המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין
על הספרים "סיפורו של שחף", "הסיפור האמיתי והמופלא על איך תינוקות באים לעולם", "החברות מגבעת הסלמנדרות"
דצמבר 4, 2019
הסיפור מציב סימני שאלה סביב הדפוס הסיפורי המוכר. מה אם ה”אני” הזה אינו מיוצג בדמותי המקורית? מה אם יש פער או זרות בין ה”אני” הפנימי שלי לאופן שבו הוא מתגלם בגוף או בסביבה אליהם נולד?
סקירה מרתקת! “סיפורו של שחף” נפלא בעיני, חכם ומלא הומור. ההסתייגות היחידה (ואולי הקטנונית) שלי היא שהספר טוען שלכל אחד מהות אחת, בלתי משתנה (גם אם היא נמצאת בסתירה עם הקליפה החיצונית). מכאן שיש רק חלוקות בינאריות: מהות – קליפה, ומהות אחת מול מהות אחרת. אין דרך למהול מהות בקליפה, או מהות אחת באחרת.
התהליך של מטאמורפוזה כעונש חינוכי והפיך קיים, נדמה לי, רק בשנים האחרונות. אצל אובידיוס התהליך לרוב חד כיווני, והוא תוצאה של עונש, קללה או טראומה. בחשיבה המערבית האדם – והגבר – הם פסגת היצירה; במקרה הטוב, בעלי חיים וצמחים נתפסים כדרגות נחותות יותר בסולם ההתפתחות. אני רוצה להזכיר לטובה את הסרט “אחי הדוב” ואת “המכשפות” של רואלד דאל – בשתי העלילות ילד או נער נהפכים לחיה, והסוף הטוב מתבטא בכך שהם נשארים כאלה.