6 ספרות

הספרות הסמויה מעין / מיקה ריבק

בלעדי - קטע מתוך הספר "הסודות של סיתי" מאת נעמי שיאהב ניי בתרגומה של נאוה סמל ורשימה על ייחודו של הספר והקשיים בהוצאתו לאור

דצמבר 22, 2010  

כבר כמה שנים שהיוזמה החברתית ביקורים1 והסופרת והמתרגמת נאוה סמל, מנסים למצוא לספר “הסודות של סיתי” בית שיוציא אותו לאור. “הסודות של סיתי” הוא ספר תמונות קלאסי לגיל הרך: יש בו הרבה איורים ומעט עלילה. הוא מספר סיפור עדין ופשוט על ילדה שמבלה חופשה נעימה אצל סבתא בכפר: משחקת בגולות עם בני הדודים, מסתכלת בתמונות ילדות ישנות, נהנית מחיי הכפר  ונעצבת לעזוב בסוף הקיץ. אלא שהכפר הוא בגדה המערבית והסבתא (סיתי, בערבית) עוטה חיג’אב.
יותר מהכל, “הסודות של סיתי” מזכיר לי את “אלה קארי הילדה מלפלנד”, שהיה הספר האהוב עלי כשהייתי ילדה. “‘אלה קארי” היה חלק מסדרת ספרי ילדים מלווי צילומים בשם “ילדי העולם” שיצאו לאור בתרגום לאה גולדברג בשנות השישים וחשפו את הקורא הישראלי הצעיר לחייהם של ילדים ממקומות שונים בעולם. כילדה, ההצצה לחיי היומיום של אלה קארי בהירת השיער ומלוכסנת העיניים קסמה לי יותר מכל סיפור אגדה. העלילה המינורית לא הפריעה לי כהוא זה: היא הייתה בת גילי, היא הייתה אמיתית, והרשו לה לגדל איל. לא היה קסום מזה מבחינתי.
“אלה קארי” הוא ספר מקסים, אבל הוא כבר לא כל כך מתאים לילדים שלי. לא רק בגלל הצילומים בשחור-לבן או הטקסטים הארוכים שנכתבו לילדים של לפני עידן הADD, ואפילו לא בגלל שתושבי לפלנד כבר לא חיים בבתים מענפי ליבנה. אלא בעיקר כי זרותם של הלפלנדים היא הבעיה האחרונה של הילדים שלי. יותר דחוף לי שיכירו את הילד שזר להם כי הוא גר בעיירת פיתוח, לומד ב’חדר’ או פשוט חי בצד השני של העיר. ומתוך תקווה שיום אחד יהיה פה שלום, דחוף לי מאוד שהם יכירו את הילדים החיים מעבר לגבול.
כל מיני סוגים של חומות מונעים מהילדים שלי להכיר ילדים ערבים ולגלות שהם בני אדם. וכמו שיודע כל מי שהזדעזע לשמוע את הילד שלו מצטט הערה גזענית שליקט בגן המשחקים, הילדים שלנו לא חיים בואקום. בהעדר רשמים אחרים, התפיסות שלהם לגבי שכננו מבוססות רק על מה שהם שומעים מאיתנו ומאחרים על “המצב”.
“הסודות של סיתי”, שנכתב על ידי הסופרת הפלסטינית-אמריקאית נעמי שיאהב ניי ויצא לאור לראשונה ב-1997 בארה”ב, מאפשר גם רושם מסוג אחר. הוא עושה בדיוק את מה שעשתה הסדרה של “ילדי העולם”: מספר סיפור פשוט ובעזרתו לוקח את הקורא הצעיר לטיול במקום שאליו אין הוא יכול להגיע. הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמעט לא מוזכר בו, ולא צריך להיות מוזכר. האיורים המקסימים של ננסי קרפנטר מציגים לקוראים תמונה שלווה וצבעונית של כפר אחד, על חיי היומיום שלו, ומאפשרים חווית מפגש חיובית עם ילדה אחת וסבתא אחת שנראים כל כך שונה ממי שמצטייר לנו בראש כשאנחנו חושבים על האויב.

איור מתוך הספר: ננסי קרפנטר

הספר תורגם לעברית על ידי הסופרת נאוה סמל2 אבל מתקשה למצוא את דרכו בארץ. אולי הוצאות ספרים מפחדות לעסוק בנושא שנתפס בעיניהם כקונטרוברסלי. אולי זה לא ריווחי. תהה הסיבה שתהה, ספרות הילדים בישראל, כפי שהיא כיום, מביאה לידי ביטוי כמעט רק את הנרטיב הדומיננטי, קרי: העירוני, החילוני, האשכנזי, השייך למעמד הכלכלי הבינוני. לא רק ערבים אין בספרות הילדים שלנו; מתוך מאות ספרי הילדים היוצאים לאור מידי שנה בישראל, מספר הספרים המביאים לידי ביטוי גיוון תרבותי שואף לאפס. משפחות חד הוריות, חד מיניות, יוצאי אתיופיה, יוצאי ברית המועצות, ומזרחים מודרים כולם מהתכנים ומהאיורים בספרי הילדים שלנו והדרתם מהספרים מעבירה לילדים את מסר הדרתם מהחברה.
מה כן יש? הרבה מאוד ספרים המשתמשים בשלל מטאפורות הלקוחות מעולם החי או הדמיון כדי להעביר מסרים כלליים של קבלת השונה (“איתמר פוגש ארנב” הוא אחת הדוגמאות היפות והמפורסמות לסוגה הזו) אלו, כמובן, לא שליליים כשלעצמם, אלא שעל הצורך של הכרת השונה, הם לא עונים. ילדים בגיל הרך הם לא יצורים מאוד מטאפוריים והנמשל, לעיתים קרובות, נשאר נחלתו של המבוגר.
אין כאן קריאה לספרים דידקטיים או מוסרניים או לעירובם של ילדים צעירים בסכסוכים של מבוגרים, אלא הזמנה להתחיל להחדיר אל ספרות הילדים הישראלית גם ספרים שיחשפו את הקוראים הצעירים לקהילות תרבותיות אחרות.  “הסודות של סיתי” הוא התחלה טובה.

הסוֹדוֹת שֶל סִיתִּי
מאת נעמי שִיהַאבּ – נַאי
נוסח עברי: נאוה סמל

סבתא שלי גרה בקצה השני של העולם. כשאצלי יום – אצלה לילה. כשהשמיים שלנו מתכסים בחשכה, מציצה השמש בחלון של סבתא ומלטפת את הלימונים הצהובים שצומחים על העץ שלה. על זה אני חושבת כשאני הולכת לישון.

“עכשיו התור שֶלָך”, אני אומרת.

בין סבתא וביני מפריד מרחק גדול של אדמה ומים. יש בינינו דגים וערים ואוטובוסים ושדות.

ויש בינינו נשיאי מדינות ומשאיות ותמרורי “עצור”, ושלטים שמכריזים: “אין כניסה”, וחנויות מכולת וספסלים ומשפחות ומדבריות, ויש בינינו מיליוני עצים.

פעם נסעתי לבקר את סבתא.

אנחנו לא מדברות באותה שפה ולכן אבא שלי הפך למין גשר, כאילו הוא טלפון, מפני שהוא מבין את שתי השפות שלנו ויכול לתרגם את מה שאנחנו אומרות זו לזו.

אני קוראת לה “סיתי”, שפירושו בערבית “סבתא”, ואילו היא קוראת לי “חַבִּיבְּתִי” – שהפירוש בערבית הוא “יקרה שלי”.

כשסבתא מדברת, הקול שלה רוקד ומטפס גבוה כמו שריקת הציפורים, ולפעמים הוא מלא צחוקים ושומעים בו רוח החולפת בין פינות.

הקול של סיתי הוא אלפי נהרות.

כשהיא דיברה אלי בפעם הראשונה, בצבצו כמה תלתלים שחורים מהצעיף שלראשה, ומהקצה השני הציץ תלתל לבן.

רציתי שסיתי תסיר את הצעיף כדי שאוכל לראות אם השיער שלה כולו פסים פסים.

אחר כך המצאנו לנו שפה משלנו. סיתי הצביעה על הבטן שלי כדי לשאול אם אני רעבה, ואני הצבעתי על הדלת כדי לשאול אם היא רוצה לצאת החוצה.

הלכנו לשדות לראות איך הגברים מלקטים עדשים. בהמהומים ובמחיאות כפיים התפעלנו מהשמיים.

חצינו את הדרך כדי לקנות חלב ממשפחה שהייתה להם פרה מנוקדת. אני קראתי לפרה “חַבִּיבְּתִי” והיא קרצה לי בחזרה. אחר כך הודינו לפרה בשריקות ובצקצוקי לשון על מתנת החלב הטרי שלה, והבאנו אותו הביתה בקומקום הקטן של סיתי.

מדי יום שיחקתי בגולות עם בני הדודים שלי פַאוּזִי, סַמִי, הַאנִי והַנְדִיָיה שגרו בבית השכן. בחצר שלהם גלגלנו גולות בצבעי כחול וירוק והן הסתחררו באבק כמו מערכת כוכבים שמימית. כדי לשחק ביחד אין שום צורך במלים.

סבתא סיתי גרה בקצה השני של העולם. לארוחת בוקר היא אוכלת  מלפפונים עם יוגורט ופיתה ענקית שהיא אופה בתנור העגול שמחוץ לבית שלה, זה שתמיד בוערת במרכזו אש.

סיתי לשה את הבצק בין כפות ידיה ומועכת אותו על גבי הסלע השחור באמצע התנור. אבא אומר שהיא אופה פיתות בדרך הזו כבר יותר ממאה שנה.

