המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין
על "מרים, ספרי לי את", "החושך" ו"המנגינה"
אפריל 19, 2016
החושך של למוני סניקט הוא אבי הפחדים כולם. תת המודע האנושי אליו אנו דוחקים פעמים רבות את החריקות, הקור והלחות של הנפש, השדים והחרדות. כל אותם פחדים שאורבים לנו ומציקים כל עוד אנו מנסים להתעלם מהם.
שמחתי לקרוא על ספרה של אורנה פילץ, שהוא בוודאי תוספת חשובה לכמה וכמה מדפי ספרים. שמחה לשמוע שמרים זכתה בספר ילדים משלה.
מבקשת להזכיר (כי כיום הזיכרון הספרותי קצר מאי פעם) כי סיפור הצלת משה בידי אחותו כבר סופר מנקודת מבטה בספרי “שש גיבורות גדולות” (כנרת 2008 איורים: ישי מישורי, עריכה: יעל גובר). הסיפור מסתיים במילותיו של אהרון: “אחי משה הוציא אותנו ממצרים, אך כל זה לא היה קורה אלמלא אחותי.”
“החושך” הוא ספר מזעזע ומפחיד. לא מבינה למה ב”כתר” החליטו שהוא ראוי לילדים
עטרה (מזמן לא התווכחנו…) החושך הוא ספר נפלא. בקרוב אכתוב בדיוק כמה ולמה.
מרית, הלא ידעתי שאני מרימה לך להנחתה… 🙂
זוכרת כמובן. בכל אופן מה שניסיתי לעשות בספר שלי הוא שמרים, אמא שלה, המיילדות ובת פרעה לא יהיו בתפקיד המבשרות/מאפשרות של משה אלא שהן יהיו הסיפור עצמו. לרמוז על האפשרות שאולי הן לא אלא שמאפשרות את הגאולה/התורה/ היציאה אלא הן הדבר עצמו. אולי כדאי לנו ללמוד את התורה שלהן. זה לפחות הניסיון.