יצירה מקורית

הרדיד / מרב קינן

שיר מקורי לרגל ציון יום השואה

אפריל 8, 2021  

נכתב ומוקדש לזכרו של ברונו טרטיאנו, בן דודה של אמי,
אשר נרצח בשואת יהודי אירופה, והוא רק ילד רך.
גמלתי בליבי לזכור. את המעט אשר ידעתי. וידעתי אך מעט.
לזכור ולשזור עבורו מילים וחרוזים וחן ואור וצבע
וחיים- כיאה לילדים.
ולא לשכוח. להדק את קצוות הזיכרון, לבל ייפרמו.
עד עולם. למענו, למען הילדים אשר נרצחו ולמען ילדיי.
הדורות הבאים. לא לשכוח.

בבית של סבתא, בְּחַדְרָהּ,
בתוך ארון הבגדים- מצויה מגירה.
ובתוך המגירה, מונח פריט יחיד-
רדיד.
רדיד קצר ישן וקט,
דהוי בלוי ומרופט.

רדיד פשוט, קצותיו פרומים-
צבעו מטושטש, עיטוריו עמומים.

ראיתי את סבתא פעמים אחדות
אוחזת ברדיד בידיים רועדות.
תמיד היא לבד, אבל אני מציץ-
מחור המנעול, או דרך חריץ.

מה יש לה לסבתא עם אותו רדיד מוזר?
כאשר הוא נח בין ידיה, היא אינה אותו דבר-
חובקת אותו בעדינות, כתפיה רועדות
טומנת בו פניה,
לוחשת לו מילים נוגות-

ואחר כך- כאילו כלום!
באה אל הסלון, פרצוף חתום!
מוזגת לי שוקו, תה עם עוגיות
חובקת אותי בעדינות-
(כעת כתפיי הרועדות).

על שום מה הדמעות?
מדוע לא תספר?
אם היתה מדברת, בטוח הייתי עוזר!
מה לך לבכות?!
על חתיכת בד כזאת
בלויה וישנה וקטנה ממש-
מדוע פשוט לא תרכשי רדיד חדש?!

ואז עלה בי רעיון מצוין!!
בכל זאת נראה כי היא מחבבת את הישן,
ואולי היא עצובה משום שנשחק ונפרם
ותכף כולו מתפורר ונעלם-

וזה- אני דווקא מיטיב לעשות!
לצבוע, לתקן, לשפץ, לבנות-
אז נטלתי את הרדיד, באין רואים,
והשבתיו למקומו, כעבור כמה ימים…

וכשסבתא פתחה את המגירה,
(השקפתי מן הצד) היא הביטה ברדיד-
והסבה ראשה אלי מיד
ושוב הביטה בצעיף- והחלה מתייפחת-
אך פנתה לחבקני ובפניה אור ונחת

ואני-
עמלתי על הרדיד היקר ארוכות,
עיטרתיו בשלל צבעים, הידקתי את הקצוות
ומדבקות הדבקתי- פרחים, ציפורים, לבבות
אילו היה זה רדיד שלי- כך אותו רציתי לעטות!

ידעתי!
בגלל זה היא נעצבה כל הזמן,
וכעת הרדיד שלה שוב מתוקן!
הרדיד הקטן, הקצר והישן-
יותר לא יתבלה וייפרם
לעולם…

מרב קינן – כותבת ספרי ילדים ושירה. עובדת סוציאלית, נשואה ואמא לחמישה ילדים.

 

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה