ייסורי מיכה הצעיר / יותם שווימר

8 תגובות:

1. שחר הגיב:

   23 באפריל 2010 בשעה 7:28

   קראתי בשקיקה את הביקורת. ממעט הציטוטים מהספר יש לי חשק לקרוא את כולו.
   לא הכרתי את המקור, ומעניין היה, אולי, להשוות בין האיורים של שתי ההוצאות השונות.

2. ליבי הגיב:

   23 באפריל 2010 בשעה 14:18

   גם אני לא הכרתי את הספר. נשמע מקסים. עכשיו נותר לשכנע את הקטנה הוורודה שלי לקרוא משהו שבכותרתו מופיעים “מכבי אש”:)

3. טלי הגיב:

   23 באפריל 2010 בשעה 19:24

   גם אני לא הכרתי את הספר וגם אני קבלתי חשק מהציטוטים שבביקורת הזו ומהרגישות שבה תיארת את הרגישות של דליה רביקוביץ’ שמתארת את הרגישות של מיכה – ולמרות שהרגישות הזאת עברה שלושה פילטרים שונים, האדוות שלה הצליחו להגיע עד אלי…תודה (-:

4. גלעד הגיב:

   23 באפריל 2010 בשעה 23:16

   ההתלהבות שבה נכתבה הרשימה מדבקת ומעוררת רצון לקרוא.

   בעניין ההצדקה להוצאה המחודשת – ניסיונה של הוצאת הקיבוץ המאוחד להפגיש בין יצירה נשכחת של יוצרת חשובה כל כך בספרות המקומית ובין ציבור הקוראים של ימינו ראוי לכל שבח (כמו גם למסע יחסי ציבור גדול יותר מהדממה היחסית שמלווה אותו), ולטובת כולנו יש לקוות שמהלכים כאלה ירבו, ולא יימדדו רק על פי כדאיותם הכלכלית להוצאות או לרשתות.

   באופן אישי חסרה לי קצת התייחסות לעצם ההחלטה לאייר את הסיפור מחדש – כדוגמה למגמה נפוצה יחסית בהוצאות מחודשות של ספרי ילדים, כפי שמציין הכותב. לא ראיתי את האיורים המקוריים של יעקב אלוני, אבל סביר להניח שהחלפתם באיורים צבעוניים, עכשוויים יותר ברוחם (אף שהמאייר הנוכחי, דני קרמן, הוא בן כיתתו של אלוני בבצלאל), נעשתה כדי לתת לספר סיכוי להתמודד עם המגוון הגדול והרבגוני של ספרי הילדים החדשים שמקיפים אותו בדוכני הספרים החדשים שברשתות. מכיוון שהמהלך של איור מחדש של ספרים עם הוצאתם המחודשת נפוץ יחסית, וממילא איני מכיר את הרישומים שאלוני עשה לספר (אם כי ראיתי רישומים וציורים אחרים שעשה, והם יפים מאוד), ההתייחסות שלי היא במישור העקרוני – נדמה לי שבמידת האפשר על ההוצאות לשקול, לכל הפחות, את הוצאת הספר בזיקה לצורתו המקורית, ולא להחליף את האיורים בהתאם לאופנה הרווחת בעת ההוצאה, וזאת מכמה טעמים – ראשית, מרכיבי היצירה המקורית – טקסט ואיורים – נוצרו באותה תקופה, ובאופן אידיאלי אמורים ליצור חוויה קוהרנטית ומשלימה. במקרים רבים של איור מחדש נוצר פער בין האיור עכשווי לטקסטים הוותיקים, באופן שלא מחמיא לאף אחד מהצדדים. שנית, וחשוב מכך – מכיוון שספרות הילדים המקומית אינה נטועה במסורת רבת דורות, יש בעיני חשיבות מכרעת ליצירת גוף יצירה מקומי בעל משמעות ורצף התפתחותי. איור מחדש של יצירות מהעבר (בשלב ההתפתחותי המוקדם יחסית בו נמצא התחום בארץ) מערער, לדעתי, את היכולת לבנות גוף כזה. מעבר לכך, יש בכך מין המעטה בערך האיור, והפיכתו מחלק בלתי נפרד מהיצירה למין אריזה גרפית שניתן ורצוי לרענן מדי פעם.
   ברור שהעמדה הזאת אינה שוללת איור מחדש באשר הוא – במקרים רבים יש ערך רב לפרשנות מחודשת, לבחינה אחרת של הטקסט ואף לניהול דיאלוג עם האיורים המקוריים. עם זאת, נראה לי שיש לעשות את זה מתוך שיקול דעת, ולא כברירת מחדל אוטומטית שנגזרת מעצם ההחלטה להוציא טקסט מחדש.

5. מאירה פירון הגיב:

   25 באפריל 2010 בשעה 16:53

   נהניתי מאוד מכתיבתך. נדמה לי שמיכה דומה במשהו לדליה רביקוביץ’ עצמה. ובאותה הזדמנות, האם קראת את “המטבח של גברת דובדבן” סילביה פלאת, הוצאת טל-מאי ידיעות אחרונות?

6. כמה המלצות זריזות | אמהות אובדות הגיב:

   19 במאי 2010 בשעה 23:36

   […] מובחר לילדים, ובינתיים היוזמה מוצדקת מאוד, ראו נא את הביקורת על ההוצאה המחודשת של "מיכה ומכבי האש", של דליה […]

7. אילנה פלג הגיב:

   20 במאי 2010 בשעה 2:20

   תודה על רשימתך המחכימה. הוצאה מחודשת ראויה ומשמחת. אמהר לרכוש את סיפרה של רביקוביץ עבור נכדי בן השש.
    

8. קקאו או שוקו? על חידוש קלאסיקה עברית לילדים : הפנקס – כתב עת מקוון לתרבות וספרות לילדים הגיב:

   30 בינואר 2013 בשעה 9:47

   […] בשנת 1962 פורסם לראשונה סיפורה היפה של דליה רביקוביץ "מיכה ומכבי האש". הסיפור ראה אור כחלק מקובץ סיפורים קטן, שקובצו בו […]