והילד האחר הוא אני / יותם שווימר

2 תגובות:

1. יחיעם פדן הגיב:

   23 בנובמבר 2014 בשעה 11:08

   אם רוצים להציב את “בנרבי” ואת “פלא” על אותו מדף, כדאי להדגיש את ההיפוך: בעוד שהנער האומלל ב”פלא” זוכה באהבה אין סופית של הוריו ובתמיכה של כמה אנשים נוספים, ברנבי ברוקט נחל הורים שאינם מסוגלים לסבול אותו, ושרצו להיפטר ממנו מאז שנולד – ועד שהגיע לגיל שמונה, ואז ביצעו את זממם. (במקום להטביע אותו באמבטיה הם מעיפים אותו, פשוטו כמשמעו.) העיסוק של הספר בשלל דמויות שגם אותן העיפו מהבית נועדה, אולי, לרמוז שהמקרה של ברנבי אינו נדיר כמו שנדמה למי שמתבייתים על המטפורה של התכחשות לחוק הכבידה. הספר הוא סאטירה, לא דרמה מהסוג של “פלא”, וההומור שמפגינים בוין וג’פרס הוא סימן היכר מובהק לכתיבה ספרותית אחרת, זו שאינה מציאותית אבל גם אינה פנטזיה. תמימותו של ברנבי ואמונתו בכך שעליו לחזור לביתו – ובו הוריו שאינם רוצים בו – מניעה את רוב האומללים שפגש ברחבי העולם, המתהלכים כשפצע בלבם, לעשות תיקון ולסלוח למי שפגעו בהם. עם הארמז הפרודי לספרי מסעות (מסביב לעולם בשמונים יום ועשרים אלף ליגות מתחת למים) יש בו כדי להסב הנאה אמיתית והערכה הראויה לספר מעולה.

2. מצעד היצירות האיכותיות לילדים – שנת 2014 – ספר פרוזה : הפנקס – כתב עת מקוון לתרבות וספרות לילדים הגיב:

   18 באוקטובר 2015 בשעה 22:58

   […] על ברנבי, ולא במקרה. ג'ון בוין הושפע מדאל לא מעט. אבל "מה שקרה לברנבי ברוקט" שונה מאוד גם מספריו האהובים של דאל. הוא מביא קול זר, […]