3 כללי

המסע אל עבר השינוי / רויטל קריצ'בסקי

על דחייה חברתית בספרות ילדים וב"הסיפור שאינו נגמר"

יולי 27, 2020  

נראה כאילו ישנה הנחה סמויה בקרב כותבי ספרות הילדים כי ספרות הפעוטות כבר לימדה את כל שיש ללמד בתחום החיברות, ומכאן והלאה היחיד הגיע לשלמות ולא נותר אלא לעצב את החברה בכדי שתקבל אותו כפי שהוא ולא תפגע בשום צורה באינדיבידואליות שלו ובאישיותו הייחודית.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. kseal הגיב:

    מאמר מעורר מחשבה – ובעצם הרבה מחשבות, סותרות זו את זו…
    הרעיון שהיחיד יכול להשתנות – ולהתפתח – הוא רעיון נכון מאוד בעיניי. מצד שני, מי אמר שאי אפשר לשנות את החברה…? רוזה פארקס יכולה להעיד על כך. חוץ מזה, לא כל בריונות נועדה ליישר את היחיד החריג – יש גם בריונות שנובעת פשוט מרוע. ילדים נאחזים לפעמים בתפיסות צרות מוחין, ומרגישים מאוימים על ידי מי שמשמיע דעות אחרות.
    גם הרעיון שהחברה צודקת פשוט משום היותה הרוב מזכיר לי את התפיסה העכשווית שמצמצמת את הדמוקרטיה אך ורק ל”הרוב קובע”.
    ועוד דבר – לא לחינם המילה “משאלה” מופיעה כה רבות ב”סיפור שאינו נגמר”. משאלות לב הן האוצר הסמוי שלנו. יכול להיות שהן לעולם לא יתממשו, אבל להתכחש אליהן כדי להתקבל הוא בעיניי סוג של הכחדה עצמית. כן, הקליפה החיצונית נשמרת, אולי אפילו משגשגת לתקופת מה, אבל האוצר הגדול ביותר אובד.

  2. רויטל קריצבסקי הגיב:

    תודה kseal .
    אני כמובן מסכימה שאפשר ורצוי לשאוף לשינוי ולתיקון של החברה. אני גם לא חושבת שהחברה צודקת פשוט משום היותה הרוב, וסליחה על הציטוט העצמי אבל לכן כתבתי במפורש: “האם החברה הסובבת אינה זקוקה לתיקון? ודאי שהיא זקוקה. התנהגות בריונית כפי שמתוארת בספר אינה יכולה לקבל כל הצדקה.”
    מצד שני, החברה גם לא בהכרח טועה בגלל היותה הרוב.
    אני מנסה להסתכל על ספרות הנוער מנקודת מבטו של הילד הדחוי, בפרט אם הוא ילד קורא שלומד על העולם מספרים. חלק גדול מספרות הנוער יספר לו שהוא ייחודי ואסור לו להשתנות, שהחברה אינה מבינה אותו וגורמת לו עוול, ויתכן שזה נכון במקרים מסויימים, ואז אותו ילד ימצא את עצמו בספר והספר יעניק לו נחמה וחיזוק.
    ומצד שני, ישנם מקרים בהם הילד סובל מחוסר הבנה של סיטואציות חברתיות, או שאספקטים מסויימים של ההתנהגות שלו מעוררים דחיה או לעג (מבלי להצדיק את הדחיה או הלעג!), שישנם דברים – שהם לאו דווקא האוצר הפנימי והסמוי – שהוא יכול לשנות בעצמו בכדי להתקבל בחברה ולחיות חיים עשירים וטובים יותר. ואם ילד כזה יקרא רק ספרים שמספרים לו שאסור לו בשום פנים ואופן להשתנות ושהחברה חייבת לקבל אותו כמו שהוא – הוא עלול להתבצר בתוך העמדה הזו ולא להיות מוכן לשינוי.
    המציאות מורכבת, דחיה חברתית מגיעה על רקעים שונים, ילדים שונים זה מזה סובלים ממנה בתקופות שונות, אני לא מנסה לטעון שיש פתרון אחד ויחיד לכולם (או בכלל – שתמיד יש פתרון…)
    ספרים שמעודדים כל פרט ופרט בחברה להיות רגיש ואמפתי יותר כדי ליצור חברה טובה מכילה יותר הם ראויים ורצויים. אבל לא פעם, לילד דחוי, יכול לסייע תהליך של שינוי בו עצמו. לא תמיד, לא כל שינוי, לא בכל מחיר. זו עוד אופציה במגוון הסיטואציות והמציאויות שפחות נוכחת בספרות הילדים והנוער בת זמננו, וכן קיימת במידה מסויימת בסיפור שאינו נגמר.

  3. kseal הגיב:

    אני מסכים לגמרי, ואדם שעובר שינוי הוא בעיניי אחד הנושאים המופלאים שיש. בכל זאת, יש עדיין ספרות ילדים ונוער שעוסקת בחבורות – זה נושא שכנראה תמיד יהיה אהוד (גם עליי, בילדותי ועכשיו :))

כתיבת תגובה