השתיקה היא שיר / עומר מזרחי
רשימת ביקורת על ספרם של ז'אן פייר סימאון ואוליבייה טאלק, "שיר שמרפא דגים"
מרץ 17, 2021
כשמחמוד, שבא מן המדבר, אומר ש”שיר זה כששומעים את לב האבנים כשהוא פועם”. הטקסט אמנם פואטי ומטאפורי בפני עצמו, אבל האיור מספק לנו את הסיפור שנעדר ממנו – מחמוד מתגעגע בדמיון לביתו שבמדבר, למקום הולדתו ומנהגיו, ולכן הוא מאזין ללב האבנים.
בכל הנוגע לקנרית, התרגום הפוך מהמקור.
https://wp.me/sSKif-shir
כל כך מרגש ופיוטי. הרעיון והאיורים מקוריים ומופלאים. אכן שיר הוא ‘משהו’ שלא ניתן להסבר. הוא עולם ומלואו. ‘שיר הוא שתיקה’, ‘שיר זה כששומעים את לב האבנים כשהוא פועם’ ועוד אינסוף דימויים. ארוץ לרכוש את הספר לעצמי ולנכדיי.
אני מודה – אני לא מתחברת לפרשנות הזו של האיור. אני חושבת שיש שלוש דרכים בהן איור מפרש טקסט: הדרך הישירה – אחד לאחד, מה שכתוב – הוא מה שמצוייר (זה הופך את האיור ללא יותר מעיטור); הדרך המרחיבה – המאייר מתפצל מהטקסט ומספר לנו בתמונה את כל מה שהסופר הזכיר אך לא הרחיב לגביו בטקסט; והדרך החתרנית: איור שלא מתיחס לטקסט ישירות, לפעמים אפילו מתנגד לו – ובהקשר נוצר משהו חדש. ברור שבמקרה הזה טאלק בחר בדרך השלישית, הוא לא מתיחס לטקסט ישירות, אלא שבחלק מהמקרים – אני לא מרגישה שנוצר משהו חדש, שמחדד את הטקסט או יוצר תובנה חדשה. האיור הוא מאד “יפה” ומחפש ליצור סיטואציה רגשית (כמו האנשים שרוקדים לצלילי אקורדיאון) – תחושה בעצם. בחלק מהמקרים המתוארים פה – זה איכשהו עובד, ובאחרים הוא לא לגמרי נהיר. אני די בטוחה למשל, שהבחירה במיטה האדומה והגדולה נועד בגלל שצריך לגלם מקום לטקסט ולא בגלל החלטה איורית כלשהי. כל הפריימים הם בלונג-שוט, מה שנראה לי טיפה משעמם מבחינת הפלואו של האיורים מכפולה לכפולה. לגבי המוסלמי שנראה כמתפלל/נרדם על האבנים, אני לא יודעת אם זו אמירה פוליטית (“לב האבנים פועם”), או חשיבה אוריינטליסטית. בכל מקרה, מכל האיורים המובאים כאן, הוא אחד משניים שמתכתבים עם הטקסט ישירות (גם איור הציפורים הוא כזה, אבל בלי אמירה בכלל). לגבי הטקסט עצמו, כמאיירת – הייתי אוהבת מאד לצייר אותו, אבל כילדה לא יודעת אם הייתי אוהבת לקרוא אותו. הדילמה נמצאת דווקא בתחכום היתר של האיור, שלא באמת פותח רובד נוסף של הבנה לנושא כל-כך מופשט. מבחינתי זה עוד מאייר שמאייר עבור מאיירים.