הקלאסיקה של ההתנהגות הקלוקלת / תמר הוכשטטר
האם לקרוא את הספר עצות מזיקות? ועוד עצות מזיקות
אפריל 8, 2019
בתקופה המגוננת והמכילה (כביכול) שבה אנו נמצאים, מרענן לקרוא שירים שאינם לוקחים בחשבון את רגשות כולם, שכוללים אלימות של ממש ופריקת עול, חוצפה וגרגרנות. גם האיורים האנכרוניסטיים לא מצליחים לשבש לגמרי את חווית הקריאה המצחיקה והמהנה. נדמה לי שמי שישנן כמה מהשירים האלה ימצא בהם שימוש תדיר במהלך חייו.
השירים נהדרים, ובכל זאת מידת החתרנות שהיתה עשויה להימצא בהם נפגמת מעט, לדעתי, על ידי העובדה שבראש המדינה עומדים ילדים רעים באמת. זה כמו – סליחה על ההשוואה – ההבדל העצום שבין פנטזיה על אונס לאונס עצמו. כמה אפשר לפנטז על צעקות על המורה, כששרת המשפטים מתיזה על עצמה פשיזם, וכשחבריו של שר החינוך המיועד הם ארגון להב”ה…?
קיבלנו את זה מתנה בשבוע שעבר והתלהבנו מאוד. אני מסכים עם האבחנה שיש בספר משהו אנכרוניסטי ואני חושב שזה קצת מקל על העיכול שלו. קצת כאילו אנחנו קוראים על ילדים אחרים, לא על “שלנו” שכמובן מתנהגים למופת, מכבדים את המבוגרים ומאוד מנומסים.
ובעיקר זה מצחיק אותנו. יש בזה משהו ש”מוציא את העוקץ” מהתנהגות מרדנית, ברגע שאבא מקריא אותה בספר… זה כבר לא מגניב להיות מורד או לאמץ את ההתנהגות המזיקה אם ההורים מעודדים אותה.