברצינות כמו ״דגי זהב״ הלירי ועמוס הרבדים של ענבל פינטו ואבשלום פולק או ״דקל׳ה״ ו״כמויות״ המורכבים והנפלאים של בת שבע. בשורה התחתונה כשמסירים את ה״גימיק״ של הסרטונים – כמו שכתבת, מה שנשאר על הבמה זה שילוב מנצח בין משחק לריקוד שמבוצע באופן קולח, קצבי, מלא הומור ודמיון. אנחנו יצאנו חיוך גדול על הפנים ובתחושה שיש כאן משהו שהוא גם כייף וגם אמנות (לעיתים נדירות מדי זה קורה).
   זאת התרשמותי המלאה:
   http://www.etze.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=6414&catid=128

2. הילה הגיב:

   31 במרץ 2014 בשעה 10:35

   מסכימה עם יעל לגבי חוסר היומרנות של המופע הזה, שיש בו משהו שפונה ברובו יותר לילדים מאשר להורים שראו דבר או שניים (אם כי בהחלט יש הפתעות משמחות). למשל המריונטה על חוטים לצופה המבוגר זו סוג של קלישאה אבל לא כך לצופה הצעיר. ובכלל האפשריות היצירתיות שהמופע פותח הן אולי פרי של התקדמות טכנולוגית אבל היא מביאנה אתה דווקא רוח יצירתית של פעם, בסגנון עשה זאת בעצמך. והנה הסקירה שלי על המופע הזה 🙂

   http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=6&Area=1&ArticleID=21667

3. מאיה הגיב:

   31 במרץ 2014 בשעה 16:58

   הכותבת הצליחה להעביר במילים בדיוק מה שהרגשנו שראינו את ההופעה. הילדים שלי מאוד התאכזבו למרות שהם רגילים ללכת למופעים מסוג זה. הרגשתי כי המופע לא סחף אחריו את הקהל כמו שהייתי מצפה שיעשה. אני חושבת שיש כאן מעט זלזול באינטליגנציה של הילדים, דוגמא טובה נתנה הכותבת על המריונטה שקמה לתחייה מהסירטון.
   אני חושבת שהדרך שהכותבת הצליחה להעביר את תחושותיי ראויה להערכה, כי לכתוב ביקורת כזו נוקבת ומדויקת ועם זאת גם נעימה לקרא זה לא דבר של מה בכך..