ימי התום – המאיירת אוה איצקוביץ ו”ספריית עופר” / אורנה גרנות
טקסט המלווה את התערוכה "ימי התום", העוסקת באיוריה של אוה איצקוביץ
אפריל 5, 2013
בחודש ינואר השנה נפתחה בספריית האיור שבאגף הנוער והחינוך של מוזיאון ישראל תערוכה בשם “ימי התום”. בתערוכה מוצגים איוריה של המאיירת אוה איצקוביץ, שנחשפה לראשונה כמאיירת הסיפור “חנה’לה ושמלת השבת”. שיתוף הפעולה של איצקוביץ ובית ההוצאה “ספריית עופר” לאורך העשורים האחרונים נמצא במרכז התערוכה, אותה אצרה אורנה גרנות. אנו שמחים לפרסם את הטקסט המלווה את חוברת התערוכה, ומספר איורים של איצקוביץ.
תודה על הכתבה המאויירת. תוך כדי קריאתה חשתי בכל משפט כאילו אני מתבוננת במראת התום של ילדותי. אהבנו את הספרים האלו מאוד. את כולם אני מכירה אישית, חלקם עדיין שמורים אצלנו. הבנתי עד כמה אני מעודנת בתקופה שבה גדלתי ועד כמה הוטמעו בי הערכים האלו. וזיהיתי גם את המקומות בהם המוגדרות הזו הפריעה לי כבר אז. בגדול: אכן הוענקו לנו יציבות וביטחון ואני חושבת שיש קשר הדוק בין התקופה שקדמה לשנים בהן נוצרו הספרים, מלחמת העולם השנייה עם כל זוועותיה – עולם מתפורר ובין הצורך העז להעניק ביחון ויציבות ועתיד ואחיות ושלום בין ילדי כל העולם והכרת וקבלת האחר והזר. הספרים האלו היו תשובה למה שקרה. ביטוי לגדל ילדים בעולם אחר מזה שגדלו בו המאיירת ובני דורה.
תודה על הכתבה! האיורים הללו הכו שורשים עמוקים בתודעתי בתור ילד. ואני זוכר כמה אהבתי במיוחד את סמל ההוצאה, עם הילדים והעופר – ומופתע מכמה הצבעוניות והסגנון שלו עדיין משפיעים על האיורים שלי.
גם לי הספרים האלו מזכירים את ילדותי, וכמובן שמאוד אהבתי אותם. אבל, אף מילה על הגלותיות והזרוּת שבאיורים האלה, שמתארים בכלל איזו ארץ רחוקה (הבתים, הנופים, הילדים, ההורים)…
מאמר חשוב עד מאוד, ובכלל, טוב שמספרים ולו מעט על מאיירים כמו אוה איצקוביץ, הנריק הכטקופף, איזה הרשקוביץ, אדית סמואל, אילזה קנטור, חיים האוזמן, אראלה הורביץ, ואחרים.
תודה לכל הקוראים והמגיבים. מהערות של מבקרים בתערוכה הבנתי שישנה תחושה אצל מבקרים צעירים של דימיון לחוברות וסרטים אמריקאים. המבקרים היותר מבוגרים, כאלה שחיו בשנים המדוברות דווקא מספרים לי שככה נראו האמהות, האבות והילדים גם בישראל . בכל מקרה התערוכה מוצגת במוזיאון ישראל , בשעות הפתיחה של ספריית האיור במשך כל הקיץ : כולכם מוזמנים לראת את האיורים המקוריים במו עיניכם.
גם אני גדלתי על האיורים האלה, שהלכו עלי קסם כילדה רכה. אני זוכרת, למשל, עד מה רציתי לדמות לילדה אחת שעוזרת לאמה בעבודות הבית ובהשגחה על אחיה הקטן ( האינדוקטרינציה עבדה רק בתיאוריה)..
מעניין שלא עלתה כאן המילה “אריות”. כל הדמויות (כולל אנשי העמל) בהירות, חסונות, בריאות למראה ומזכירות , גם ביציבתן, חומרי תעמולה מגרמניה הנאצית. אולי בשל השילוב בין מתיקות , תום ומה שחשב ליופי , לבין מה שעומד מאחוריהם, אני מצטמררת כיום .
