4 רשימות ומאמרים

הנגיף הזה הוא לא אני / עינת ברעם אשל

מחשבות על פואטיקה בימי פנדמיה

מרץ 30, 2021  

את שטף הסיפורים וספרי הילדים בנושא הקורונה יש לייחס לניסיון להכניס סדר במציאות משברית המתנהלת בתנאי קושי, חוסר ביטחון ואי-וודאות, כדי להוסיף ולמלא את פונקציות ההובלה, ההכוונה והחסות הרגשית המיוחסות לאוכלוסייה הבוגרת ביחס לחברת הילדים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. דנה אלעזר-הלוי הגיב:

    רק הערה אחת, בתגובה להשערה שהספרים לא ראו אור בהוצאות ספרים מרכזיות “לאור הקשיים הטכניים שפקדו את עולם הספרות בשנת 2020 ומעבר לה” ולאור צמצום הפעילויות בהוצאות ובחנויות – אני חושבת שחסרה כאן התייחסות לעובדה שגם בתקופה של שגשוג, רוב עורכות ספרי הילדים בהוצאות המרכזיות לא היו בוחרות להוציא לאור ספרים כאלה, משיקולי איכות או מתוך תפיסה שאין מקום לספרי “אינסטנט” שהרלוונטיות שלהם קצרת מועד.

  2. דפנה חיימוביץ' הגיב:

    דנה אלעזר הלוי קראה את מחשבותיי. מילה במילה מה שחשבתי והתכוונתי לכתוב.

  3. עינת ברעם אשל הגיב:

    תודה על ההערה, דנה ודפנה. אני מקווה שלא כך משתמע מדבריי. מה שאי אפשר לפקפק בו הוא ששיתוקה הזמני של המו”לות הישראלית לא מנע את שגשוגם של הספרים והסיפורים ה”אלטרנטיביים” הללו וככל הנראה אף איפשר זאת.

  4. דפנה חיימוביץ' הגיב:

    אני מסכימה שכשהיצירה הספרותית היא דידקטית וטיפולית, על הכותב לשלוט היטב במלאכת הסיפר. ו’מלאכת הסיפר’ עפ”י הבנתי מתבטאת בכך, שה”מסר” חבוי בעדינות באלמנטים האסתטיים-אמנותיים של הסיפור.

כתיבת תגובה