אחר הצהריים ישבתי עם סיתי מתחת לעץ הלימון ושתינו לימונדה עם עלי נענע. היא תמיד מבקשת שאקטוף אותם בשבילה ואוהבת לתחוב את אפה פנימה לתוך צרור הנענע ולשאוף את הריח העז.

פעם מילאנו קישואים באורז לארוחת הערב וכשהכנסנו אותם למחבת, שרנו להם “חַבִּיבְּתִי וחַבִּיבִּי” ותוך כדי הבישול, זללנו גם שקדים ומשמשים עסיסיים.

מיקה ריבק, שותפה ביוזמת ביקורים. מתרגמת וסטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה של ארגונים לשינוי חברתי.

  1.  ביקורים היא יוזמה חברתית המשתמשת בכלים ספרותיים כדי לקדם רב תרבותיות, שוֹנוּת ודיאלוג בישראל. ביקורים מתמקדת בשתי אסטרטגיות מרכזיות:
    קידום ספרות ילדים בעלת רגישות חברתית. ביקורים מאמינה בכוחו של סיפור לעקוף מחסומים, ליצור הזדהות ולהשפיע על עמדות חברתיות, ועל כן מזהה בספרות הילדים כלי חינוכי נגיש ואפקטיבי.
    יצירת פסטיבלי “עט לשינוי” – אירועי תרבות בין-תחומיים המחברים בין ספרות, שינוי חברתי והקהילה המקומית. האירועים המתקיימים בישובים שונים בישראל וכוללים ירידי ספרים, הקראות שירה, מוסיקה, הרצאות, תערוכות ועוד. תהליך בניית האירוע מהווה פלטפורמה לעבודה קהילתית שמטרתה חיבור בין קבוצות אתניות וחברתיות שונות החולקות את אותו מרחב גיאוגרפי ולעיתים נמצאות במצבי ניכור וקונפליקט. []
  2. הנוסח העברי של נאוה סמל  כולל גם תוספות שלא היו בספר המקורי שנדרשו לדעת המתרגמת בשל הזמן שחלף והשינויים הפוליטיים באזור. כן הוסיפה נאוה סוף דבר ובו היא מספרת על הקשר המיוחד שלה עם המחברת. הספר יכלול גם איורים חדשים ומקוריים משל מאיירת ערביה ויראה אור בשתי מהדורות מקבילות- בעברית ובערבית, בתגרומו של אנטון שלחאת  []
כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. טלי הגיב:

    וואו, איזו הפתעה לפגוש פה את הטקסט הזה של מיקה ואת סודותיה של סיתי – כמה וכמה “עולמות” שלי נפגשים פה בפנקס, ואני לא ידעתי (-:

    מסכימה מאוד מאוד עם מיקה לגבי חשיבותם של ספרים שמאפשרים באמת להכיר “אחרים”, ולא רק במימד הסימבולי.

    יש כמה כאלה, לגמרי לא מספיק.

    ועל סיתי, כמובן שיש עוד הרבה מה לומר…(-:

  2. להכיר אחרים זה טוב מכל בחינה, רק המשפט הזה שלך “ילדים בגיל הרך הם לא יצורים מאוד מטאפוריים והנמשל, לעיתים קרובות, נשאר נחלתו של המבוגר” הוא פשוט טעות. ילדים הם היצורים הכי מטפוריים שיש, ולא כל דבר צריך להגיע למודע כדי לפעול. להפך. המודע הוא חיצוני ונשיר. עדיף לסמוך על התת מודע.

  3. נעמי דה-מלאך הגיב:

    ספר עדין ומקסים שקראתי לילדי באנגלית כשעוד לא היה תרגום. איזה יופי שהתרגום בדרך.
    אלא שלפעמים מייאש לראות איך שפע תכניות הלימודים וספרי הילדים על הכרת השונים למיניהם, (מטאפוריים או ריאליסטיים) משפיע רק על המשוכנעים, בעוד שהגזענות הולכת ומתחזקת.

  4. […] של "ביקורים", מבקשת לפרסם ספרות מסוג זה. הספר "הסודות של סיתי" מאת נעמי שיאהב ניי, שעתיד לראות אור ב"ביקורים" […]

  5. מאיה הגיב:

    זה הספר הכי יפה ומדהים שקראתי מי שכתב את הסיפור הוא כזה מוצלח אני גאה זה מזכיר לי סיפור על החיים היפים שהיו לי ייאלה זה גדול מהחייים……

    לפעמים יא אפשר להבין מה יש בתוך הלב של האדם כזה כישרון “כל הכבוד” הלוואי עלי פשוט אהבתי אין דברים כאלה…..

  6. […] (Jane Addams Award for Peace & Justice). בעבר פרסמנו ב"הפנקס" רשימה על הקשיים בהוצאתו לאור בארץ, וכעת אנו מביאים לכם אותו בנוסח עברי מלא של נאוה סמל, אך […]

כתיבת תגובה