ילדה אחת, שלוש תודעות, ארבעה קירות / תמר הוכשטטר

3 תגובות:

1. לי מרגלית הגיב:

   1 בינואר 2017 בשעה 10:43

   זה י! זה פ! זה ה! זה פ! וזה ה!
   {מדובר גם בביקורת וגם באיורים ובסיפורים!}

2. לי עברון הגיב:

   1 בינואר 2017 בשעה 11:05

   מעניין מאוד! והפרדוקס הזה, שמישהו משוחק מתוך התודעה שלנו אבל ברגע שקיימת הדמות כעוגן חיצוני להשליך עליו, יוצאים דברים שלא יכולים לצאת באופן ישיר, עד כדי כך שנדמה שהם אפילו לא שלנו, שבאמת יש כאן יותר מתודעה אחת – הוא אחד הדברים המרתקים במשחק ובאמנות (וכרגע אני חושבת בעיקר על הדברים שיוצאים כשאני משחקת עם הבת שלי).

3. מאירה פירון הגיב:

   1 בינואר 2017 בשעה 14:30

   ניתוח מרתק!