זהות ילדית בראי הספרות / מור פוגלמן-דבורקין
מהדורה מקוצרת על הספרים: "מוטקה?", "על מה תחלמי הלילה?", "ילדי בית העץ 5 - הסוד של סבא אפרים"
אוגוסט 22, 2021
פטפטת שעת ההשכבה היא תופעה מוכרת כמעט בכל בית שיש בו ילדים: ברגעי השקט הללו עם החלשות כל הגירויים, בחסות החשיכה וההתכרבלות בשמיכה, מתחילים ילדים רבים לעבד בקול דברים שחוו באותו יום
קביעתה של המבקרת כי הספר מיועד לשעת החסד של “פטפטת שעת ההשכבה”, מובילה אותה למסקנה כי נעשה עוול לשעה מיוחדת זו, וכי האמא הפטפטנית כופה את רעיונותיה, תקוותיה ואף מסריה הפמיניסטיים על הילדה אלומת הקול. נקודת השקפה זו מתומצתת במשפט “בהיעדר קולה של הילדה, נוצרת תחושה של מעין “הורות הליקופטר”, המטפטפת רעיונות וערכים חיצוניים בלבד, ודווקא בשעת ההשכבה”.
אני מצטערת שכך נקראו הדברים, אולם קשה לי לחשוב על מושג רחוק ותלוש יותר מ”הורות הליקופטר” כדי לתאר את החוויה שעוברת אלי מקריאת הספר, ואת הסיבה שבחרנו, בשמחה ובהתרגשות, להוציא אותו אצלנו לאור.
הספר נועד להיקרא על ידי המבוגר בשעת ההשכבה, ומהווה מעין שיר-ערש שנועד להרגעה ולהכנה לשינה. הוא לא נועד לעיבוד חוויות היום, הוא כן מתאים למקום בו הגיע הזמן לשחררן. בעולם בו הגירויים הם אינסופיים, ולא פעם הכאוס ואי הוודאות שולטים, טוב להזכיר לילד שיש מרחב בלתי תלוי שהוא לגמרי שלו, ושהוא יכול לסור אליו גם הלילה, בשקט ובבטחון.
מעבר לעידוד הילד ללכת לישון, נושא הספר מסרים חיוביים ומהווה מעין אישור לכך שמותר לנו לחיות חיים אקטיביים, ושבחלום הכל אפשרי. התמונות והתיאורים מגרים את הדמיון באופן שקט ונעים, ומהווים מעין נגיעה של דמיון מודרך שיכול להתפתח למקומות נפלאים. בסיום הספר מזכיר ההורה לילדה שהיא מוגנת, טובה, אוצר – בדיוק כדי להעצים את אותו מרחב מזמין ובטוח ולהסיר כל צל של חשש.
ילדים קטנים מבלים כמחצית מזמנם בשינה. באמצעות ספר כזה ודומים לו, נוכל להזכיר להם ששעות השינה צופנות בתוכן הזמנה לקסם בל יתואר, בו הם יכולים להניח מאחוריהם את סערות היום ולשקוע לעולם בטוח, מדומיין ונפלא – של חלום.
אגם הוצאה לאור.