מעניין לשמוע את דעתה של הסופרת מרים רות לאיורי איצקוביץ.
לא תמיד היא ידעה שהמאיירת היא איצקוביץ, אבל היא ידעה שאיוריה אינם לרוחה.
כך למשל על הספר “הידד אני רופא!” שמוזכר כאן היא כתבה:
“החוברת נטולת ערכים ספרותיים.
מאוירת בצורה לא אמנותית.
לחוברת מטרות דידקטיות שאין בהן ערכים ספרותיים.”
את ההערות הללו ניתן למצוא במסד נתונים שמרים רות הכינה לקראת העברת האוסף
למרכז לספרות ילדים במכללת אורנים. האוסף נמצא כעת בתהליך קִטלוג בספרייה שלנו.
אגב, האם איצקוביץ איירה גם את עוגה עוגה?
תודה לנעמי ולשהם על התגובות המעניינות. אני חולקת על (חלק) מדעתה של הסופרת מרים רות, מצד אחד זה נכון ואפילו רלבנטי לומר שאפילו עיצוב הספרים בכריכה רכה (או הבחירה בכינוי “החוברות” ) של ספריית עופר והאיורים של אוה מציגים תמהיל של שמעיד רבות על התקופה בה נוצרו, כלומר האיורים אכן משקפים ערכים ומסרים גלויים או דידקטיים. וכן גם מבחינת עיצוב הדמויות שעליו שוהם מצביעה, האיורים של אוה איצקוביץ אכן מאוד ישירים וממוקדים בסוג הדמויות שנבחרות ובסגנון התיאור שלהם ולכן מלכתחילה האיורים מתפקדים כמה שנהוג “גרפיקה” (והוא בעצם איור) כיון שהם מתקיימים בתוך ספר ומגיבים לטקסט מילולי נתון, הם מיועדים פחות לניתוח כדימוי בודד או להתבוננות ממושכת שדומה להתבוננות בציור במוזיאון. אך למרות זאת הם עדיין מעניינים ומציגים מורכבות שנהוג לייחס או לכנות בשם “אמנות” . לדעתי נכון שבקונטקסט הזה האיור מקבל תפקיד זריז לזיהוי / גרפי יותר מזה שמקובל בציור, אבל העובדה שהוא כל כך זכור ולעיתים קרובות גם פופולרי ואהוב, גם למעלה מ 50 שנה לאחר שנוצר מעניקה לו בהקשר הזה מעמד איקוני ולכן מצריכה התייחסות כאל חומר תרבותי , דימוי בעל ערך הסטורי וגם מבחינה חזותית כאל יצירת אמנות.
וכן – איצקוביץ איירה את “עוגה עוגה” להוצאת עמרנה ושם היא אף מופיעה בשמה בקרדיט.
הנוסטלגייה. הכי אהוב עליי מכל ספריית עופר זה תינוק חדש במשפחה. כל כך אהבתי בתור ילדה את הספרים של ספריית עופר בעיקר בגלל האיורים.כשבגרתי ונולד לי בני הראשון רכשתי ישירות דרך ההוצאה יותר מ15 ספרים שלהם כדי לשמור ולהעביר הלאה את התום
שבאיורים.
טוב – זו שאלה מטורפת לגמרי – כי אני כאילו רואה משהו אחד וקוראת משהו שני – אבל בכל מקום כתוב שאת איורי הספר “שמלת השבת של חנה’לה” איירה תרצה טנאי. מאחר שאני אוצרת תערוכה על מקומיות באיור ספרי ילדים בארץ, אני יושבת מול עבודות של זו ועבודות של זו – וברור לי כשמש שהאיורים הם של אוה, אבל בכל מקום כתוב תרצה. מה האמת?
ליאורה, קיימת מהדורה של הספר שאותה איירה תרצה טנאי
http://www.eliner.co.il/heb/product.asp?productid=216
[…] moeder en kind via […]